../images/Emo32.gifלפוליציסטיות - איך יוצאים מזה?
תסמונת השחלות הפוליציסטית: איך יוצאים מזה (YNET) זה קורה בהפתעה גמורה: הגוף מתכסה בשערות עבות ומכוערות, שיער הראש נושר, הכרס תופחת במהירות והמחזור החודשי משתבש. הסימנים המדאיגים האלה עשויים להצביע על תסמונת השחלות הפוליציסטיות – הפרעה נפוצה אצל נשים (5% עד 10%), שנובעת מייצור מוגבר של הורמונים גבריים. המסע חזרה אל הנשיות שאבדה עובר דרך פעילות גופנית, טיפול תרופתי ודיאטה מתאימה. לפני עשר שנים היתה קריסטן גריי, אז צעירה בת 26 מאוהיו, מספיק רזה כדי לעטות על גופה מכנסיים במידה 38. ואז, בלי שום התרעה מוקדמת, התחיל גופה להשתנות: בתוך שישה חודשים העלתה קריסטן 15 ק"ג במשקלה. היא עברה מדיאטה לדיאטה, ולעיתים אף הרעיבה את עצמה, אך דבר לא עזר: בכל פעם שעלתה על המאזניים חשכו עיניה. בגיל 31, כחמש שנים אחרי שהתחילה להשמין, קריסטן כבר שקלה 100 ק"ג – 30 ק"ג יותר מכפי ששקלה בתקופה הרזה בחייה. במקביל, כל מאמציה להרות כשלו. ואם זה לא הספיק, הגיעו השערות וערערו את בטחונה העצמי של קריסטן עוד יותר. הן פשוט הופיעו לפתע בכל מקום. שערות כהות ועבות צמחו מהירכיים, מהחזה ומהבטן – ואפילו מהסנטר והלחיים. קריסטן המיואשת התחילה לחפש מידע באינטרנט בניסיון לגלות מה מקור התסמינים האלה. עד מהרה התברר לה שכל התופעות המוזרות שהפכו את חייה לגיהנום מיוחסות לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome, ובקיצור PCOS) פגיעה בנשיות אנשים רבים לא שמעו על תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אבל מישהי בסביבתם, קרוב לוודאי, סובלת מהתסמונת בדרגה זו או אחרת. ההפרעה המפתיעה בשכיחותה פוגעת ב-5% עד 10% מהנשים – יותר מסרטן השד, סרטן השחלות, סרטן צוואר הרחם וסרטן הרחם גם יחד. בארה"ב לבדה סבלו מההפרעה הזו 5 מיליון נשים בעשור האחרון. גופה של אישה שלקתה בתסמונת השחלות הפוליציסטיות מייצר יותר מדי הורמונים גבריים (אנדרוגניים). כתוצאה מכך מתקשות אותן נשים להיכנס להריון. למעשה, זו אחת הסיבות המובילות לאי פוריות של נשים בארה"ב. אך הפגיעה אינה מורגשת ביכולת הרבייה לבדה: חוסר האיזון ההורמונלי גורם גם להופעת שערות על הגוף, לנשירת שיער מהקרקפת, לאקנה ולעלייה חדה במשקל באזור הכרס. התסמונת אף מעלה את הסיכון לחלות במחלות לב, בסוכרת ובסרטן. החוקרים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע מופיעה התסמונת. תורשה עשויה להיות אחת הסיבות לכך. השחלות של אישה שסובלת מהתסמונת ייראו לא תקינות בבדיקת אולטרסאונד: כמעט תמיד הן יהיו מכוסות בציסטות קטנות דמויות בועה. להיווצרות הציסטות אחראית עלייה שחלה ברמתו של האינסולין, אותו הורמון שמכניס את הסוכר לשריר, לרקמת השומן ולתאי הכבד. הגוף מייצר כמויות הולכות וגדלות של אינסולין כדי לפצות על כך שהתאים אינם מצליחים לקלוט את הסוכר לתוכם – מצב הנחשב לאחת ההפרעות העיקריות של התסמונת. אלא שהייצור המוגבר של האינסולין (היפר אינסולינמיה) מאותת לשחלות ולבלוטת האדרנל לייצר כמויות גדולות