קצרים לשבת

[מור שלז]

../images/Emo26.gifקצרים לשבת../images/Emo36.gif

 

[כבשה בשדה]

ניסיו ראשון עם ה../images/Emo234.gif

הבוקר לקחתי אותם לרכיבת נסיון, סיבובים בחניון שליד הבית. עבדתי על התחברות והתנתקות, העברת הילוכים וכו'... היה סבבה, נראיתי קצת כמו מטורפת, רוכבת לי בחניון עם חיוך ענק על הפנים, אבל מה אכפת לי, העיקר שלי כיף כמובן שבסוף גם דפקתי נפילה קטנה... כנראה שלא התאמנתי מספיק על התנתקות פתאומית.... זה היה במהירות 0 אז הכל היה בהילוך איטי, די מצחיק, מצאתי את עצמי מרוחה על המדרכה, האופניים עליי ואני לא יודעת מה לעשות קודם, לבדוק את עצמי או את האופניים. כמובן שבדקתי את האופניים, אבל התחילו לי כאבים במרפק, מקווה שיעבור מהר ושזה לא יותר מסתם מכה יבשה. מוקדם יותר לקחתי את

שטח כי בכל זאת רציתי לזוז קצת, אחרי יומיים מנוחה (אחד לפי הלו"ז ואחד ספונטני בגלל גשם מוגזם לחלוטין) אבל משהו עבר עליהם והן חרקו ועצבנו אותי כל הרכיבה, אחרי שעה פשוט כבר לא יכולתי יותר לסבול את הרעשים שלהם (מסתבר שסתם הייתי צריכה לשמן את השרשרת) וסיימתי. לא נורא גם שעה רכיבה זה משהו, אולי יהיה לי כוח ואצא לריצה בערב

 

[עוד נועה]

ברוכה הבאה לתק"ת נמ"מ../images/Emo13.gif

תק"ת - תת קבוצת תמיכה - מושג מפורום אחר... נמ"מ - גלי גליתי טבעה את המושג - נפילות מצחיקות מאד. בדרך כלל בדיעבד. מור טוענת שחייבים לעבור את הנפילה הראשונה. בתור בחורה יסודית, קראת אותה והפנמת היטב..... מקווה שהמרפק כבר בסדר. עכשיו את מוכנה להנות מהאופניים החדשים כמו שצריך.

 

[שעון מעורר1]

איזה יופי../images/Emo13.gif

נראה לי שעברת את הרכיבת נסיון בהצלחה ולגבי האופני שטחנראה לי שהם עשו רעשים של קנאה

בכל זאת ,בא לשכונה בחור חדש

 

[מור שלז]

החיוך הזה הוא רק ההתחלה ../images/Emo13.gif

נשמעת התחלה נפלאה עם האופניים... כן, גם הנפילה, זה חלק מהעניין... תתחדשי

 

[susieada]

תתחדשי../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

חיבוק ענק.

נשיקה מרפאה למרפק. אני חושבת שאופני השטח שלך פשוט קנאו ורצו קצת תשומת לב! סוזי

 

[טל זיו2]

../images/Emo142.gif

מקווה שהמרפק שלך תקין והכאב חלף לו ותמיד מצחיקה אותי המחשבה שאנחנו קודם בודקות את

ואחרי זה את עצמנו.

 

[יעל :-)]

כבר אמרתי, אבל אומר שוב - תתחדשי!!!

 

[רצה רחוק]

מסכמת פצצה!

הבוקר יצאנו לריצה המסכמת לקראת מרתון טבריה- 40 ק"מ של שכרון חושים על כביש 4 מחוף דדו עד אחרי עין איילה וחזרה. אמש כששבתי מאריזת הארגזים במשרד, הציע בן הזוג שנצא לארוחה משפחתית במסעדה החביבה על הבנות. הסכמתי, פסטה בטוח יש שם... אז כמיטב המסורת הזמנתי לי פסטה ברוטב עגבניות ופירגנתי לי כמה ביסים מהקינוח (שילוב מדהים של עוגת שוקולד חמה עם קצפת ומוס ערמונים-חלבה, מזל שהיינו 5 נפשות על הקינוח הזה, אחרת הייתי צריכה לצאת היום לאולטרה מרתון...). כיוונתי שעון ל-4:45, כמובן התעוררתי לפניו, חצי לחמניה קטנה עם ריבה, תמר אחד, נס קפה ויוצאת לחוף דדו, נקודת הזינוק שלנו לכל ריצות השבת. בשעה 6:00 יוצאים לדרך- צחי וג'ו, אודי ועדי, מלווה אותנו המאמן שלי ושל עדי, אליעזר, שמחלק איזוטוני לכולנו, שגיא (הטיל) יוצא 20 דקות אחרינו וכמובן יעקוף אותנו בדרך, דודה רחל יוצאת גם היא לארוכה בקצב שלה וכולנו מרגישים כמו ביום חג.הקצב אמור להיות 5 דקות לק"מ. רוח פנים עזה מקדמת אותנו והופכת את הריצה לאימון אמיתי לטבריה. אנחנו נלחמים ברוח, עדי כבר מאחור, אודי ואני רצים קדימה, ג'ו איתנו, צחי טיפה מאחור. אנחנו מתלוננים שצחי עושה עלינו דראפטינג סוציומטי ולא תורם את חלקו למאבק ברוח, מצד שני, איך אפשר לעשות דראפטינג על חוט?

