קצרים ליום ראשון - שבוע טוב

[מור שלז]

../images/Emo26.gifקצרים ליום ראשון - שבוע טוב../images/Emo39.gif../images/Emo36.gif

 

[יער יפעת]

אני אצל קרסו (שודר ביום חמישי)

מאד התרגשתי. אני מופיעה מדקה 36:40 . וחוץ מזה אתמול היה טיול פריחה בדרום ו"פגישה, חצי פגישה" עם איילת

, אחה"צ יצאה כזאת

שהזמינה ריצה- אז רצתי 15 , ויאללה, לשבוע חדש ועמוס. שבוע טוב!

 

[אניני2]

לא רואים התרגשות!איזה יופי!

 

[מור שלז]

מלכה../images/Emo47.gif

 

[נעמי של פז]

יופי של כתבה!

נראת נפלא, הסברת בהיר ונראת נינוחה. כל הכבוד!

 

[עוד נועה]

התרגשתי מאד לראות. את מלכה../images/Emo47.gif

הנושא הוא ממש לא פשוט. מרענן לראות ולשמוע דיון שהוא כל כך בגובה העיניים בנושא שכל כך חשוב לחשוף אותו לכמה שיותר נשים.

 

[nutty01]

../images/Emo45.gif

 

[יער יפעת]

תודה רבה ../images/Emo140.gif

 

[מאיה283]

אחלה ראיון ואם התרגשת

רק את הרגשת את זה. חבל שהטיפול לא מיועד למקרים נפשיים. קשה לי לחשוב שגם המקרים המוגדרים גופניים הם לא בעצם נפשיים. ממש לא נושא קל לדבר עליו בשידור בטלוויזיה מול גבר מהנהן, שאפו!

 

[יער יפעת]

השאלה היא שאלת הביצה והתרנגולת

מה קדם למה? יש מיקרים שבהם ההנחה היא ברורה - אישה שקיימה יחסים בעבר ללא כאב, מסיבה כלשהיא פתאום כואב לה והיא מעידה על עצמה שהפחד הוא מהכאב ולא מהמין, זה אינדיקציה די ברורה שהמקור אינו נפשי. אישה שתלונתה היא יותר "לא יכולה" מאשר "כואב לי" - פה כבר מתעורר ספק למקור. אם היא אפילו לא יכולה להיבדק על ידי רופאת נשים- ברור שקודם כל צריך להביא אותה ליכולת "להיפגש" עם הגוף שלה ועם עצמה במקום הזה. אני לא מתיימרת להיות פסיכולוגית, סקסולוגית או עובדת סוציאלית ולכן כדאי שאישה תגיע אלי רק אחרי שתהיה מסוגלת "להיפגש" עם האיזורים האינטימיים שלה, לנגוע בהם בעצמה ולאפשר מגע ממישהו אחר. כמו בכל דבר- יש רצף, ותמיד יש מידה של ערבוב בין החלק ה"נפשי " וה"גופני" , אך עדיין בתחום העיסוק שלי אנחנו יוצאים מהגוף אל הנפש בטיפול שהוא יותר התנהגותי/פונקציונאלי, ולא הדרך ההפוכה שהיא מהנפש, מהפחד, מעיבוד רגשות ותהליכים- אל הגוף. לפעמים , נשים שהמקור הוא יותר נפשי, יגיעו אלי בסוף התהליך כדי לתרגל את החלקים הפונקציונאליים. חשוב לי להגיד שהרבה פעמים שני הצירים נעים במקביל ואישה מקבלת גם פיזיו' וגם טיפול תומך נפשי באותו פרק זמן. ולסיכום: את צודקת! לא באמת אפשר להפריד לחלוטין. ותודה על הפירגון.

 

[יעל רותם תזונה]

מור - ראית ששלחתי לך מסר בקשר למשחה נשים?

