אני עונה הכי רגוע שיש (לבקשת מרב.)
מאחר ומרב שאלה אני אשתדל לענות למשפטים השונים כאילו היו שאלות אלי. ומתוך התשובות ניתן יהיה מן הסתם להבין את השקפתי האישית. ראשית אני שייך לעמותה ולא לאגודה אז אני כבר רגוע שלא הצטרפת למתחרים... עכשיו ברצינות שאלת מתי צריך להתחיל להתבייש מהילדים עם עירום. לדעתי לא "צריך" וגם אין סיבה להתבייש אף פעם. אני מניח גם שלא לזה התכוונת, למרות שאני כן חושב שהניסוח מעיד על ההרגשה שלך וכאן טמון המפתח לתשובה. אני הייתי מנסח עבורך את השאלה מחדש - "מתי יש להמנע מלהיות עירומים ליד הילדים". ולמה ? בושה בעיני קשורה לעשיית מעשה מביש, מעשה שלא שלמין איתו, מעשה רע אפילו. בושה לגנוב, בושה לשקר וכך הלאה. אני לא חושב אחד שיטען שיש משהו רע בעצם הגוף. יש כן קודים של התנהגות והקודים הללו משתנים מתקופה לתקופה, חברה אחת לאחרת, וממשפחה למשפחה. אמרת שהעובדה שבבית הורייך התנהגו בקוד מסוים דבר שגרם לך להתבייש מאוד בגופך. בבית הוריי הנושא היה ליברלי בהרבה, מן הסתם זה השפיע על הרגשתי עם גופי. אני לא רוצה שזה ישמע מטיף, אבל אם את חושבת שמניעת עירום פוגעת בדימוי העצמי הגופני אז אולי תצטרכי למצוא איזה שביל ביניים שגם יסתדר עם השקפותייך וגם אם הרצון (אולי) שהילדים שלך יקבלו מסר טיפה שונה מזה שאת קיבלת. בתוך השאלה שלך חוזרת ועולה עמדתך הבסיסית (והלגיטימית) שעירום הוא רע. מקבץ קצר של דימויים שאת כתבת : "יאה", "מהוגן". קשה נורא לפחד מכלבים ולשדר ליד הילד שלא לפחד. הוא יקלוט את הרתיעה. באותה מידה - כל עוד תחושי (וזה הרי לא תמיד בשליטתך) שאת לא שלמה עם העירום סביר להניח שכך תשדרי. זו הסיבה שאמרתי גם קודם שכנראה תצטרכי למצוא שביל זהב בין ליברליות בתחום ובין שמרנות. נושא המגע אגב, לדעתי, אינו קשור לעירום (למרות שאצל רוב האנשים זה קשור מאוד חזק אסוציאטיבית). ניתן לגעת בצורה מאוד בוטה ועדיין להיות לבושים, ניתן להיות בעירום ללא שום מגע. גם כאן לדעתי החשוב הוא המסר שרוצים להעביר מחד והדעה האישית על הנושא מאידך. בבית הורי לא היה שום ביטוי לאהבה בהקשר גופני. לא זכורות לי נשיקות או חיבוקים. לקח לי הרבה זמן להתרגל לחברים נשקנים וחבקנים. אני שמח שנתקלתי ואימצתי לעצמי לפחות חלק מהיכולת הזו להביע רגש (ואני בכלל בעד הבעת רגשות כולל הלגיטימציה לבכות כשרע ועצוב ושזה לא ביטוי לחולשה). אני חושב שעד שזה לא חוצה קו אדום, ויקבע כל זוג מהו הקו האדום שלו, אזי למגע הגופני יש המון משמעות מחנכת. אני לא יכול לענות בלי להזכיר צדדים הקשורים כן לעמותה. ולו רק כדי להראות שישנה גישה אחרת. העמותה מהווה עבורי הזדמנות לבחון איך היחס הזה לעירום גם ליד ילדים משפיע לאורך זמן. אין כמובן בפיסקה זו שום הזמנה או המלצה. בעמותה יש לא מעט זוגות עם ילדים (מה גם שיש גם סבים וסבתות) במשרעת גילאים נרחבת. באירועי בריכה למשל שנערכו