למרות הרוח, הדרך עוברת מהר בהלוך, המוסיקה באוזניות שמחה, רוכבי האופניים מברכים לשלום, חלקם קוראים בשמי, כרגיל אני לא מזהה קסדות אלא אם הם צועקים לי מי הם... רצים נוספים עוברים מולנו ומחליפים ברכות, חג, כבר אמרתי? אודי מסתובב ב-19 ק"מ, מספיקים לו 38 למסכמת, אני ממשיכה עוד ק"מ אחד דרומה, מסתובבת שם, צחי וג'ו מאחור, פתחתי פער קטן מהם, הפער הזה יסגר במהירות ברגע שאעצור להיפטר מקצת נוזלים. אחרי 25 ק"מ הנגן שלי משתתק, לא רוצה לעבוד יותר. אין מוסיקה. באסה. זה קורה בק"מ ה-26 בערך, דקה של עצירה והם כבר חלפו על פניי, עכשיו אני צריכה להגביר מהירות לקצב של 4:10 דקות לק"מ כדי לחבור אליהם, וממשיכים יחד, הקצב בחזור כבר מהיר יותר, ההרגשה שלי טובה. בקילומטר ה-30 מתחילה בחילה. את האיזוטוני הבא אני כבר מתקשה לשתות. 4 ק"מ אחרונים- מכפר גלים עד הסוף- מגבירים, משתדלים לרוץ 4:30 דקות לק"מ, לפחות חלק מהדרך, בק"מ האחרון מגבירים עוד, וזהו, נגמר. 40 ק"מ, 3:14 שעות ברוטו, כולל הפסקת פיפי... זו ריצת 40 ק"מ הכי טובה שהיתה לי. ובמקום לשמוח- אני נכנסת למקלחת ופורצת בבכי. לא יודעת למה. משהו שחרר שם את הדמעות, אין לי שום סיבה לבכות, אולי אלה דמעות של אושר, אני נותנת להן לזרום קצת ואז מקפיאה אותן במקלחת הקפואה במלתחה בחוף, מתלבשת חם, מתאפרת ויוצאת עם החיוך הבלונדיני לארוחת הבוקר החגיגית של חבורת הרצים.

 

[מרב.]

בריצה הקודמת תקפה אותך הבחילה בגלל

המחזור, מה הסיבה הפעם? וחשבתי שהמסכמות שלכם נעשות בקצב איטי יותר, בקצב 5- זו הייתה מהירה יותר, לא? נשמעת אכן מסכמת פצצה. את מביאה בגדים מיוחדים לפודיום לטבריה

?

 

[רצה רחוק]

יש לי רעיון לבגדים שיביאו את הפודיום במרתון!

סביב שולחן עמוס כל טוב ישבנו הבוקר, רצי המסכמת ורצים אחרים, ודנו בענייני המרתון. היו כאלה שחשבו להדפיס על הגופיה או על המכנס שלהם איזה שהוא מסר עמוק (כגון: "אודי, שק לי בת*#") ובעוד המאמן שלי והחבר'ה עושים חישובים בכמה זמן אני אמורה לסיים את המרתון, שאלתי אותם: "תגידו, אם אני רצה במרתון טבריה רק עם תחתוני חוטיני, בלי טייץ, מי יעקוף אותי?"

אגב הבחילה, זה קורה או בגלל האיזוטוני או בגלל קיבה חומצית, קשה לדעת, אבל היא מופיעה רק בריצות הארוכות במיוחד (או אחרי תחרויות), כך שקל לשכוח מזה עד העונג הבא... היום אני כבר לא בטוחה שזה קשור למחזור, הרי הוא נעלם לאחרונה במהלך 47 ק"מ ריצה ומקום קבורתו לא נודע.

 

[מרב.]

מה זה מקום קבורתו לא נודע?

בחוף דדו נאסף אל אבותיוף לא ככה? ואם זה מופיע רק בארוכות/מירוצים, אולי יש קשר לענין הסיבולת או הסח"ח, לא? אני יודעת שאצל הרבה בנות במירוצים יש תופעה דומה של בחילות/סחרחורות ועוד- אצלי זה מופיע בד"כ בקו הסיום. ולכי על החוטיני, או בעצם- רוצי על זה

 

[רצה רחוק]

מקום קבורתו- בין חוף דדו לצומת פראדיס

ולגבי סיבולת- זה דוקא בסדר אצלי, הריצה הבוקר היתה בקצב איטי מקצב המרתון (קצב המרתון כרגע מתוכנן על 4:45 דקות לק"מ, אולי מעט מהר יותר, ורצתי בקצב 4:53 דקות לק"מ) והיא שונה מהבחילות שהן תולדת מהירות במירוצים... מאידך, היום היא החלה רק לאחר 30 ק"מ ובעוצמה נמוכה יחסית, להבדיל מהבחילה האיומה שהיתה לי בריצת ה-47 ק"מ לאורך כל הדרך... לגבי החוטיני- זה יכול להיות רעיון מעולה, אלא שאין לי אומץ...

