היי אנשנושים!

שאלמור

New member
../images/Emo28.gifהיי אנשנושים!

למי ששם לב אני נעלמתי פתאום לשבועיים ואני מצטערת שלא הודעתי על זה מראש כי פשוט בשבוע הראשון התקלקל לי פתאום המחשב (תודות יש להפנות לאחי הגאון) ובשבוע השני הייתי הקורס הסמכה של אתגרים אז תגידו לי מזל טוב כי עכשיו יש אני מדכירת אתגרים! (ותאמינו לי קרעתי את התחת בשביל זה - זה היה יותר גרוע מטירנות) וזו כבר תעודת ההדרכה השנייה שלי כי שנה שעברה עברתי קורס הסמכה למדריכת מדצי"ם בקיצור התגעגתי!
 

שאלמור

New member
../images/Emo28.gifממש אבל ממש לא!

אני מדברת על אתגרים אתגרים סנפלינג טיפוס גלישה על חבלים וכל זה... אין לך מושג איזה קשה היה השבוע הזה...
 

BaBy AnImE

New member
*נחנקת*

גם אצלנו יש קייטנת אתגרים... ואני לא חושבת שיש את זה בכל הארץ.
 

שאלמור

New member
../images/Emo28.gifאנשנושים../images/Emo7.gif

מה קרה לפיק היפה שלנו? זה היה היום הראשון בבית הספר של טומודה סאקורה כבר הייתה בת 14 בכתה ח' והסמסטרים שלה היו ארוכים! כל יום אחרי שהיא חזרה מבית ספרה היא ישר הלכה לקלפים והוציאה אותם החוצה..היא אהבה לראות את הקלפים בחוץ שמחים ומאושרים ושהם רוקדים להם באוויר...זה היה אחד הדברים שממש שמחו את סאקורה...אחרי זה היא הייתה קופצת על המיטה שלה שוכבת עליה כשהבטן למטה ומנפנפת את רגלייה באוויר וחייכה חיוך מתוק....אחרי זה היא הייתה לוקחת דף ועיפרון וכותבת ללי סאיורן מכתב...כי לי היה בהונג קונג...ובמכתב היא הייתה רושמת... "שאורן היקר, עבר הרבה זמן מאז שכתבתי לך לאחרונה, בעיקרבגללהלימודים... אתה יודע איך זה. אתה מאוד חסר לי כאן, אני מעבירה את הימים במין שיגרה מעיקה שכזו.. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני ממש צריכה מישהוא לדבר איתו, אני לא רוצה להכביד על אבא וטויה, יש להם מספיק על הראש. וטומויו... טומויו עדיין נעדרת.. לא שמעתי ממנה מאז היום ההוא ש... טוב. אני לא רוצה לחזור אל זה עכשיו. לפעמים אני מרגישה כאילו הקלפים הם הנחמה היחידה שלי. טוב, הקלפים והמכתבים האלה כמובן. עבר גם כמה זמן מאז ששמעתי ממיילין, אתה יודע עם הכל בסדר איתה? בכל מקרה אני חייבת לסיים, אני אמורה להכין את ארוחת הערב. מקווה לשמוע ממך בקרוב. סאקורה קינומוטו." סאקורה הניחה את העט על השולחן וירדה למטבח. היא פתחה את המקרר כדי לחפש מה להכין היום ונדהמה לגלות שהמקרר היה ריק לגמרי. "נו באמת" אמרה סאקורה "טויה שחכ לעשות קניות" השלימה וסגרה את דלת המקרר. "עכשיו אני צריכה ללכת לחנות ולקנות משהוא". סאקורה לבשה את הסקטים שלה (אני יודעת שזה רולר אבל זה נשמע טפשי) ויצאה לעבר החנות. לזמן מה היא נסעה בשעמום בלי לשים לב לשום דבר מיוחד עד שלפתע נעצרה. האסימון ירד. בחוץ היה שקט. שקט מפחיד, למעשה לא היה שום קול ואפילו הרוח לא נשמעה. סאקורה הביטה בכמה ציפורים לידה, הציפורים צייצו אבל שום כל לא נשמע מהן 'מה קורה כאן?' חשבה סאקורה' לאן נעלם הקול? אהה כן נזכרתי שמתי את אטמי האוזניים בגלל השירה של קרו. *סאקורה מורידה את אטמי האוזניים וממשיכה בדרכה היא הלכה לחנות ומלמלה לעצמה את השם "סאיורן לי.....האאא.." הרי היא ממש ממש רצתה לראות אותו בקרוב. היא סיימה את המצרכים, וחזרה לביתה. היא לקחה דף ועיפרון ורשמה לו: "סאיורן לי היקר, היי זאת סאקורה ^^ תראה סאיורן, אני ממש מתחילה להתגעגע אליך! הרי אתה יודע טוב אני יודעת את זה עכשיו!,אני אוהבת אותך סאיורן!. וכשאתה רחוק לי זה ממש מעציב אותי!. אז אנא ממך תנסה להגיע ליפן, ואם לא תוכל, אני אנסה להגיע אליך...! " סאקורה סיימה את מכתבה בחיוך ובלב קטן שציירה בצד. היא שלחה את המכתב בתיבת הדואר, רצה לביתה, וכבר ציפתה בקוצר רוח לקח שסאיורן לי יחזיר לה מכתב חזרה. עבר שבוע וסאיורן כתב במכתבו כך : " סאקורה קינומטו היקרה ! היי... תראי סאקורה אינני יודע אם רוכל לבוא כרגע, כי עכשיו אני באמצע לימודיי ואינני אוכל לבקר אותך, אולי כשגיע החופש הגדול שלנו אוכל לבוא ולראותך!. לשנינו זה נגמר ב 20.6 כך שאוכל לבקרך. מקווה שתחכי תבואי. וגם אני מתגעגע אליך המון! אוהב אותך סאיורן לי " כאשר הגיע המכתב לסאקורה היא חייכה וקפצה על מיטתה בשמחה!והתחילה לספור את הימים...עבר שבוע מאז........
 

