../images/Emo41.gif הצבעה מס. 4 - המשך
המשך: 4. הרומן הקצר שלי עם משרד הביטחון הוזמנתי למיונים לתפקיד במשרד הביטחון. אתם בטח מכירים את התפקיד הזה שמזמינים אליו את כל הבנות. בכל אופן מה אכפת לי? יום רביעי בלי שעתיים אנגלית, שעתיים מתמטיקה, שעתיים היסטוריה ושעתיים תולדות האומנות? חלום! אצתי רצתי למיונים וויתרתי על בי"ס. הגעתי למקום המיועד. וכנראה שאותה חיילת שחכה לעדכן את רשימת הבנות שמגיעות למיונים והשם שלי לא היה ברשימה, מה שגם לא קיבלתי הזמנה בדואר אלא בטלפון. ובמשך עשרים דקות אני יושת בכניסה לבסיס ונותנת את כל הפרטים שלי: שם, שם משפחה, ת.ז, תאריך לידה, מידת נעליים, מידת חזייה ואלוהים יודע מה עוד. אחרי חמש דקות נוספות חיילת אחת עשתה טובה שהגיע לכניסה לראות אם יש בנות שנתקעו והלכה לעוד עשר דקות לבדוק אם אני יכול להיכנס או לא. בשעה טובה ומוצלחת נכנסנו פנימה! "טוב, לכי עם כל הבנות האלה שם.. את רואה אותן? לכי!". אז אני הולכת.. והולכת, והולכת, וממשיכה ללכת, הגענו לאיזה חור עם מלא חיילים עם דרגות גבוהות, ושם חיילת הסתכלה עלי "לאאא.. את בכלל צריכה להיכנס לאולם שמה. לכי אחורה כמו שבאת, הנה סיגל תלווה אותך וכשתגיעי לבניין תעלי לקומה האחרונה ושמה זה". אז הלכתי עם סיגל.. הלכנו והלכנו (אין צורך לחזור על זה). הגענו לבניין הגדול. ושיהיה לי בריא הבניין הגדול יש בו המון מדרגות בלי מעלית, כושר קרבי עשו לי. נקצר ונספר שאחרי שעליתי החיילת שלחה אותי שוב לאותו החור, אז שוב מדרגות ושוב יציאת הליכה ארוכה כיציאת מצריים, ושמה שוב שלחו אותי לאולם "למה יהא שלחה אותך לפה אני לא מבינה..." תוך כדי שאני מסתובבת חזרה אני צועקת "כי היא חיילת במשרד הביטחון, והטמטום חוגג פה". אחר שבוע קיבלתי מכתב שאני לא מתאימה. _____________________________________________
5. "זה מה שאני אוהב... .... גדולים" חברה שלי, בחורה תמימה בעלת חזה מרשים (דאבל די, למבינים בינכם...) הייתה אחת הראשונות בשכבה שלי שקיבלו צו ראשון. מיותר לציין שמכיוון שהייתה בין הראשונים לא ממש היה לה מושג מה הולך לקרות שם... ומעשה שהיה כך היה: היא מגיעה לצו הראשון ותור הבדיקות הרפואיות מגיע. חברתי נחרדת לגלות שהיא צריכה להישאר בתחתונים וחזייה מכיוון שדווקא באותו יום התחשק לה ללבוש חוטיני... נו מילא, השאילה בוקסר מאחת הבנות שהיו איתה בחדר ונכנסה אל הרופא שבדיוק היה עם גבו אליה. כעבור מספר שניות הרופא מסתובב אל חברתי ובבהלה שומט את העפרון מידו. חברתי מאדימה, הוא ממלמל, מרים את העפרון וממשיך את הבדיקה בלי להעיף מבט נוסף בחברתי (או נכון יותר - בחזה שלה)... _____________________________________________
6. אורך נשימה זה התחיל כאן, בפורום - כששמעתי שהמחזור גיוס שלי כבר התחילו לקבל זימונים לגיבוש צנחנים...אחרי יום או יומיים גם אני קיבלתי...כל האימונים והזיעה עמדו להגיע לנקודה המכרעת. החודש הזה עבר לאט, אבל בסוף הגעתי לבק"ומ , ביום הראשון לא עשינו משהו רציני, אך לפנות בוקר היום השני, הכל התחיל בתיזוזים ללא סוף של שקי חול, וכל פעם שחושבים שזה נגמר - זה רק ממשיך ונהיה יותר גרוע...בסוף השקים נגמרים אבל הגיבוש ממשיך, ולמילואמניק על החצי ב´ והמשקפי שמש ממש לא נראים רחמים באופק. המשכנו לרוץ ולתזז על הגבעות של תל השומר והשמש עלתה לשמיים, ככל שהיא עלתה יותר ככה ידענו שהסוף מתקרב... מדי פעם חושבים על הכנפיים, על הכבוד, הגאווה שבלהיות צנחן...אבל לא תמיד זה הספיק, לא יודע מה נתן לי את הכוח להמשיך, אבל אני לא באתי לכאן כדי לפרוש ולחזור עם הזנב בין הרגליים, רק צנחנים! אחרי זמן שנראה נצחי באותם רגעים, התחיל המסע שבישר את הסוף, כשחזרנו לבסיס הגאווה היא אדירה...אמנם "רק" גיבוש צנחנים אבל רבים פרשו ורבים עוד היו עתידים לא להתקבל... בראיון הלך יחסית חלק, ואחרי 3 שבועות הגיע המכתב המיוחל, היה שווה כל רגע! כיום הכומתה כבר יושבת טוב על הכתף, יש ניצנוצים על החולצה, ואפילו דרגות על הזרוע...הכל התחיל באותו יום , באותו מכתב. _____________________________________________
