קצרים ליום חמישי

susieada

New member
כל הכבוד על הנהיגה הארוכה!

הנוף והסביבה אכן יפים! גם אנדרטה מרגש לנופלי המסוקים. אני שמחה שהצלחת לרוץ קצת ולהכיר לקטנים שלכם את המקום! תהני מחר עם נעמי של פז!!
 

wonderMem

New member
נשמע נעים נעים...

יפה לכם על החיבור של המשפחתיות - טיולים - ריצה - משפחתיות!
 
טריאתלון צעצוע... אבל טריאתלון!

ההתנסות הראשונה שלי בטרי' מלא קרתה אתמול. ברקע - לפני כחודש שוב התחילו לי כאבים ברגל הסוררת. תור לאורתופד ספורט שראיתי, שנתן אישור לחזור לריצה לאט ובזהירות, יש רק לקראת סוף יוני. אז השבתתי את עצמי, וכשהכאבים נעלמו ניסיתי לרוץ פה ושם, 1-2 ק"מ בכל פעם. ואז במושב של אחי, בצפון, הכריזו על "טריאתלון ציפורי הראשון". טריאתלון צעצוע כזה, עם מקצה קצר ו"מקצה ארוך" שהוא יותר קצר מהעממי של טרינשים, בלי מדידת זמנים ועניינים, אבל היי - טריאתלון זה טריאתלון, אז החלטתי לנסות ולקוות לטוב. הייתי האשה היחידה ביחידים במקצה הארוך, וכמעט כל שאר המשתתפים היו צעירים ממני ב-20 שנה פלוס מינוס... אשה אחת נוספת בשלשות - האחיינית המקסימה שלי (שגם היא צעירה ממני בכעשרים שנה...), יחד עם שני אחיינים נוספים. בבריכה הייתי היחידה ששחתה חזה, מה שאמר שיצאתי כמעט אחרונה מהמים. נעלתי צ'יק צ'ק, עשיתי את האופניים הכי מהר שיכולתי (עלייה אחת רצינית כפול שני סיבובים, יותר מדי פניות חדות לטעמי), שוב החלפה מהירה. לפני שסיימתי את הסיבוב הראשון בריצה כבר ראיתי איך האחיין שלי רץ כמו הרוח ומסיים ראשון, בהפרש ניכר מהאחרים, ואז האחיינית שלי הצטרפה אליי לסיבוב השני. אני רצה כל כך לאט, ובדופק כל כך גבוה
בשיא הוא הגיע ל-197 ורוב הזמן רצתי מעל 185. אבל היי - עשיתי הכל, לא עברתי להליכה גם בעלייה הקשה, ולא סיימתי אחרונה
והכי חשוב - לא כאב לי כלום, לא תוך כדי וגם לא היום. זהו, טריאתלון ראשון. כמה פרפרי צעצוע לפני, קצת צער שנגמר כל כך מהר, קצת עגמומיות - באמת אני זו שפעם רצה עשרה ק"מ, שיכלה לרוץ יותר משעה רצוף? זה היה רק בינואר ונראה לי כל כך רחוק. נראה כמה זמן ייקח לי לחזור לזה.
 

susieada

New member
מזל טוב על הטריאתלון הראשון שלך!!

נשמע כייף! - גם יחד עם בני משפחה. והכי טוב, שלא כאב לך. נכון קשה לראות איפה היית בריצה, בהשוואה לעכשיו... לנסות להתעודד לדעת שאת בכיוון הנכון! שוב יישר כוח על ההישג ועל הכייף!
 

wonderMem

New member
גם טרי צעצוע זה טריאתלון!

כל הכבוד! גם גאווה משפחתית וגם כיף שלא כאב כלום!!
 
יפה לך ../images/Emo140.gif

כל הכבוד לך על הביצוע. טוב שלא כואב (חמסה) ועם תהיה סבלנות (אוףףףף, איפה קונים ?) הכושר בוא יבוא שוב.
 
לפעמים לא נעים להיות אישה בספורט....

