../images/Emo29.gif מעגלים ../images/Emo42.gif
קצת אחרי חצות בחוץ הרוחות מנשבות ומאיימות להקפיא את נשמתי אני מתחיל להקליד ומנסה לבחור בין עץ או בצל כדימוי מרכזי לכל אחד יש את היתרונות שלו אם כי המילה שמתרוצצת לי בראש היא מעגלים . אם נחתוך לרוחב את גזע העץ אנחנו נראה טבעות ברצף גדל. כך אנחנו יכולים ללמוד את ההיסטוריה של העץ . מתי הייתה שנה ברוכת גשמים ומתי הייתה שנת בצורת. מתי הייתה שנה של שמש מזינה ומתי שנה של קור וכך אנחנו מקבלים את התמונה של מעגל בודד לכל שנה. וכך שנה אחר שנה, עמד לו העץ בגבורה. עד שיום אחד הגיע למדורה לוהטת של קבוצת גרושים וגרושות שרצו קצת לנתח את רגשות. ניקח את הבצל לדוגמא, ממזר גדול הוא הבצל ועם המון פוטנציאל. כמה דברים טובים ומועילים ניתן להפיק ממנו, אבל בואו נראה ממה הוא מורכב . הוא מורכב מעיגולים/מעגלים, גלדים בשרניים של מציאות צורבת, והחוץ אינו מעיד על הפנים כי למראית עין, החוץ שלו עגלגל וחייכני ומוכשר אבל ככל שאתה חודר פנימה מתנהל מסחר עירני בין בעלי המניות של כל עיגול מי יגרום יותר דמעות אבל למרות הכל אם נערוך בעם מישאל כולם יסכימו שזה לא מפחית מהפוטנציאל. טוב אז קשה לי כרגע להחליט במי לבחור בבצל הכשרוני או בעץ הגיבור וגם אין לי מושג לאן המילים רוצות ללכת אז בינתיים אני פה נותן לאצבעות להקליד את מה שבא להן . עכשיו אני מביט מן החוץ אל הפנים ורואה דמויות שכבר שכחתי משוטטות לי בין החדרים ויש להם כבר בערך אלף פרצופים לאט לאט הדמויות הולכות ומתחברות לתמונה יש שם ילד קטן שמחפש את המקום שלו יש שני הורים שלא יודעים מה לומר לו ויש שם עוד אנשים ועוד דמויות מסתובבים ביחד במעגלים, כן לא סתם מעגלים אלו הם מעגלי חיי. יש המון פרטים קטנים שממלאים את הסיפור ובאיזה שהוא שלב אצטרך לכתוב אותם על מנת שיהיה ברור מות הכלב בכיתה א, הנהגת הכנופיה בחטיבת הביניים, אהבת הבוסר של גיל העשרה, הטראומות של הצבא ההצלחה הכלכלית האדירה ופשיטת הרגל שבאה בעקבותיה הבריחה לחו"ל והחזרה לארץ שמובטחת לכל האחרים, עבודת הלילה בשנות המלונאות וההסבה המקצועית לעולם התיכנות שנות הנישואים האבודות ותהליך הגירושים ובכלל השעבוד לזכרונות שמשאירים בנו כתמים אני יוצא החוצה מביט מהחוץ אל הפנים לאט לאט הכל מתחבר, כמו רצף של מילים. רכבת של רגשות בתוך קרונות חולפת . ואני ? אני רק צריך לעלות ולנסוע עד התחנה הסופית. אבל עכשיו בשניה הזאת הבנתי שבעצם לעולם לא אגיע כי הרכבת הזו נוסעת במעגלים עד אין סוף ובכל פעם המעגל שבה היא נוסעת גדל בדיוק כמו הטבעות שעל העץ ומה שבעצם נותר לי לעשות הוא לנשום עמוק, להרגע להשען אחורה ולהתחיל להתבונן מהפנים אל חוץ. לפתוח את החלון ולהתחיל לחוות את הנסיעה לאט לאט , תמונה אחר תמונה ובסוף ורק בסוף אגיע לתחנה. אז כמו שזה עכשיו בלי עריכה ובלי קריאה שניה אני לוחץ על שמירה ב- WORD ומעתיק את ישירות לפורום כי אם הבטחתי משהו אני חייב לקיים *********************************************************************ממשפט לגלית : " ובסוף מעגל בצל שמש בוערת כיביתי לך בוקר הדלקתי לך ערב ובסוף מעגל התחממנו על קרח ציירת לי שיר ערש דיקלמתי לך פרח שתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק שרנו בעשב התקרבנו רחוק רק בסוף מעגל שם הקו מתחבר לו ".....
