"סיפורים מהלשכה"

../images/Emo26.gif../images/Emo63.gif"סיפורים מהלשכה"../images/Emo62.gif

[URL='http://']סיפורים מהלשכה[/URL]
תחרות הסיפורים הקדם צבאיים של פורום מתגייסים בתפוז בצבא זו המציאות היומיומית. אבל לנו, המלש"בים שמגיעים לצו הראשון ובעקבותיו למיונים השונים לקראת הגיוס, הבירוקרטיה הצה"לית ברוב המקרים מייאשת, אך לעיתים גם משעשעת. פורום מתגייסים שמח להכריז על תחרות סיפורים קצרצרים לכבוד יום הולדתו הרביעי של הפורום. אתם מוזמנים להדהים, לרגש, להצחיק או לזעזע אותנו באמצעות סיפורים קצרצרים שנונים, חכמים ובעיקר... קצרים. התחרות בחסות "למטייל" המרכזים למידע, ציוד טיולים ומחנאות , ציוד סקי וציוד חיילים. קבוצת "למטייל" קיימת 20 שנה ומופעלת ע"י מטיילים. רשת "למטייל" מציעה את המגוון הגדול בישראל ציוד טיולים ומחנאות. לרשותכם אתר "למטייל" www.lametayel.com מהגדולים מסוגו בעולם - פועל תחת חזון שמטרתו ריכוז מידע תחת קורת גג אחת ומקצועית.
 
