|
סקר ילד שני: איך הגיבה המשפחה לרעיון?

niritne

New member
|../images/Emo240.gif סקר ילד שני: איך הגיבה המשפחה לרעיון?

מעניין אותי אצל כמה בנות המשפחה יעצה לוותר על זה, ואצל כמה הגיבו ההורים בעידוד, אולי בכלל באדישות ? חשובה לי דיעת משפחתי, כי עם הבת שלי הם בהחלט מעורבים מכל בחינה, מרצונם. ואני שמחה ודי תלויה בעזרתם כיום. (כספית החלטתי והתחלתי להרוויח קצת יותר, כדי להפחית מעט את התלות. נושא מדאיג- הכלכלה, אך לא זה הנושא לדיון הפעם).
אצלי כשהעליתי את רעיון ילד 2, שניהם היו נגד. אימי הזדעקה: "לא על "חשבוני"! בפנסיה שלי, בקרוב, ברצוני לנפוש ולא לטפל כל היום! " (ברגליים היא מצביעה בדיוק ההיפך- מבקשת לקחת אליה את הילדה גם אם לא תאמנו זאת....קונה לה בגדים ללא סוף או צורך...) אבי הגיב: "לא חושב שגידול שני ילדים הוא עבודה לאדם אחד בלבד, צריך שניים, בן-זוג". וכלכלית-לא אוכל לעזור יותר מאשר כרגע. (כי אשתו לא תרשה לו להוציא עוד אגורה לטובת ילדיי. כיום מדובר על 800 ש"ח חודשית, שזה גם יפה. אבל הטייס הזה...שפוט שלה. כן, זכותו). אני מניחה שרוב ההורים הם נגד, מתוך דאגה כלכלית לבת שלהם. גם לוגיסטית-איך תסתדר. גם מחשש שהעול יפול עליהם. גם אולי כי זו.....עוד חותמת של אי חיפוש בן-זוג. איך אצלכן הגיבו/מגיבים לרעיון
 

אופירה10

New member
היה ברור וידוע מראש

שאעשה עוד ילד. גם לא בדיוק שאלתי מישהו או התייעצתי עם מישהו - הרי זו החלטה שלי. בכל מקרה לא היתה שום התנגדות. עד כדי כך שלהזרעה המנצחת, בה נכנסתי להריון עם בתי הקטנה, הגעתי עם פמליה לבנק הזרע: אמי, אחיינית שלי ובתי. בכל מקרה, מאחר ואין ממילא שום מעורבות משפחתית בגידול בנותיי - גם אין התנגדות. כל אחד לעצמו.
 

niritne

New member
תודה

ולי חשובה דעתם כי כן נעזרת. כל הכבוד שאת מסתדרת לגמרי לבד!
 

זואי74

New member
גם אצלי אותו דבר

אני מתחילה לטפטף למשפחה את הרעיון של ילד שני, והתגובה היא לא החלטי בהחלט. ההורים שלי דואגים איך אסתדר כלכלית ולוגיסטית, בטח חוששים איך הם יעמדו בנטל הנוסף (ואין ספק שיש עליהם כבר היום נטל גדול של אחריות, דאגה ועזרה בטיפול בילדה) ובעיקר איך אני אעמוד פיזית בהריון נוסף ואם אצא ממנו בריאה לאור ההיסטוריה של ההריון הקודם שלי. אבל מכיוון שגם בהריון הראשון הם היו נגד, מכיוון שהיו להם חששות כבדים לגבי ההשלכות על הבריאות שלי, על הפרנסה שלי, ועל החיים שלי, והיום למרות כל הקשיים שבדרך הם שמחים בילדה ואמרים שהחלטתי נכון, אני בטוחה שאם אחליט על ילד שני, תהיה לי בסופו של דבר את אותה תמיכה, עזרה ואהבה. אני מאד מאד רוצה להביא לילדה שלי אח או אחות כדי שלא אהיה המשפחה הקרובה היחידה שלה (החשש שלא תישאר לבד בעולם) וכדי שתגדל בבית עם עוד מישהו שאיתו היא תצטרך ללמוד להסתדר, להתפשר, לריב, להתפייס, להתחלק. אבל בניגוד לפעם הראשונה שבה התעלמתי מכל החששות, אמרתי "יהיה בסדר" ופשוט קפצתי למים בלי הרבה הכנות, הפעם יש לי אחריות הרבה יותר גדולה. אסור לי לקבל החלטה מוטעית שתפגע בילדה שלי, ואני חייבת להיות מוכנה מכל הבחינות (כלכלית, בריאותית, מגורים, עבודה) כדי שהיא לא תיפגע אלא תרוויח מהצעד הזה שאני עושה בעצם למענה. ברגע שאני אגמור את ההתלבטויות שלי עם עצמי ואהיה בטוחה שאני מוכנה, אני יודעת שהמשפחה תהיה איתי למרות ההתנגדות שלהם היום (בדיוק כמו אצלך אמא שלי אומרת "לא על חשבוני" ובפועל עוזרת מעל ומעבר למה שאני מבקשת). השאיפה היא שזה יקרה בעוד שנה, .מקווה שאעמוד בזה.
 

niritne

New member
לזואי74

גם אצלי התנגדות, מצד אימא, להריון ראשון. יותר מהתנגדות.... אבל עם ההריון השלמה וכיום מטורפת על הילדה כאמור. וגם לי היה הריון בעייתי-בסופו רעלת הריון חמורה. אגב ביתי בת שנה וחצי, אני בת 40, והתכנון +לבטים- לעוד כחצי שנה.
 