 

[גמדים קטנים]

חוטיני לא יעשה לך שפשפות חבל"ז?

 

[מרב.]

ובמחשבה שניה, לגבי הכותרת שלך,

לקרו לתחתוני חוטיני "בגדים" זה קצת יומרני, לא?

 

[שעון מעורר1]

את מדהימה../images/Emo13.gif

איזה יופי של ריצה,גם אני הייתי בוכה אחרי ריצה כזו וברור שמאושר

 

[מור שלז]

תהיתי באמת איך היה לך היום

כל הכבוד אלופה

איזה קצבים, ועוד ברוח שהיתה היום... סחתיין עליך

 

[efroch99]

המנועים לא התניעו בספינינג

עשיתי את אימון הכח לפי התוכנית הבוקר, ואחרי זה נכנסתי לשיעור ספינינג. מהפידול הראשון, הבנתי שזה לא זה. רגליים שלא זזות ותחושת תשישות בגוף של "אין לי מה לתת". גררתי את עצמי בכח לסיים את כל השיעור, נזכרתי באימונים המנטאליים של מור ואחרות פה, והרגשתי שזה האתגר שלי עכשיו. הרגשתי מאמץ גדול, הזעתי המון כרגיל, אבל הדופק לא עלה - באופן קבוע היה בערך 20 מתחת לדופק שאני רגילה אליו באותה רמת מאמץ. האם זה כי: א. הגוף עדיין בהתאוששות מאימון אינטרוואלים מטורף בחמישי בערב? (דופק ממוצע מעל 170) ב. אני אחרי מחזור, וזאת התקופה בחודש שאני הכי פחות אנרגטית בה? (דווקא בשבוע של המחזור אצלי האנרגיות בשיא) ג. אני באובר- טריינינג? ד. כל התשובות נכונות? ה. אף תשובה לא נכונה - סתם יש ימים כאלה, ולא צריך לקחת ללב.... ואגב, לגבי אובר-טריינינג - זכור לי שקראתי פעם שאמורים לקחת הפוגה של שבוע מאימונים כל מספר חודשים, כדי לתת לגוף להתאושש מאימונים, אבל לא נראה לי שזה משהו שהנשים פה עושות... מה דעתכן על זה?

 

[מרב.]

לגבי הסייפא,

כן, לפחות אצלי. אחת לכמה חודשים אני מקבלת "שבוע חופש" (ע"ע השבוע הנוכחי) אחרי מירוץ מטרה אליו התכוננתי בשקדנות. כך היה אחרי מירוץ ה-10 של תל אביב, כך עכשיו, אחרי בית שאן, ואם אינני טועה, היה עוד שבוע חופש אחד, לא מצליחה להיזכר מתי- כל זה בשנה האחרונה. למעט שבוע אחד, אני לא לגמרי נחה, אני רצה ריצות קלות טקצרות יחסית (בלי אינט'/טמפו/קצב). ואני חייבת לשאול- שאלתי אתמול את מור את אותה שאלה- מדוע חשוב שהדופק יעלה? בריצה למיטב ידיעתי ככל שהדופק נמוך יותר כך טוב יותר, כך אפשר להמשיך עוד (לא?) ואם ההנחה שלי נכונה, מדוע באופניים חשוב שהדופק יעלה?

 

[efroch99]

מודה שגם אני תוהה בנושא

ואני חושבת שלמור תהיה תשובה שונה מאשר לי - נראה לי שאצל מור זה בגלל שבקטעים מסוימים, אם היא לא מספיק פעילה, אז הדופק עלול ממש לצנוח ולהוציא אותה מטווח פעילות אירובית (ניחוש, תקנו אותי אם אני טועה). גם אני, כשרצתי, הגבלתי את עצמי לדופק מסוים, וכהגעתי לספינינג שחררתי את הרסן ואני מחפשת לעבוד על דפקים גבוהים. למה? באופן בסיסי כי זה אפקטיבי יותר בשריפת קלוריות, זה קורע יותר, זה מביא יותר "היי" של אנדורפינים בסיום האימון ואת התחושה של וואלה, עשיתי משהו היום. בנוסף, היום טוענים שחייבים להעלות דופק כדי לשפר כושר, אבל זה שונה מבניית בסיס אירובי שבאמת דורש הגדלת נפחים על דופק נמוך. בקיצור, יש גם אצלי בילבול בנושא מה עדיף ומה נכון ולאיזה מטרה