של הורמון המין הגברי טסטוסטרון. כתוצאה מכך, מופר האיזון ההורמונלי שבלעדיו לא מתרחש תהליך הביוץ. במצב כזה, הזקיקים שבשחלות אינם יכולים לייצר ביצית בשלה, מתנפחים מנוזלים ויוצרים ציסטות. בכל פעם שביצית נלכדת בזקיק נוצרת ציסטה נוספת, וכך מתנפחת השחלה ולפעמים מגיעה עד לגודל של אשכולית. להחזיר את האיזון לגוף אחת הדרכים לטפל בתסמונת היא באמצעות תרופות. ב-1995 נכנסה לשימוש תרופה הנקראת גלוקופאג'. התרופה, שהחומר הפעיל בה הוא מטפורמין, מעלה את רגישות התאים לאינסולין ועד 1995 ניתנה לחולים סוכרתיים בלבד. קיימות עוד מספר תרופות חשובות שמעלות את רגישות התאים לאינסולין: אבנדיה (שהחומר הפעיל בה הוא רוזיגליטאון) ואקטוס (המכילה פיוגליטזון) הן תרופות שמגבירות את יכולת השרירים החלקים לקלוט את הסוכר ולהפיק ממנו אנרגיה. קבוצה אחרת של תרופות שמקבלות נשים אלה הן תרופות להורדת רמות ההורמונים הגבריים בגופן כמו סייפרוטרון אצטייט, המוכרת בשם דיאנה. תרופות אלה, בשילוב עם התרופות שמטפלות בעמידות לאינסולין, יוכלו בתוך חודשיים-שלושה לטפל בהפרעות ההורמונליות של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. נטילת התרופות הללו אמורה להפחית את נשירת השיער מהקרקפת, יעור׳ היתר על הגוף והאקנה, לאזן את לחץ הדם ואת הופעתו של המחזור החודשי, ולתמוך בתהליך הירידה במשקל. כל אישה שסובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות צריכה לפנות לאנדוקרינולוג, רופא שמתמחה בתחום ההורמונלי. עם האנדוקרינולוג יש להתייעץ גם לפני שימוש בתרופות.
תסמונת השחלות הפוליציסטית: איך יוצאים מזה (YNET) זה קורה בהפתעה גמורה: הגוף מתכסה בשערות עבות ומכוערות, שיער הראש נושר, הכרס תופחת במהירות והמחזור החודשי משתבש. הסימנים המדאיגים האלה עשויים להצביע על תסמונת השחלות הפוליציסטיות – הפרעה נפוצה אצל נשים (5% עד 10%), שנובעת מייצור מוגבר של הורמונים גבריים. המסע חזרה אל הנשיות שאבדה עובר דרך פעילות גופנית, טיפול תרופתי ודיאטה מתאימה. לפני עשר שנים היתה קריסטן גריי, אז צעירה בת 26 מאוהיו, מספיק רזה כדי לעטות על גופה מכנסיים במידה 38. ואז, בלי שום התרעה מוקדמת, התחיל גופה להשתנות: בתוך שישה חודשים העלתה קריסטן 15 ק"ג במשקלה. היא עברה מדיאטה לדיאטה, ולעיתים אף הרעיבה את עצמה, אך דבר לא עזר: בכל פעם שעלתה על המאזניים חשכו עיניה. בגיל 31, כחמש שנים אחרי שהתחילה להשמין, קריסטן כבר שקלה 100 ק"ג – 30 ק"ג יותר מכפי ששקלה בתקופה הרזה בחייה. במקביל, כל מאמציה להרות כשלו. ואם זה לא הספיק, הגיעו השערות וערערו את בטחונה העצמי של קריסטן עוד יותר. הן פשוט הופיעו לפתע בכל מקום. שערות כהות ועבות צמחו מהירכיים, מהחזה ומהבטן – ואפילו מהסנטר והלחיים. קריסטן המיואשת התחילה לחפש מידע באינטרנט בניסיון לגלות מה מקור התסמינים האלה. עד מהרה התברר לה שכל התופעות המוזרות שהפכו את חייה לגיהנום מיוחסות לתסמונת השחלות הפוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome, ובקיצור PCOS) פגיעה בנשיות אנשים