../images/Emo41.gif הצבעה מס. 4

הנחיות למצביעים: לפניכם חלק מהסיפורים שנשלחו במהלך השבוע ומועמדים להצבעה. אנא קראו את כולם בעיון רב: 1. איך שגלגל מסתובב לו הכל התחיל עת קבלת הצו הראשון. אז עוד הייתי כשיר לחלוטין ורציתי להגשים את 'חלומי' - להיות קרבי. הפרופיל שנקבע לי היה 82 ועד היום אין לי מושג למה לא 97. אבל, כפי שתבינו בהמשך, זה כלל לא חשוב. בסיום י"א אובחנה אצלי פריצת דיסק. ביי ביי קרבי. נלך לתרום בדרך שונה. עתודה! מועמדותי לעתודה גרמה לדחיית מועד הגיוס שלי מאוגוסט 04 לפברואר 05. הבעיה שגם לאחר שלא התקבלתי התאריך נשאר בעינו . בין לבין התמיינתי לתפקיד פקח טיסה. עברתי את כל המבחנים, אבל בסיום יום הבדיקות הרפואיות פסלו אותי על המספר במשקפיים! שלחו אותי להתמיין לתפקיד שאני לא מתאים לו. עניין של 3 ימי טרטורים לתל השומר (אני גר באזור חיפה), הרבה כעס ותסכול. אה כן, לאחר שפסלו אותי בבדיקות נזכרו לשלוח מכתב המבשר כי עברתי את המיונים. אתם יודעים, לדרוך על הפצעים... ואז גם שלחו לי תחקיר בטחוני, וכל זה אחרי שנפסלתי!! גם הקדימו לי את התאריך גיוס ל 12.12 מועד פתיחת הקורס, שאליו נפסלתי להזכירכם. וויתרתי על התפקיד (שרציתי אותו מאוד. תמיד אהבתי את תחום התעופה) והמשכתי הלאה. אלא שאז במקום להזיז את התאריך גיוס למועד אחר בדצמבר, דחו אותי שוב לפברואר, אז אני אהיה בן 19. אבל פה זה לא נגמר. קיבלתי זימון לעוד יום מיונים - לחיל הרפואה! החלטתי ללכת על זה ולהסכים להיות חובש מרפאה, שזה דיי מעאפן, אבל אין מה לעשות, בהתחשב במצב הגב שלי, כדאי ללכת לקראת החלום השלישי שלי - להיות רופא. עוד נסיעה. הפעם לצריפין. לאחר עוד יום מיונים נכנסתי לראיון עם קצינה שהודיעה: "חובש אתה לא תהיה. אתה לא יכול לבצע סחיבת אלונקות וכו' וזה חלק מהקורס". שוב שלחו אותי למיון שאני פסול אליו עוד לפני שהתחלתי!!!! לאחר חודש קיבלתי הודעה שכן עברתי כמובן, ודחו את התאריך גיוס שלי לאפריל. אז אהיה בן 19 וחצי. מסובך, מנפץ חלומות. זהו סיפור גיוסי, שייקרה באפריל 05. אחרי 7 צווי גיוס, 4 מנילות ו-50 מכתבים אחרים מהצבא. _____________________________________________ 2. צו על זמן שאול כשאני שומע את הביטוי "צו ראשון" אני נזכר ביום בו איבדתי את תמימות הנעורים ואת אמונתי בצדק קוסמי. חמוש בת"ז בצו ובחיוך שאמא אמרה שאי אפשר לסרב לו, התייצבתי בחגיגיות לפני הש"ג. הש"ג, בחור קצר עם פאות לחיים ארוכות, ישב על כיסא וניראה כמו אחד שיודע שלחיים אין יותר מידי מה להציע לו. היה עסוק בבהייה בנעליו ולא הגיב לנוכחותי. אזרתי אומץ, כחכתי בגרוני ושאלתי: "פה זה לשכת גיוס?" הש"ג הרים את עיניו הביט בי בבוז ואמר: "מה ניראה לך? שזה ה-TLV פה? תביא תעודת זהות". נכנסתי לרחבה וצעדתי במרץ לעבר הכניסה לבניין. לאחר עיכובים קלים קיבלתי כרטיס מגנטי. כעבור שעה וחצי כבר הספקתי לעבור אימות נתונים ובדיקות רפואיות ובשלב הבא היו המבחנים הפסיכוטכניים. העברתי את הכרטיס במחשב והתיישבתי. שלושה מושבים ממני ישב בחור מגודל ומפחיד למראה ששם לב שאני סוקר אותו. הסטתי מיד את מבטי. הבחור קם ממושבו וניגש לעברי וממרומי גובהו נהם: "שלום, אני שאול" . "שלום" עניתי בקול חלוש. בלי עקבות רבות שאול התיישב לידי והתחיל לדבר. מתברר שזוהי הפעם החמישית שלו פה מכיוון שבארבעת הפעמים הקודמות סירב לעשות בדיקת שתן. שאול התגלה כבחור חביב ביותר. לאחר שעה ארוכה של שיחה קולחת הצצתי בשעוני ולחרדתי גיליתי שעברו רק שמונה דקות מאז שהתיישבתי ומצב הרוח יצא ממני כמו בלון מפוצץ. בעקבות מצב רוחי דעכה גם השיחה וכך העברתי שלוש שעות בבהייה בתקרה והחלפת משפטים אחדים עם שאול שניסה ללא הרף להמשיכה. כשקראו לי להיכנס לחדר המבחנים שאול נעמד לפתע ונפל על צווארי בחיבוק עז. הסתרתי את פליאתי מהמחווה הנרגשת ונפרדתי ממנו לשלום. התחלתי במבחנים המייגעים ושברתי את ראשי בשאלות על קצב מילוי בריכות והשלמת צורות וההרגשה הכללית הייתה טובה. לקראת סיום השאלון האחרון כבה לפתע המחשב. חשבתי שאזל הזמן אך שפניתי לשאול את החיילות ראיתי שהן מתרוצצות בלחץ ממחשב למחשב. כעבור מספר דקות הודיעו לנו שהייתה תקלה, הנתונים לא נקלטו ושאנו נאלץ להגיע במועד אחר להשלמת כל המבחנים. עייף, רעב וחפוי ראש עשיתי את דרכי לאוטובוס. כמובן שהוא איחר. עליתי לאוטובוס,שלחתי את ידי לכיס האחורי של מכנסי כדי לשלוף את הארנק ופתאום הבנתי מה היה פשר חיבוקו החם של שאול. _____________________________________________ 3. צו ראשון ממבט של סממית אני נמצאת שם, בלשכת הגיוס, כבר הרבה זמן- והפז"ם דופק. מכירה את הקירות כמו שאני מכירה את הקרום שבין אצבעותיי. אני סממית. הסממית הראשונה של צה"ל. הרבה דברים קורים בין קירות לשכת-הגיוס. יש מלש"בים מפוחדים, נבוכים (מהבדיקה הגופנית כמובן. בנים- שני רופאים זקנים נוגעים שם קצת, רוצים לוודא שהכל תקין-אבל הכל מקצועי לחלוטין ואל דאגה, הם לא יגרמו לשום דבר לעמוד.. ומכן בנות- הם לא יבקשו להתפשט לגמרי!) חוץ ממלש"בים יש שם גם חיילים. חיילים ששובצו בלשכת-הגיוס, אם מרצון ואם מכורח, ובהתאם לכך-חלקם ממורמרים (בעיקר אלו שהשתן עלה להם לראש-תרתי משמע), וחלקם אנשים טובים שבאמת משתדלים לעזור. הקומה החביבה עלי, הקומה בה מתייחסים אלי כאל מלכה. מלכת-המזל, היא קומת המבחנים הפסיכוטכניים. שם מתרחש הסיפור האחרון שלי בלשכת-הגיוס. זה היה יום סגריר, התמקמתי בקומה החביבה עלי. בין מאות המלש"בים שחלפו על פני, עבר מידי פעם מלש"ב, שראה אותי וצהל "סממית! זה מביא מזל!!!" או "עם מזל כזה, אני בטוח מוציא 100 בפסיכוטכני". (כמה פעור!) הכל היה טוב ויפה עד ש….עד שבאה ילדת שמנת מפונקת שהתחילה לצרוח "סממית, סממית!" החיילים המשרתים בלשכ"ג, החליטו לנצל את ההזדמנות ולהוכיח לעולם את גבריותם (המעורערת!). אחד מהם אפילו לקח את זה צעד אחד קדימה, וניסה להתנקש בחיי. כיאה לחייל מן המעלה הראשונה- הוא התחמש במטאטא משופצר כראוי (השפצור היה, כמובן, רק בשביל הווסאח) והחל להלום בי בחוזקה כשברקע קראו הבנות- "בונא´, איזה סיסי, תהרוג אותה כבר". הצלחתי להתחמק מהמכות הראשונות, כשאני רצה אל בין רגלי המפונקת וחברותיה לספסל (הנאשמים). אבל מהמכה האחרונה לא הצלחתי להתחמק. כך, כשאני מושפלת עד זוב דם הגיע הקץ לחיי. בשנייה האחרונה לפני הסוף, עלו בי זיכרונות מזמן שהותי בלשכת הגיוס- הניירת, הקשקשת, הרכילויות, הקפה האיכותי, וחיילי השוקולד (נסו לעצבן אותם, ותראו איך יוצאת להם קצפת מהאוזניים). לשכת-גיוס קיימת, והבלגאן חוגג. עד מתי? המשך בהודעה הבאה.
 
