../images/Emo32.gif ופתאום הוא כל כך מעצבן אותי
כל הסו"ש רבתי עם הבעל וכל דבר שהוא עשה (או יותר נכון לא עשה ) רק הוכיח לי שוב ושוב עד כמה החיים שלי יהיו קשים אחרי הלידה . הוא לא מוכן להשתתף בנקיון הבית . כבר הבאתי בעבר עוזרת אבל אני ממש לא רוצה לבזבז על זה בסביבות 100 ₪ אפילו פעם בשבועיים . הוא מבטיח כבר שבוע לנקות ולא מנקה ואת השירותים , תסלחו לי , אני פשוט לא מסוגלת לנקות (מפחדת מכל הכימיקלים ) ואני כל הזמן חושבת , כשיגיע הילד בעזה"ש אני לא אוכל לנקות את הבית , כסף לעוזרת לא יהיה והוא ימשיך עם הנימנומי צהרים שלו ועם הרביצה הבלתי פוסקת שלו מול המחשב. זה היה בענין נקיון הבית . עשיתי כביסה בבוקר , רציתי שהוא יתלה (כבר קצת קשה לי להשען על הבטן ולהוציא את הכביסה ) בערב הוא עדיין לא תלה . החלטתי לתלות את הכביסה שלי בלבד וירדתי עם הכלבה (כבודו היה עסוק בשנת הצהרים שלו ) כשחזרתי הוא צורח עלי שאני סוציומטית ושהוא פשוט לא מאמין שאני תולה רק את הכביסה שלי . ולמה בכלל אני צריכה להיות אחראית על הדברים האלו כששנינו עובדים במשרה מלאה ואני זאת שלא מצליחה לישון בלילה (קשה לי להתרגל לישון על הגב וגם על הצד זה מעצבן)? חוץ מזה הוא לא יכול לנהל איתי מריבה בלי לקלל ולצעוק ואני רק חושבת כל הזמן "מה יהיה כשיהיה בייבי בסביבה ". ולא יכולה להוציא לי מהראש זוג חברים שלפני שבוע פרצו במריבה היסטרית באמצע הרחוב הראשי של העיר שלנו בזמן שהילד צורח באוטו . ובקיצור , למה הוא לא יכול להתחשב בי יותר ולקחת על עצמו קצת יותר אחריות ??? למה הוא חושב שאני העוזרת הקטנה של הבית והתפקיד שלו נגמר ברגע שהוא מגיע הביתה ? ואם זה ככה , איך הוא בדיוק מצפה ממני לקחת את כל האחריות על הבית , על התינוק וגם לעבוד במשרה מלאה ?
כל הסו"ש רבתי עם הבעל וכל דבר שהוא עשה (או יותר נכון לא עשה ) רק הוכיח לי שוב ושוב עד כמה החיים שלי יהיו קשים אחרי הלידה . הוא לא מוכן להשתתף בנקיון הבית . כבר הבאתי בעבר עוזרת אבל אני ממש לא רוצה לבזבז על זה בסביבות 100 ₪ אפילו פעם בשבועיים . הוא מבטיח כבר שבוע לנקות ולא מנקה ואת השירותים , תסלחו לי , אני פשוט לא מסוגלת לנקות (מפחדת מכל הכימיקלים ) ואני כל הזמן חושבת , כשיגיע הילד בעזה"ש אני לא אוכל לנקות את הבית , כסף לעוזרת לא יהיה והוא ימשיך עם הנימנומי צהרים שלו ועם הרביצה הבלתי פוסקת שלו מול המחשב. זה היה בענין נקיון הבית . עשיתי כביסה בבוקר , רציתי שהוא יתלה (כבר קצת קשה לי להשען על הבטן ולהוציא את הכביסה ) בערב הוא עדיין לא תלה . החלטתי לתלות את הכביסה שלי בלבד וירדתי עם הכלבה (כבודו היה עסוק בשנת הצהרים שלו ) כשחזרתי הוא צורח עלי שאני סוציומטית ושהוא פשוט לא מאמין שאני תולה רק את הכביסה שלי . ולמה בכלל אני צריכה להיות אחראית על הדברים האלו כששנינו עובדים במשרה מלאה ואני זאת שלא מצליחה לישון בלילה (קשה לי להתרגל לישון על הגב וגם על הצד זה מעצבן)? חוץ מזה הוא לא יכול לנהל איתי מריבה בלי לקלל ולצעוק ואני רק חושבת כל הזמן "מה יהיה כשיהיה בייבי בסביבה ". ולא יכולה להוציא לי מהראש זוג חברים שלפני שבוע פרצו במריבה היסטרית באמצע הרחוב הראשי של העיר שלנו בזמן שהילד צורח באוטו . ובקיצור , למה הוא לא יכול להתחשב בי יותר ולקחת על עצמו קצת יותר אחריות ??? למה הוא חושב שאני העוזרת הקטנה של הבית והתפקיד שלו נגמר ברגע שהוא מגיע הביתה ? ואם זה ככה , איך הוא בדיוק מצפה ממני לקחת את כל האחריות על הבית , על התינוק וגם לעבוד במשרה מלאה ?