רבים לא שמעו על תסמונת השחלות הפוליציסטיות, אבל מישהי בסביבתם, קרוב לוודאי, סובלת מהתסמונת בדרגה זו או אחרת. ההפרעה המפתיעה בשכיחותה פוגעת ב-5% עד 10% מהנשים – יותר מסרטן השד, סרטן השחלות, סרטן צוואר הרחם וסרטן הרחם גם יחד. בארה"ב לבדה סבלו מההפרעה הזו 5 מיליון נשים בעשור האחרון. גופה של אישה שלקתה בתסמונת השחלות הפוליציסטיות מייצר יותר מדי הורמונים גבריים (אנדרוגניים). כתוצאה מכך מתקשות אותן נשים להיכנס להריון. למעשה, זו אחת הסיבות המובילות לאי פוריות של נשים בארה"ב. אך הפגיעה אינה מורגשת ביכולת הרבייה לבדה: חוסר האיזון ההורמונלי גורם גם להופעת שערות על הגוף, לנשירת שיער מהקרקפת, לאקנה ולעלייה חדה במשקל באזור הכרס. התסמונת אף מעלה את הסיכון לחלות במחלות לב, בסוכרת ובסרטן. החוקרים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע מופיעה התסמונת. תורשה עשויה להיות אחת הסיבות לכך. השחלות של אישה שסובלת מהתסמונת ייראו לא תקינות בבדיקת אולטרסאונד: כמעט תמיד הן יהיו מכוסות בציסטות קטנות דמויות בועה. להיווצרות הציסטות אחראית עלייה שחלה ברמתו של האינסולין, אותו הורמון שמכניס את הסוכר לשריר, לרקמת השומן ולתאי הכבד. הגוף מייצר כמויות הולכות וגדלות של אינסולין כדי לפצות על כך שהתאים אינם מצליחים לקלוט את הסוכר לתוכם – מצב הנחשב לאחת ההפרעות העיקריות של התסמונת. אלא שהייצור המוגבר של האינסולין (היפר אינסולינמיה) מאותת לשחלות ולבלוטת האדרנל לייצר כמויות גדולות של הורמון המין הגברי טסטוסטרון. כתוצאה מכך, מופר האיזון ההורמונלי שבלעדיו לא מתרחש תהליך הביוץ. במצב כזה, הזקיקים שבשחלות אינם יכולים לייצר ביצית בשלה, מתנפחים מנוזלים ויוצרים ציסטות. בכל פעם שביצית נלכדת בזקיק נוצרת ציסטה נוספת, וכך מתנפחת השחלה ולפעמים מגיעה עד לגודל של אשכולית. להחזיר את האיזון לגוף אחת הדרכים לטפל בתסמונת היא באמצעות תרופות. ב-1995 נכנסה לשימוש תרופה הנקראת גלוקופאג'. התרופה, שהחומר הפעיל בה הוא מטפורמין, מעלה את רגישות התאים לאינסולין ועד 1995 ניתנה לחולים סוכרתיים בלבד. קיימות עוד מספר תרופות חשובות שמעלות את רגישות התאים לאינסולין: אבנדיה (שהחומר הפעיל בה הוא רוזיגליטאון) ואקטוס (המכילה פיוגליטזון) הן תרופות שמגבירות את יכולת השרירים החלקים לקלוט את הסוכר ולהפיק ממנו אנרגיה. קבוצה אחרת של תרופות שמקבלות נשים אלה הן תרופות להורדת רמות ההורמונים הגבריים בגופן כמו סייפרוטרון אצטייט, המוכרת בשם דיאנה. תרופות אלה, בשילוב עם התרופות שמטפלות בעמידות לאינסולין, יוכלו בתוך חודשיים-שלושה לטפל בהפרעות ההורמונליות של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. נטילת התרופות הללו אמורה להפחית את נשירת השיער מהקרקפת, יעור׳ היתר על הגוף והאקנה, לאזן את לחץ הדם ואת הופעתו של המחזור החודשי, ולתמוך בתהליך הירידה במשקל. כל אישה שסובלת מתסמונת השחלות הפוליציסטיות צריכה לפנות לאנדוקרינולוג, רופא שמתמחה בתחום ההורמונלי. עם האנדוקרינולוג יש להתייעץ גם לפני שימוש בתרופות.
