פשוט נפלא...
פקחתי עין בבוקר וראיתי שבחוץ די חשוך, אז אמרתי לעצמי - מה נסגר? אם אני רוצה לרוץ ארוכה היום כדאי שאשן כמו שצריך! כבר ככה הייתי צריכה לקום באמצע הלילה בשביל להתקשר לארץ ולבטל את החיובים ברכטיס הגנוב שלי (מישהי עשתה חיים...), והיה לי קשה להרדם. חצי דקה מאוחר יותר השעון צלצל - 7:30... אז לבשתי את התלבושת המכוערת שלי ויצאתי לריצת יום ראשון. כרגיל לא הייתי בטוחה שאמצע מישהו בקצב שלי, אבל מצאתי 3 שרצו בקצב דומה למדי (בסוף הם קצת קרעו אותי). לצערי לא אנשי שיחה מי-יודע-מה, אבל שמרו לי על הקצב - מה טוב. ידעתי שכל צעד הוא האחרון במסלול הזה... רצנו 14 בקצב נעים (האמת שרציתי יותר, כדי לראות את שדה השלג שוב, אבל לא רציתי את זה מספיק בשביל לרוץ לבד). בסוף האטתי, גם כי היה לי קשה וגם בכוונה, להיפרד. תוך כדי התברר שיש היום "ריצת כיף" (טוב, באנגלית זזה מתחרז) לכבוד כריסטמס! מה זה ריצת כיף, תשאלו? אז כולם לבשו תחפושות - כובעי סנטה, קשת עם קרניים של אייל, כנפיים (לי היום כנפיים) או כל מה שבא ליד. אל הגדיל ראש ולבש גם נעלי בית (על הנעלי ריצה!) של סנטה. רצנו 5 ק"מ בקצב קל (הייתי גמורה! בהפסקה בין הריצות שתיתי קפה בעמידה), וכך זכיתי לעוד מבט על האגם... אחרי הריצה זכינו בעוגיות, סיידר חם והגרלת פרסים. את הזכות לבחור פרסים ראשונים קיבלו "הכי צעיר", "הכי זקן" ו"מי שהגיע מהכי רחוק" (טוב שלא תפרו לי קטגוריה...) במקום לבחור קיבלתי "המלצה" על קופסת מתכת מסתורית. מה בפנים? שעון קטן וחמוד שכתוב עליו "Runner's Choice" (השם של החנות ריצה והקבוצה) - איזה מזכרת נפלאה! ועכשיו יש לי שעון לרוץ איתו! ו-19 ק"מ סה"כ, הספק נאה לבוקר! ומור - סחתיין על השינה, כן ירבו...