בעיקר בימים שה"דודה" באה לבקר.... וזה מביא לי את שיא העצבים!. כשהייתי יותר צעירה, הימים הראשונים היו גומרים אותי והיו הרבה פעמים שהייתי מגיע לאשפוז בגלל שהתייבשתי. זה מה שהקאות בלתי פוסקות עושות... הגלולות הקלו על הכאבים. אבל בחודשים האחרונים ממש כלום לא עוזר ושוב אני מוצאת את עצמי מיובשת לחלוטין,מקיאה את נשמתי ומתהפכת מכאבים. אתמול ויתרתי על הרכיבה, כי כבר בהתחלה מצאתי את עצמי מקיאה ולמרות שההרגשה טיפה השתפרה, לא רציתי להסתכן. היום ניסיתי לשחות- וגם, עם התנועות הראשנות הבנתי שאת שאר הזמן אני אבלה בשירותים. כל כדור שידוע כמשכך כאבים- ניסיתי. למישהי יש אולי פתרון אחר?
 
נשמע נורא נורא

אין לי שום פתרון, גם בתור מי שסבלה מעט מאוד לא דמינתי לעצמי שאפשר לסבול כל כך, לכן שולחת
שיעבור לך מהר. אגב, משהו אלטרנטיבי ניסית?
 

ילדונט

New member
הפתרון היחיד תמיד היה

לקחת את היום הראשון כיום מנוחה מוחלט לגמרי. ממש יום מחלה במיטה. זה הועיל להתגבר על השניים-שלושה הבאים. ואחרי ההריון הראשון זה לא חזר יותר (
)
 
מתאמנים קל

האימון עצמו פועל לשיכוך כאבים. אני גם כך בלי שום קשר לדודה, מקיאה ברכיבות מאומצות מאוד, כולל בתחרויות, אפילו מבלי לעצור, כך שזה כשלעצמו ממש לא מרגש ולא יגרום לי לוותר על רכיבה. ריצה קלה גם יכולה לשפר את ההרגשה. שחיה כנראה פחות נעימה, אם כי בליעת מי ים יכולה לחולל פלאים
 
../images/Emo45.gif גם לי זה הכי ../images/Emo45.gif

למרות שיהיה מי שיגיד שיש בהתקן הורמונים. זה נכון אגב אבל אין על הנוחות שבשימוש בה.
 
לא מוכר

מאידך זה לא נשמע תקין ואין סיבה שתסבלי ככה. מניחה שעברת בירור אצל רופא (ואם לא אז לעבור לאלתר !!!). הרבה פעמים הריון "מסדר" את כל ההורמונליות הזו אבל אני מניחה שעכשיו זה לא מתאים לך בדיוק בתקופת התחרויות
. אני הייתי הולכת על דיקור סיני. מאמינה בזה.
 

מתרוצצת

New member
"אני מתפלאת ששרדת שבוע"

אחר הצהריים היום. אני יושבת במצברוח קצת מבואס, וחושבת לעצמי - אני רוצה לרוץ! אני מבואסת ורוצה לצאת לרוץ. למה אני לא לא רצה? אני (בסמס לכל החברים אבל הכי חשוב למאמנת): אני רוצה לרוץ
חברה: גם אני חבר: תשתי בירה במקום חברה ב: מצוין! בדיוק לשם היית צריכה להגיע! אני רושמת את מה שכתבת כדי שיהיה לך לימים קשים! המאמנת: עד כמה המצב קשה? אני (בסמס למאמנת): אני יושבת חסרת מנוחה ומבואסת. אין טעם בעצם להתבאס כי אני לא יכולה לצאת לאיזו ריצה לנקות את הראש. אני מכורה! אחרי כמה רגעים... המאמנת: את יכולה לסיים בזאת את הפגרה! אני מתפלאת ששרדת שבוע
אני: יייייייייייייייהההההההההההההההההההההה!!!
ועשר דקות אחר כך כבר יצאתי ל12 קל בפארק, מאושרת עד לב שמיים.
 
למעלה