7. עימות נתונים אני כמעט בטוח שזה היה יום שלישי,(במהלך היום איבדתי כל תחושת זמן) ארבעה חודשים לאחר קבלת הצו הראשון בדואר הגיע הזמן להתייצב בלשכת הגיוס הקרובה לביתי, ממש התרגשתי אני אוהב דברים כאלה הם שוברים את השגרה המשעממת של בית הספר ואחר הצהריים יבש. אני שמח ונרגש מגיע ללשכת הגיוס תל השומר מציג לחייל תעודת זהות ואת הצו הורוד ומקבל תשובה של:" לך לשם.."(הצביע על הדלת). עברתי את דוכן הקבלה עברתי את 30 דקות ההמתנה לאימות הנתונים ואני מתיישב מול חיילת בתוך אולם מלא עמדות-(עמדה= חיילת+מחשב+מלשב) אני נפלתי על עמדה קצת בעייתית, למה??? נחזור למשוואה: מלש"ב (להלן אני) + חיילת עצבנית במיוחד ומחשב מתפרק. שם: עניתי ,שם משפחה: עניתי, כתובת: עניתי טלפון: עניתי. החיילת קמה והולכת אחרי דקה חוזרת ושואלת מי אני!!!!! אחרי סדרת שאלות מהירה ומעצבנת במיוחד המחשב שלה חדל מלפעול. אבל אל תדאגו צה"ל יודע איך להתמודד עם בעיות כאלה לא סתם כל חיילת בלשכת הגיוס עוברת קורס לתפעול המחשב לפני הכניסה לתפקיד, הבעיה היחידה שהחיילת הספציפית הזאת לא נוכחה בקורס של אותו יום, אני חושש שהחומר הנלמד בקורס במצב בו המחשב מפסיק לפעול הוא לקחת את המקלדת ולחבוט איתה על השולחן או להרביץ קלות על המסך!!!!! אחרי מספר שניות התאוששתי מהשוק והתנהגתי כאילו כלום לא קרה. בסופו של דבר התברר שהחיבור של המקלדת יצא מהמסוף והמסך סתם ספג מכות מיותרות. אחר כך הלכתי בליווי של חייל לראיון אישי מקדים(אין לי מושג למה!!!) הראיון האישי האמיתי היה שעה וחצי עם חיילת נחמדה מאוד אחרי הפסקת אוכל קטנה ניגשתי אל המבחנים הפסיכוטכנים-שם איבדתי את תחושת הזמן הייתי בטוח שהתחלף יום. בסביבות השעה שתיים בצהריים הגשתי כוס פלסטיק לפקידה ונכנסתי לחדר הרופא הוא עשה את שלו הרופא השני עשה עוד כמה דברים לא נעימים ובסופו של דבר לא נקבע לי פרופיל באותו יום!!! השעה שלוש אני יוצא מלשכת הגיוס קונה ציפס טעים מהמכונה ומחכה לטרמפ שלי. יום ארוך ומעייף אבל חוויה של פעם בחיים. (או שלא). _____________________________________________ אחד הסיפורים הדהים אתכם? ריגש עד דמעות? הצחיק? או אולי זעזע לחלוטין? ממשו את זכותכם הדמוקרטית גם כאן! הצביעו עבור הסיפור האהוב ו/או המועדף עליכם ביותר. כיצד מצביעים
שלחו עכשיו מסר למשתמש "
סיפורים מהלשכה"
בנושא המסר הקלידו את מס' הסיפור שלו אתם נותנים את קולכם. את תוכן המסר השאירו ריק.
שימו לב! אין לכתוב דבר בנושא מלבד את מס' הסיפור (לדוגמא:
231). ההצבעות נספרות ע"י מערכת ממוחשבת אשר מתעלמת ופוסלת למעשה מסרים שאינם מכילים מספר בלבד בנושא המסר. משתמש שיצביע פעמיים (הצבעה כפולה) - הצבעתו תיפסל.
זמני ההצבעה: החל מהיום, יום חמישי ה-9/12/2004 מהשעה 20:30 ועד מחרתיים, יום שבת ה-11/12/2004, בשעה 18:00, שעת נעילת ההצבעה. הודעה עם תוצאות ההצבעה הרביעית בתחרות ושמות הסיפורים העולים לגמר תפורסם במוצאי השבת, ה-11/12/2004, לאחר ספירת הקולות וסיכום הצבעות הגולשים יחד עם החלטת חבר השופטים. וזכרו! כל קול קובע!
ובשבוע הבא זה מתחיל
.
הגמר הגדול בתחרות בו יזכו שלושה כותבים בפרסים מדליקים יערך
בשבוע הבא. פרטים נוספים בהמשך.
הצבעה נעימה,
צוות הנהלת פורום מתגייסים