שאלמור

New member
../images/Emo28.gifהמשך:

סאקורה המשיכה לקפץ בשמחה על המיטה אז נעצרה "שבועיים זה מלא זמן" היא חשבה "אני אמות מציפייה עד אז" סאקורה חשבה כמה דקות והחליטה שבשבועיים הקרובים היא צריכה להעסיק את עצמה בטומויו. עבר כבר זמן רב מאז שנעלמה חברתה הטובה ביותר ולא יצרה קשר, "פשוט ארזו והלכו" אמרה לה הברוקרית כשסאקורה באה לביתה של טומויו לחפשה. ברגע אחד חזרו לסאקורה על המחשבות שהיא הצליחה לקבור במאמצים כבר לפני שנה "אני חייבת לימצוא אותה" אמרה סאקורה לעצמה "ואני יודעת בדיוק מי יכול לעזור לי" סאקורה נגשה שוב אל שולחן הכתיבה והוצאיה עוד דף נייר היא נטלה את האתר ורשמה בראש המכתב "קאהו מיזוקי היקרה" היי ! זאת סאקורה! אני ממש ממש מתגעגעת לחברתי הטובה טומיו!. לפני שנה וטוב אפילו יותר לא ראיתי אותה, והיא חסרה לי ביפן ,בבית הספר, וכמובן לחברה הטובה שתמיד אהבתי! , ושעזרה לי ודאגה לי בכל צרה. את יכולה בבקשה להגיד לי היכן היא נמצאת?, או דרך לאתרה?. כי הנני עושה חיפושים אחריה ואינני מוצאת אותה!, או שום "עקבות" לעלמותה!! מקווה שתוכלי לעזור לי! סאקורה קינומטו היא קיפלה את המכתב, הכניסה אותו לתוך מעטפה. היא ניגשה לחלון החדר שלה. בחוץ כבר התחילה השקיעה. היא עצמה את עינייה, וכמו מעצמם עלו אליה כל הזכרונות של החברים שכהיא כבר לא רואה יום יום, כמו בעבר. טומויו... שאורן... מיזוקי... כל כך הרבה אנשים בזמן כל כך קצר... וגם האחריות של שליטת הקלפים... היא הרגישה שכל זה קצת גדול עליה. "אני צריכה לדבר עם קרו... קרו?" היא חיפשה אחריו בחדר, אבל לא ראתה אף אחד. "קרו??" היא קראה שוב. הפעם... "לעזאזל איפה הדובי החמדן הזה?!" רטנה סאקורה היא המשיכה להתרוצץ בחדר ולקרוא לקרו עד שלפתע נעצרה במקום ופקחה עיניה לרווחה "אוי לא!! המצרכים!!!" צעקה סאקורה ושעטה למטה. כאשר נכנסה למבטח הבחינה במשהוא קטן וצהוב ליד שקית המצרכים הריקה למחצה. קרו ישן, וסביבו היו שאריות של ממתקים "קרווווווווווווווווווווווווווווו >_<" צעקה סאקורה וקרו קפץ בבהלה "מה?! אה?!" מלמל קרו בבלבול "אתה אכלת הכל נכון!?" קרו הביט בסאקורה במבט מתחמק ונראה כאילו הוא מנסה לחשוב על משהוא לומר "לר משנה" אמרה סאקורה "יש לנו עניינים יותר חשובים לדאוג להם" "מה? למה את מתכוונת?" שאל קרו המבולבל" "אנחנו הולכים לימצוא את טומויו!" אמרה סאקורה, לבשה את הג'קט והחלה לנעול את הסקטים שלה "מה?! איך!? לאן?! "שאל קרו בניסיון להבין "על תדאג ענתה סאקורה" ופתחה את הלדת "אני כבר יודעת מה לעשות, אבל קודם כל יש לי את המכתב הזה לשלוח". סאקורה נופפה בפני קרו עם המכתב שכתבה לגברת מיזוקי ויצאה מהדלת בעודה משאירה את קרו המבולבל בבית "אתה בא כבר!?!??!" נשמע הצעקה שהקפיצה את קרו "אה? כן אני בא!" קרא הדובון ואף החוצה אחריה ופתאום טומיו הופיעה מעבר לדלת היא דפקה בדלת אך לא היה שם אף אחד.. היא רצתה לראות את סאקורה לפני היום בו היא עוזבת שוב! היא דפקה שוב בדלת אך אף אחד לא עונה... טומויו התאכזבה והלכה למכונית שבה נהגה השומרת שלה.. ונסעה. לאחר מספר דקות ,אחרי ביקורה של טומיו, סאקורה חזרה הביתה עם קרו. ואמרה לו: " קרו תראה אני לוקחת את כל הקלפים איתי ואורזת תיק! קרו בבהלה קפץ ולא הבין מה קרה לסאקורה ששפתאום נהייתה כך.. ושאל אותה: "סאקורה מה יש ?!?!?!?!!?...