../images/Emo41.gif הצבעה מס. 4 - המשך‎

המשך: 4. הרומן הקצר שלי עם משרד הביטחון הוזמנתי למיונים לתפקיד במשרד הביטחון. אתם בטח מכירים את התפקיד הזה שמזמינים אליו את כל הבנות. בכל אופן מה אכפת לי? יום רביעי בלי שעתיים אנגלית, שעתיים מתמטיקה, שעתיים היסטוריה ושעתיים תולדות האומנות? חלום! אצתי רצתי למיונים וויתרתי על בי"ס. הגעתי למקום המיועד. וכנראה שאותה חיילת שחכה לעדכן את רשימת הבנות שמגיעות למיונים והשם שלי לא היה ברשימה, מה שגם לא קיבלתי הזמנה בדואר אלא בטלפון. ובמשך עשרים דקות אני יושת בכניסה לבסיס ונותנת את כל הפרטים שלי: שם, שם משפחה, ת.ז, תאריך לידה, מידת נעליים, מידת חזייה ואלוהים יודע מה עוד. אחרי חמש דקות נוספות חיילת אחת עשתה טובה שהגיע לכניסה לראות אם יש בנות שנתקעו והלכה לעוד עשר דקות לבדוק אם אני יכול להיכנס או לא. בשעה טובה ומוצלחת נכנסנו פנימה! "טוב, לכי עם כל הבנות האלה שם.. את רואה אותן? לכי!". אז אני הולכת.. והולכת, והולכת, וממשיכה ללכת, הגענו לאיזה חור עם מלא חיילים עם דרגות גבוהות, ושם חיילת הסתכלה עלי "לאאא.. את בכלל צריכה להיכנס לאולם שמה. לכי אחורה כמו שבאת, הנה סיגל תלווה אותך וכשתגיעי לבניין תעלי לקומה האחרונה ושמה זה". אז הלכתי עם סיגל.. הלכנו והלכנו (אין צורך לחזור על זה). הגענו לבניין הגדול. ושיהיה לי בריא הבניין הגדול יש בו המון מדרגות בלי מעלית, כושר קרבי עשו לי. נקצר ונספר שאחרי שעליתי החיילת שלחה אותי שוב לאותו החור, אז שוב מדרגות ושוב יציאת הליכה ארוכה כיציאת מצריים, ושמה שוב שלחו אותי לאולם "למה יהא שלחה אותך לפה אני לא מבינה..." תוך כדי שאני מסתובבת חזרה אני צועקת "כי היא חיילת במשרד הביטחון, והטמטום חוגג פה". אחר שבוע קיבלתי מכתב שאני לא מתאימה. _____________________________________________ 5. "זה מה שאני אוהב... .... גדולים" חברה שלי, בחורה תמימה בעלת חזה מרשים (דאבל די, למבינים בינכם...) הייתה אחת הראשונות בשכבה שלי שקיבלו צו ראשון. מיותר לציין שמכיוון שהייתה בין הראשונים לא ממש היה לה מושג מה הולך לקרות שם... ומעשה שהיה כך היה: היא מגיעה לצו הראשון ותור הבדיקות הרפואיות מגיע. חברתי נחרדת לגלות שהיא צריכה להישאר בתחתונים וחזייה מכיוון שדווקא באותו יום התחשק לה ללבוש חוטיני... נו מילא, השאילה בוקסר מאחת הבנות שהיו איתה בחדר ונכנסה אל הרופא שבדיוק היה עם גבו אליה. כעבור מספר שניות הרופא מסתובב אל חברתי ובבהלה שומט את העפרון מידו. חברתי מאדימה, הוא ממלמל, מרים את העפרון וממשיך את הבדיקה בלי להעיף מבט נוסף בחברתי (או נכון יותר - בחזה שלה)... _____________________________________________ 6. אורך נשימה זה התחיל כאן, בפורום - כששמעתי שהמחזור גיוס שלי כבר התחילו לקבל זימונים לגיבוש צנחנים...אחרי יום או יומיים גם אני קיבלתי...כל האימונים והזיעה עמדו להגיע לנקודה המכרעת. החודש הזה עבר לאט, אבל בסוף הגעתי לבק"ומ , ביום הראשון לא עשינו משהו רציני, אך לפנות בוקר היום השני, הכל התחיל בתיזוזים ללא סוף של שקי חול, וכל פעם שחושבים שזה נגמר - זה רק ממשיך ונהיה יותר גרוע...בסוף השקים נגמרים אבל הגיבוש ממשיך, ולמילואמניק על החצי ב´ והמשקפי שמש ממש לא נראים רחמים באופק. המשכנו לרוץ ולתזז על הגבעות של תל השומר והשמש עלתה לשמיים, ככל שהיא עלתה יותר ככה ידענו שהסוף מתקרב... מדי פעם חושבים על הכנפיים, על הכבוד, הגאווה שבלהיות צנחן...אבל לא תמיד זה הספיק, לא יודע מה נתן לי את הכוח להמשיך, אבל אני לא באתי לכאן כדי לפרוש ולחזור עם הזנב בין הרגליים, רק צנחנים! אחרי זמן שנראה נצחי באותם רגעים, התחיל המסע שבישר את הסוף, כשחזרנו לבסיס הגאווה היא אדירה...