בקיץ האחרון הגיעו בסביבות 10 זוגות עם תינוקות בני עד שנתיים. היחס שלהם לעירום היה לא שונה מלכל חלק אחר וזה ממש לא הטריד אותם או סקרן אותם. אבל מה השאלה הכי חשובה מה קורה בהמשך. אז - רוב הילדים ממשיכים להגיע עד לגיל העשרה. זה הגיל שבו כל ילד, ולא משנה למה נחשף, מתחיל לשאול שאלות על עצמו, לבנות לעצמו דימוי וכמובן גם נושא ההתבגרות המינית שבאה לידי ביטוי חיצוני גם (שיעור, שינוי באיברי המין וצמיחת שדיים). למרות זאת חריגים שממשיכים להגיע בגיל 13 ו 14. המעניין הוא שעצם החשיפה לעירום בגילים צעירים לא שינתה את ההתבגרות. יש בן 13 ובת 12. לא אחים. והם לא מרגישים בנוח בעירום זה ליד זו למרות שמכירים כבר מספר שנים וגדלו בעירום בצורה הכי טבעית. שיר תגדל בסביבה עירומה ללא כל ספק. בשבת האחרונה היינו בים במסגרת העמותה ונמשיך כך מדי פעם בתלות בזמן החופשי שלנו. בבית אני קבוע עירום ולעיתים רחוקות היא ניסתה לבחון אותי למרות שלדעתי היא בוחנת ממילא את הידיים שלי ואת הרגליים אז למה לא את השאר (השאלה למה לא היא מזווית הראייה שלה). אני מקפיד לא לאפשר לה אבל בדרך של הסחה ולא בדרך של יצירת משהו מסקרן מעצם האיסור. ביום שאראה שזה מהווה גורם מבייש עבורה אאלץ לשנות חלק מהנוהגים - כרגע אני לא מתחייב על איך כי אני לא יודע מה ועד כמה היא תרגיש לא בנוח. מן הסתם לא ארצה שזה יהווה סיבה עבורה לא לרצות להזמין חברים וחברות הביתה (ולמי שהיה ספק, כשבאים אורחים אני לבוש, למעט מקרים של חברים שאני יודע שאין להם בעיה עם זה). גם לא ארצה שהיא תסבול חברתית מהגישה שלי ואשתדל שהיא תראה בזה משהו מייחד חיובית ולא מייחד שלילית. ואוו, הגזמתי בתשובה מבחינת האורך. אני שמח שמרב שאלה ונתנה לי ככה במה להציג דעה שהיא פחות נפוצה כאן (למרות שבואו נודה על האמת ואני לא היחיד שחושב ומתנהג ככה).
, לא הצטרפתי לשום אגודה
) אני יודעת שזה ממש מוקדם, אבל אני מוצאת את עצמי הופכת בסוגיה הזו בזמן האחרון- מתי צריך להתחיל להתבייש מהילדים עם עירום? אני יודעת שאופן השאלה שלי מסגיר משהו במחשבה שלי- אני גדלתי בבית שבו עירום היה "מוקצה", גם להסתובב בבית בתחתונים וחולצה היה לא יאה. אני מניחה שאופן ההתייחסות של אמא שלי לנושא הזה השפיעה בהחלט עלי כי שנים רבות התביישתי מאוד בגוף שלי. כשפרחתי מהבית, ובעיקר בטיול בדרום אמריקה עברתי מהפך, וכיום אין לי בכלל עכבות בנושא (אם כי לא אצטרף לאגודה שלך, ליאור..). אני והאיש חופשיים בנושא וישנים בכסות עורינו בלבד. אמה-מה, עכשיו נוסף לנו ילד. ונכון שהוא עוד קטן, אבל אני (כבר) שואלת את עצמי הרבה שאלות בנושא- האם ומתי צריך "להתלבש" לידו ולהיות "מהוגנים"? האם ללבוש פיז'מות או בגד כלשהו כשאנחנו ישנים (מתוך מחשבה על ילדים שיקפצו עלינו בבוקר למיטה)? האם לא לגעת אחד בשני- כי אנחנו הרבה פעמים נותנים גילויי חיבה אחד לשני (לא מהסוג הגס