את חייבת להגיד לי אני לא מבין" סאקורה לא ענתה לו ופשוט המשיכה לארוז, והיא אמרה לו : "קרו תראה, קראתי בלוח שיש במטבח מתי אבושקה וטויה חוזרים.. וזה יהיה שבוע הבא! זה בטוח!!!. אך בשביל להיות בטוחה אני אעשה את המספר 73 מהטלפון של הבית לפה...כך כשהם יתקשרו הביתה אני אענה והם לא יחשדו!!!. סאקורה חשבה שהכל כבר מתוכנן והיא תוכל ללכת לראות איפה טומויו. אך קרו הפך לצורתו האמיתית וצעק, בשביל שסאקרוה תישמע.: "סאקורהה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!, הירגעי עכשיו תגידי לי מה מעשייך!!!!." סאקורה ענתה לו בבהלה : " ('_') קרו! טוב אני אגיד לך......(עם חיוך קטן , ונשימה עמוקה.) אני הולכת לחפש את טומויו! "קרו ענה לה במן פרצוף של סימן שאלה "את טומויו?" "כן" ענתה לו סאקורה "את טומויו!!!! , ואני רוצה שתבוא איתי קרו!!!..בבקשה ממך קרו הסכים והם יצאו לדרך!!! אחרי כמו שעות של חיפושים בכל העיר, הגיעו למקום שלא סאקורה ולא קרו מכירים. "א....איפה אנחנו?" שאלה סאקורה בחשש. היא לא ידעה איך הגיע לשם, משמע שלא ידעה איך לחזור. "אני עף להתבונן קצת בשטח" זרק לעברה קרו, ונעלם בפניה הקרובה. "ק..ררו!! חכה לי!!" צעקה סאקורה, וגלשה (היא עם רולר XP) אחריו במהירות. פתאום היא הרגישה את זה... כמו דז'ה וו... היה ברגגשה הזו משהו מוכר, אבל לא כמו של קלף קלאו... משהו מסוכן... כשהיא חיפשה את קרו כדי להזהיר אותו, הוא לא היה לפניה. וגם לא לידה. "מה את עושה כאן?" שמעה סאקורה קול מאחוריה, זה היה קול של ילדה. לא, של נערה. סאקורה הסתובבה אבל לא היה מאחרויה אף אחד "את אמורה להיות במקום אחר עכשיו!" נשמע שוב הכל "את..." מלמלה סאקורה. סאקורה הרגישה מוזר, הקול היה מוכר לה, הוא היה חשוב לה. "איפה את?! צעקה סאקורה "מי את?!!?" סאקורה הרגישה כאילו משהוא קר עובר בעורפה, היא הסתובבה בזריזות אחרה ו... "אני זו את" ענתה הנערה שרחפה לפני סאקורה סאקורה הביטה בנערה בחוסר הבנה. הנערה הייתה בגובה של סאקורה והיו להם פנים כמעט זהות, אמנם שערה של הנערה היה ארוף יותר וצבעו שחור ועיניה היו ירוקות "מי את?!" חזרה סאקורה "אני זו את" ענתה הנערה והקריצה חצי חיוך "או יותר נכון מה שישאר ממך" סאקורה הסתכלה אליה במבט מבוהל ומלמלה.. "מה שישאר מימני..." "אני לא מבינה למה את מתכוונת.." סאקורה נרתעה לאחור בתקווה שזה רק חלום... אבל הנערה פנתה אליה שוב "כן ..מה שישאר ממך אם תמשיכי כך.. אינך יכולה את הרי רק.." "אני... זו את??" שאלה סאקורה בטמטום (די להתכחש. היא כן שואלת דברים בטמטום >.>) במקום מענה הילדה ציחקקה, ולידה הופיע חתול קטן ומעופף, שנראה עייף מאוד. "קרו!! הנה אתה! חיפשתי אותך בכל מקום!" אמרה סאקורה בזעם לחתול הקטן. הוא הסתכל בעצב על סאקורה. לצידו הופיע עוד חתול צהוב. "קרו... ועוד קרו...." אמרה סאקורה, מבולבלת. "סאקורה!! לכדי את הקלף עכשיו!" צעק קרו אחד. "איזה קלף?" שאלה סאקורה את קרו. למרות שלא הייתה בטוחה על מי מהם להסתכל. "הילדה הזו היא קלף! תתפסי אותה לפני שיהיה מאוחר מדי!" צעק קרו. "המ." אמרה שאקורה, והנהנה. הילדה השניה רק חייכה
 