אמנם "רק" גיבוש צנחנים אבל רבים פרשו ורבים עוד היו עתידים לא להתקבל... בראיון הלך יחסית חלק, ואחרי 3 שבועות הגיע המכתב המיוחל, היה שווה כל רגע! כיום הכומתה כבר יושבת טוב על הכתף, יש ניצנוצים על החולצה, ואפילו דרגות על הזרוע...הכל התחיל באותו יום , באותו מכתב. _____________________________________________ 7. עימות נתונים אני כמעט בטוח שזה היה יום שלישי,(במהלך היום איבדתי כל תחושת זמן) ארבעה חודשים לאחר קבלת הצו הראשון בדואר הגיע הזמן להתייצב בלשכת הגיוס הקרובה לביתי, ממש התרגשתי אני אוהב דברים כאלה הם שוברים את השגרה המשעממת של בית הספר ואחר הצהריים יבש. אני שמח ונרגש מגיע ללשכת הגיוס תל השומר מציג לחייל תעודת זהות ואת הצו הורוד ומקבל תשובה של:" לך לשם.."(הצביע על הדלת). עברתי את דוכן הקבלה עברתי את 30 דקות ההמתנה לאימות הנתונים ואני מתיישב מול חיילת בתוך אולם מלא עמדות-(עמדה= חיילת+מחשב+מלשב) אני נפלתי על עמדה קצת בעייתית, למה??? נחזור למשוואה: מלש"ב (להלן אני) + חיילת עצבנית במיוחד ומחשב מתפרק. שם: עניתי ,שם משפחה: עניתי, כתובת: עניתי טלפון: עניתי. החיילת קמה והולכת אחרי דקה חוזרת ושואלת מי אני!!!!! אחרי סדרת שאלות מהירה ומעצבנת במיוחד המחשב שלה חדל מלפעול. אבל אל תדאגו צה"ל יודע איך להתמודד עם בעיות כאלה לא סתם כל חיילת בלשכת הגיוס עוברת קורס לתפעול המחשב לפני הכניסה לתפקיד, הבעיה היחידה שהחיילת הספציפית הזאת לא נוכחה בקורס של אותו יום, אני חושש שהחומר הנלמד בקורס במצב בו המחשב מפסיק לפעול הוא לקחת את המקלדת ולחבוט איתה על השולחן או להרביץ קלות על המסך!!!!! אחרי מספר שניות התאוששתי מהשוק והתנהגתי כאילו כלום לא קרה. בסופו של דבר התברר שהחיבור של המקלדת יצא מהמסוף והמסך סתם ספג מכות מיותרות. אחר כך הלכתי בליווי של חייל לראיון אישי מקדים(אין לי מושג למה!!!) הראיון האישי האמיתי היה שעה וחצי עם חיילת נחמדה מאוד אחרי הפסקת אוכל קטנה ניגשתי אל המבחנים הפסיכוטכנים-שם איבדתי את תחושת הזמן הייתי בטוח שהתחלף יום. בסביבות השעה שתיים בצהריים הגשתי כוס פלסטיק לפקידה ונכנסתי לחדר הרופא הוא עשה את שלו הרופא השני עשה עוד כמה דברים לא נעימים ובסופו של דבר לא נקבע לי פרופיל באותו יום!!! השעה שלוש אני יוצא מלשכת הגיוס קונה ציפס טעים מהמכונה ומחכה לטרמפ שלי. יום ארוך ומעייף אבל חוויה של פעם בחיים. (או שלא). _____________________________________________ אחד הסיפורים הדהים אתכם? ריגש עד דמעות? הצחיק? או אולי זעזע לחלוטין? ממשו את זכותכם הדמוקרטית גם כאן! הצביעו עבור הסיפור האהוב ו/או המועדף עליכם ביותר. כיצד מצביעים
שלחו עכשיו מסר למשתמש "סיפורים מהלשכה"
בנושא המסר הקלידו את מס' הסיפור שלו אתם נותנים את קולכם. את תוכן המסר השאירו ריק. שימו לב! אין לכתוב דבר בנושא מלבד את מס' הסיפור (לדוגמא: 231). ההצבעות נספרות ע"י מערכת ממוחשבת אשר מתעלמת ופוסלת למעשה מסרים שאינם מכילים מספר בלבד בנושא המסר. משתמש שיצביע פעמיים (הצבעה כפולה) - הצבעתו תיפסל. זמני ההצבעה: החל מהיום, יום חמישי ה-9/12/2004 מהשעה 20:30 ועד מחרתיים, יום שבת ה-11/12/2004, בשעה 18:00, שעת נעילת ההצבעה. הודעה עם תוצאות ההצבעה הרביעית בתחרות ושמות הסיפורים העולים לגמר תפורסם במוצאי השבת, ה-11/12/2004, לאחר ספירת הקולות וסיכום הצבעות הגולשים יחד עם החלטת חבר השופטים. וזכרו! כל קול קובע!
ובשבוע הבא זה מתחיל
. הגמר הגדול בתחרות בו יזכו שלושה כותבים בפרסים מדליקים יערך בשבוע הבא. פרטים נוספים בהמשך.
הצבעה נעימה, צוות הנהלת פורום מתגייסים
 