 

[מור שלז]

לא ראיתי, עכשיו בודקת

(יש לי בעיות עם המסרים - לפעמים אני רואה אותם מייד, ולפעמים אני לא מקבל שום חיווי שקיבלתי מסר חדש. עדיף לשלוח מייל: [email protected])

 

[מור שלז]

אופס...../images/Emo2.gif

פתאום נכנסתי וגיליתי מלא מסרים חדשים. אז סליחה מכל מי שלא עניתי לה, השתדלתי לענות עכשיו לכולן. וכאמור, מייל זו דרך טובה יותר ואמינה יותר להשיג אותי אם צריך. שבוע טוב

 

[יעל רותם תזונה]

מייל

היי מור, גם אני מעדיפה מייל אבל לא מצאתי אותו ): פרסמי אותו בפרופיל שלך אולי, או איפה שאפשר להוסיף טקסט שיופיע בסוף ההודעות

יעל

 

[גמדים קטנים]

אפשר גם לשלוח מייל דרך תפוז

יש אופציה כזאת ליד "שלח מסר". ואם בעניני תפוז אנו - שימי לב שהחתימה שלך קצת מחורבשת

 

[יעל רותם תזונה]

לגבי החירבוש - ידוע.. ):

מנסה לסדר את זה אך ללא הצלחה...כבר התייאשתי. זה כל הזמן מתבלגן משום מה..

 

[מור שלז]

רשמתי לך מייל שלי בתשובה הראשונה

כמי שמקבלת כמויות עצומות של מיילים, הרבה מהם SPAM, אני לא שמה את המייל באופן קבוע בחתימה בפורומים גלויים. מתכון בדוק לקבל עוד ערימות SPAM.

 

[רצה רחוק]

שחרור בעליות

בבוקר- ריצת שחרור עם השכן, בעליות, ברור, אחרת לאן נרוץ? הסיבוב הביתי- מעפילים בחימום לאוניברסיטה, מקבלים זריחה מדהימה בוורוד זוהר עמוק, משחררים קריאות התפעלות, ממשיכים לחורשת הארבעים, שויצריה הקטנה, עליות, עליות ועוד עליות ובסוף ירידות, שחרור+קפה. בית משפט, משרד ואז אני מפנה את כסאי לאיש המחשבים שצריך לרפא את המחשב החולה שלי ויוצאת לרכיבת שחרור. כמובן- בעליות... מהזורע מטפסת לעין השופט, סיבוב קטן במרובע הקיבוצים ומחליטה שזה יום נחמד לעלות למוחרקה. עולה לשם, יורדת, סיבוב לרמות מנשה וחזרה להזורע. הפרחים מקסימים, השמש מחייכת, הדיסקו אופניים מנעים את זמני, לא יודעת אם משהו השתחרר לו אבל את הראש סידרתי...

 

[מור שלז]

נשמע חלום../images/Emo99.gif

 

[גמדים קטנים]

הרהורים של ישורת האחרונה

מאז ששמעתי שהרוגיין (תחרות ניווט קבוצתית של 12 שעות) יהיה במרץ, היה ברור לי שזאת תחרות המטרה שלי, ביטוי קצת לא הולם בהתחשב בכך שאני לא ממש בתחרות וזאת לא בדיוק מטרה. אבל בכל זאת, עשיתי את עצמי כאילו יש לי תחרות מטרה. באופן עקרוני העליתי קילומטראז' והשקעתי באימוני שטח. ביום-יום, העליתי אולי 5 ק"מ בשבוע, רובם על אספלט, והשתמשתי ברוגיין בתור תירוץ לרוץ לאט ולהמנע מאינטרוולים. בשורה התחתונה, בחודש האחרון הייתי חולה הרבה, רצתי מעט, או כי לא הסתדר או כי לא התחשק לי. אין לי מושג אם אני "מוכנה" לאתגר, אבל אין הרבה מה לעשות בשלב הזה, חוץ מפשוט לצאת אליו. מה שלא בניתי אני כבר לא אבנה, נותר רק לא להרוס. בכל מקרה, הריצתחפושות לוקחת כרגע את רוב הפרפרים הפנויים שלי (שמעתן ששוונג תורמים פרסים? איזה כיף) ואני כן מרגישה קצת פיספוס עם ה"מטרה" הזאת. רציתי להתרגש יותר מהדרך, שתהיה איזו קפיצה בכושר שתגרום לי להרגיש ביטחון עצמי, אבל זה לא קרה. מעצבן.