ותמיד מתחבר לו לעוד מעגל כך שמעגל זה דבר שאי אפשר לסיים לילה טוב
מאחל לכם gn64 שכותב ורועד מקור
קצת אחרי חצות בחוץ הרוחות מנשבות ומאיימות להקפיא את נשמתי אני מתחיל להקליד ומנסה לבחור בין עץ או בצל כדימוי מרכזי לכל אחד יש את היתרונות שלו אם כי המילה שמתרוצצת לי בראש היא מעגלים . אם נחתוך לרוחב את גזע העץ אנחנו נראה טבעות ברצף גדל. כך אנחנו יכולים ללמוד את ההיסטוריה של העץ . מתי הייתה שנה ברוכת גשמים ומתי הייתה שנת בצורת. מתי הייתה שנה של שמש מזינה ומתי שנה של קור וכך אנחנו מקבלים את התמונה של מעגל בודד לכל שנה. וכך שנה אחר שנה, עמד לו העץ בגבורה. עד שיום אחד הגיע למדורה לוהטת של קבוצת גרושים וגרושות שרצו קצת לנתח את רגשות. ניקח את הבצל לדוגמא, ממזר גדול הוא הבצל ועם המון פוטנציאל. כמה דברים טובים ומועילים ניתן להפיק ממנו, אבל בואו נראה ממה הוא מורכב . הוא מורכב מעיגולים/מעגלים, גלדים בשרניים של מציאות צורבת, והחוץ אינו מעיד על הפנים כי למראית עין, החוץ שלו עגלגל וחייכני ומוכשר אבל ככל שאתה חודר פנימה מתנהל מסחר עירני בין בעלי המניות של כל עיגול מי יגרום יותר דמעות אבל למרות הכל אם נערוך בעם מישאל כולם יסכימו שזה לא מפחית מהפוטנציאל. טוב אז קשה לי כרגע להחליט במי לבחור בבצל הכשרוני או בעץ הגיבור וגם אין לי מושג לאן המילים רוצות ללכת אז בינתיים אני פה נותן לאצבעות להקליד את מה שבא להן . עכשיו אני מביט מן החוץ אל הפנים ורואה דמויות שכבר שכחתי משוטטות לי בין החדרים ויש להם כבר בערך אלף פרצופים לאט לאט הדמויות הולכות ומתחברות לתמונה יש שם ילד קטן שמחפש את המקום שלו יש שני הורים שלא יודעים מה לומר לו ויש שם עוד אנשים ועוד דמויות מסתובבים ביחד במעגלים, כן לא סתם מעגלים אלו הם מעגלי חיי. יש המון פרטים קטנים שממלאים את הסיפור ובאיזה שהוא שלב אצטרך לכתוב אותם על מנת שיהיה ברור מות הכלב בכיתה א, הנהגת הכנופיה בחטיבת הביניים, אהבת הבוסר של גיל העשרה, הטראומות של הצבא ההצלחה הכלכלית האדירה ופשיטת הרגל שבאה בעקבותיה הבריחה לחו"ל והחזרה לארץ שמובטחת לכל האחרים, עבודת הלילה בשנות המלונאות וההסבה המקצועית לעולם התיכנות שנות הנישואים האבודות ותהליך הגירושים ובכלל השעבוד לזכרונות שמשאירים בנו כתמים אני יוצא החוצה מביט מהחוץ אל הפנים לאט לאט הכל מתחבר, כמו רצף של מילים. רכבת של רגשות בתוך קרונות חולפת . ואני ? אני רק צריך לעלות ולנסוע עד התחנה הסופית. אבל עכשיו בשניה הזאת הבנתי שבעצם לעולם לא אגיע כי הרכבת הזו נוסעת במעגלים עד אין סוף ובכל פעם המעגל שבה היא נוסעת גדל בדיוק כמו הטבעות שעל העץ ומה שבעצם נותר לי לעשות הוא לנשום עמוק, להרגע להשען אחורה ולהתחיל להתבונן מהפנים אל חוץ. לפתוח את החלון ולהתחיל לחוות את הנסיעה לאט לאט , תמונה אחר תמונה ובסוף ורק בסוף אגיע לתחנה. אז כמו שזה עכשיו בלי עריכה ובלי קריאה שניה אני לוחץ על שמירה ב- WORD ומעתיק את ישירות לפורום כי אם הבטחתי משהו אני חייב לקיים *********************************************************************ממשפט לגלית : " ובסוף מעגל בצל שמש בוערת כיביתי לך בוקר הדלקתי לך ערב ובסוף מעגל התחממנו על קרח ציירת לי שיר ערש דיקלמתי לך פרח שתינו כוס עצב ובכינו כוס צחוק שרנו בעשב התקרבנו רחוק רק בסוף מעגל שם הקו מתחבר לו ".....
