אנחנו והדולפינים../images/Emo19.gif
אני מזהירה מראש שזה סיפור על הומאופטיה, אז למי שאין כח לקרוא שלא תקרא
. משהו קרה לפשפש הגמדי שלי (בן שנתיים ורבע). במשך 10 ימים הוא נדבק אלי באופן טוטאלי. לכל אחד יש תקופות כאלה פה ושם, אבל אצלנו זה היה מלווה בחוסר שקט, הוא היה עצבני, לא ידע מה הוא רוצה, כן לינוק/לא לינוק/, על הידיים/לא על הידיים, כל דבר עיצבן אותו, הוא רעב ואני מציעה אוכל - הוא כועס, הוא לא רצה לצאת מהבית ולא להיות בבית, לא לפגוש חברים. פשוט סיוט. שנינו היינו אומללים. ניסיתי להיות שם בשבילו טוטאלית כי היה לי ברור שזה מה זהוא צריך אבל גם הרגשתי שהנוכחות שלי מרגיזה אותו. איזה הרגשה נוראית
. עומר היה בא בערב, מוצא אותי בוכה וברגע שהוא נכנס הביתה הפושטק הקטן שינה עורו ונהיה מותק של ילד כהרגלו. כמובן שהאשמתי את עצמי, הרי רק איתי הוא ככה. המטפלת מספרת שהוא מתוק כרגיל, שובב אבל אין שינוי בהתנהגות. כשעומר בבית הוא מקסים, אם אני משאירה אותו רגע אצל שכנה הוא מקסים אבל איך שאני באזור רע לו. פשוט רע. אצנו רצנו להומאופטית שניסתה להבין על מה אני מדברת אך ללא הצלחה כי הוא היה פשוט מקסים. שלחתי את עומר החוצה והוא מיד הדגים לה כמה רע לו איתי לבד. זה היה ממש נראה כאילו הגעגועים לאבא הורגים אותו.... לצערי, כמה שהיא תומכת הנקה היה לה כמובן מה לומר. שזה מוגזם, שזה יותר מדי בשבילו, ששנינו סובלים בגלל זה. הומאופת לא אמור להביע דיעה, רק להקשיב ולנסות לעזור. ביקשתי ממנה שתעזוב את זה. אני לא מתכוונת להפסיק ואם יש משהו שהציל אותי בימים הקשים האלה זאת ההנקה. קיבלנו רמדי מחלב דולפינה. הדולפינים מאוד משפחתיים, מגוננים ותלותים. (ברור שההתנהגות שלו קשורה גם אלי, אני רק לא יודעת לומר מה השתנה בי). כשנתתי לו את התרופה חשבתי לעצמי "איזה כיף, יש לי עוד יום קשה אחד לעבור ומחר הוא יחזור לעצמו". היה לי ברור שזה יעבוד, תמיד זה עובד אצלנו. אחרי
שעה הפשפש נהיה כמו חדש. אני לא מגזימה ויודעת שזה נשמע הזוי לגמרי אבל ככה זה היה. אנחנו כבר כמה ימים אחרי והילד מאושר
.