שאלמור

New member
../images/Emo28.gifהמשך!

"מפתח שמסתיר את כוחות האפילה!" צעקה סאקורה "גלה לי את צורתך האמיתית! בחסות הכח שניתן לי! אני מצווה עליך! השתח.." *טראאאאאאאאחחחחח* המכה פגעה בסאקורה בעצמה ולפני שהיא יכלה להבין מה קורה היא הייתה מוטחת על הרצפה והמפתח שכב לצידה שבור לשניים. " את לא חשבת שזה יהיה עד כדי כך קל נכון? גיחכה הנערה "א..אני..." "מספיק, אין לי זמן למשחקים" אמרה הנערה ורחפה למטה לכיוונה של סאקורה "באתי לכאן כדי להראות לך משהוא, ואני לא מציעה לך לנסות להלחם בי" "מ..מה? על מה את מדברת?" שאלה סאקורה שפשוט לא הצליחה להבין "פשוט... פשוט תסתכלי" אמרה הנערה וששמה את ידיה על צידי פניה של סאקורה" אור מסמא מילה את עיניה של סאקורה, אור כל כך חזק עד שנאלצה לעצום את עיניה. וכאשר פקחה אותןמצאה את עצמה ב... בבית שלה, בחדר שלה. אבל זה לא היה החדר שלה בצורה הרגילה שלו... הקירות היו מקושקשים בלורד שחור, והרצפה הייתה מלאה בדיסקים לא מוכרים. היא ניגשה אל אחד מהם, והרימה אותו. "זה..." היא חשבה בזעזוע. על העטיפה לא הופיע אחר מאשר מרלין מנסון (אם יש 73 אז יש גם מרלין מנסון XP ). במבט שני על החדר, היא ראתה שיושבת ילדה שמאוד דומה לה על המיטה, רק עם שיער שחור. היא התעסקה עם משהו על היד שלה. סאקורה בהתה בה במשך כמה דקות, בתחילה בתמיהה, אחר כך בזעזוע- הילדה עיוותה את פניה בכאב, אך הביטה על היד ונראתה מרוצה למדי. הילדה אמרה בקול דקיק, עייף ואפל- "וזה בשבילך.... שאורן "רגע!! מה את עושה!?" צעקה סאקורה על הילדה, אבל לא נראה שהילדה שמעה אותה. "תפסיקי!! למה את עושה דבר כזה?" סאקורה נסתה לתפוס את ידה של הילדה כדי למנוע ממנה להמשיך במעשיה. "אהה" ידה של סאקורה עברה דרך ידה של הילדה. "מה... מה קורה כאן?" אמרה סאקורה על סף דמעות "תפסיקי את זה כבר! תפסיקי כבר!!!!!!" צעקה סאקורה ומצאה את עצמה שוב ברחוב על הרצפה עם הנערה שגוחנת לפניה "מה עשית לי!? מי זו הייתה??!" צעקה עליה סאקורה בחוסר אונים "זאת היית את" אמרה הנערה בשלווה "או יותר נכון... תיהיה את" "אני לא מבינה" אמרה סאקורה, במשהוא שהיה חצי משפט וחצי יללה "כמובן שלא... איך תביני עכשיו?" אמרה הנערה "אנחנו עוד לא סיימנו כאן, יוש עוד משהוא שאת צריכה לראות..." ושוב אור מילא את עיניה של סאקורה וכשפתחה אותן מצאה את עצמה מצאה את עצמה באותו המקום. הנערה כבר לא הייתה שם, וכך גם לא קרו... "א..