../images/Emo41.gifהצבעה מס. 4 - ההצבעה הסתיימה

נא לא לשלוח עוד מסרים. התוצאות יפורסמו במהלך יום ראשון, לאחר ספירת הקולות וסיכום הצבעות הגולשים יחד עם החלטת חבר השופטים. המשך גלישה נעימה, צוות הנהלת פורום מתגייסים
 
../images/Emo41.gifהצבעה מס. 4 - התוצאות

תוצאות ההצבעה שנערכה בתאריכים 9-11/12/2004: (בעקבות קשיים טכניים מסירת התוצאות התעכבה מעט. אנו מתנצלים על העיכוב
)
אנו שמחים להכריז כי לאחר ספירת הקולות וסיכום הצבעות הגולשים יחד עם החלטת חבר השופטים, הסיפורים שזכו במרב הקולות הם:
[URL='http://']2. צו על זמן שאול[/URL]
[URL='http://']3. צו ראשון ממבט של סממית[/URL]
הסיפורים יעלו להצבעה בגמר הגדול, וכותביהם יוכלו לזכות בפרס יקר ערך מתנת "למטייל". תודה לכל הכותבים ששלחו סיפורים ולגולשים שהצביעו והשפיעו! בברכה, צוות הנהלת פורום מתגייסים
 
למעלה