איפה אני?" שאלה סאקורה את עצמה "יכול להיות שזה היה רק חלו..." *טראאאאאח* סאקורה שמעה חבטה ומעליה הבזיק אור חזק היא הסתכלה למעלה בבהלה וראתה שני כדורי אור שהתנגשו אחד בשני *טראאאח* הכדורים התנגשו שוב כל כך קרוב מעליה שהיא הצליחה לזהות מי אלה.. בתוך כדור אור אחד הייתה היא... ובתוך השני היה לא אחר מאשר...שאורן. "מה... מה קורה כאן?" שאלה סאקורה בבהלה. כדורי האור התנגשו שוב, אבל הפעם חזק יותר. "תפסיקו!!" היא צעקה, אך לא נראה שהם שמעו אותה. היא קמה על רגליה בקושי רב, ומכנית שלחה את ידה לעבר המפתח. "אה... נכון... שחכתי שהוא נשבר" היא אמרה בעצב קל, אך בהמרה המבט הנחוש חזר לעיניה. היא חייבת לעשות משהו, ומהר. אחרת... אחרת הם עוד יפגעו אחד בשני. כדורי האור התחמקו והתנגשו, ברחו וריצדו לנגד עינייה. לפני שהספיקה לזוז, כדור האור שבו היה שאורן גדל, ומילא את כל החלל שהיו בו באור בוהק, שאפילו בלע את הכדור ש'היא' הייתה בו. היא עצמה את עינייה, אך פתחה אותן כעבור כמה שניות... האור לא סינוור אותה. הוא רק ערפל מעט את ראיתה סאקורה קמה, היא נסתה למצוא את דרכה בערפל ללא הצלחה. היא גיששה במשך מספר דקות עד שלפתע נתקלה במשהוא. סאקורה גחנה למטה והצליחה לזהות מתחת עצמה גוף של ילדה. הילדה שכבה ולא זזה. והשמלה שלה הייתה רטובה. "זה..זה דם!!" זעקה סאקורה. "היי את! את בסדר?" הילדה לא ענתה, היא המשיכה לשכב שם כששערה מכסה את פניה ושמלתה ספוגה בדם. "היי! תתעוררי! נו תתעוררי!" סאקורה טלטלה את הילדה בחזקה כך שחלק משערה השחור הוסט הצידה ופניה הבהירות נחשפו סאקורה קפאה במקום. היא בהתה בדמות ששכבה לרגליה ללא רוח חיים "ט...טו..מו..יו..?" "היא מתה". סאקורה שמעה מאחוריה קול מוכר. "שאורן!!" היא קראה, ספק בשמחה ספק בבהלה. "איך הגעתה לפה? איך אני הגעתי לפה?!" היא שאלה בבהילות. טומויו איבדה דם די מהר, והיא לא רצתה שאותו הדבר יקרה לשאורן אם הוא ייפגע. או לה. "אני עוד אמצא את זה!" הוא אמר במבט מעורפל, והרים את חרבו מעל לסאקורה."שאורן!! עצור! מה קרה לך? אתה לא מזהה אותי?!" את כל זה היא שאלה בזמן כל כך קצר, שכמעט לא נשאר לה אוויר. שאורן הניף את חרבו, והכה בה בסאקורה. היא התכווצה באיימה, אך לא הרגישה דבר מלבד אוויר שנחתך. החרב עברה דרכה. לא רואים אותה, לא שומעים אותה, היא שום דבר מוצק. אשליה. היא לא יכולה לעזור לטומויו, שהחרב פגעה בה (דקה דומיה לזכרה של טומיו ) אני דורשת המשך נ.ב לפי הצבעה שערכו כאן הסיפור נקרא "סיוט בלתי נגמר"
 

liyoko

New member
הנה הסיפור עד איפו שמשכנו...

...................... מצורף קובץ וורד ......................
 
למעלה