אמבי

New member
יכול להיות שהן מגיבות ככה

כדי לא להרגיש מחויבות לעזרה בטיפול בילד שני, אך בפועל יתגייסו כפי שהן מתגייסות בילדה הראשונה. אולי גם קשה לדמיין עזרה בגידול ילד "אנונימי", במיוחד בהשוואה לילד שהוא כבר קיים ויש אתו קשר רגשי, אך ברגע שיוולד ילד נוסף (או בהמשך) - גם אתו ייווצר קשר כזה. אמא שלי קצת נחרדה למשמע הרעיון - כמו בכל רעיון חדש. גם כשהודעתי על כך שאני עומדת לעשות ילד לבד, השאלה הראשונה שלה הייתה: "איך תסתדרי"?, בבהלה. בהמשך השיחה בירכה אותי על הרעיון (עדיין מהראש) ולמחרת התקשרה וחיזקה יותר. בפועל העזרה שלה ושל אבי היא ענקית ומעבר למצופה, ושניהם מאוהבים עד כלות בקטן. אצל אמא ש/לי עלה גם החשש מקנאה של הגדול הקטן, וגם אותי זה מעסיק, אבל אני מאמינה שאוכל להתנהל עם זה טוב יותר מכפי שהיא מאמינה ומכפי שהיא עצמה הצליחה. אבא שלי מדי פעם אומר משהו כמו: "את יודעת מה הוא (הבן שלי) אמר לי כשלא היית?". התשובה כבר ידועה ואני משיבה: "אני רוצה אחות!". הוא מדבר על זה ממש מאז לידת הילד הראשון. אחד האחים שלי אמר שידידה שלו מאוד נלהבת מהצעד שעשיתי ואומרת : "שתעשה לו מהר אחות" (מאוד חשוב לכולם המין....). אני רואה בזה סוג של עידוד מצד אחי, שמעריך את הידידה הזו, ושעובדת הריוני הראשון והרעיון שיהיה ילד הייתה לו מאוד מאוד קשה. גם לאח השני אמרתי (כשאמר שקנה משהו לבן שלי, אך זה כבר לא מתאים לגילו - האח חי בארה"ב) שזה בטח יתאים לילד השני שלי, ותגובתו הייתה מה הבדל הגיליחם המומלץ לדעתו.... שזה אמנם עיצבן אותי, מכל מני סיבות, אבל העיד על הקבלה של החלטתי (שגם אצלו הייתה לא קלה בפעם הראשונה, והוא ניסה מאוד להשפיע עליי ללכת על הורות משותפת). קצת קשה לי עם המקום שניתן למשפחות בהחלטה כל כך חשובה, ובעיניי גם אישית. זכותם של בני המשפחה להגיד: "לא על חשבוננו", אך שווה אולי לחשוב אם אפשר לעשות את זה "לא על חשבונם", כשבפועל בוודאי כן יהיו התגייסות ועזרה כלשהן.
 

niritne

New member
חשיבות לדיעת ההורים-אצל מי שמקווה לעזרתם..

לשאר - אכן פחות משמעותי. וזה ניכר בשרשור הזה. ואצלי בודאי, כי אני מהזקוקים לעזרתם. - לא יחליטו עבורי, אבל כל עוד אני תלויה בהם (מכל בחינה), אז מוסרית מחויבת להקשיב ל(אי) רצונם, ו.....להתארגן כדי לא להיות תלויה עוד יותר. - כפי שסברת- גם לי ברור שבכל מקרה תהיה התגייסות גדולה, מצד אימי לפחות. אך לא ארצה "לאנוס" אותה לעזור לי, אצטרך להגדיל עצמאותי הכלכלית.
 

niritne

New member
אמבי

אהבתי את הניתוח בפיסקתך הראשונה וגם את הניסוח-באחרונה. אצל אמא שלי זה עניין בעיקר כלכלי- חשוב לה מאד שלא אכנס לבעיה כלכלית, מינוסים, שלא אגרום לה בעיה כלכלית חלילה. היא גם רומניה כזאת-חשוב לה המעמד הסוציואקונומי... כייף לך שהורייך בעד. (אני לא זוכרת כמה את תלויה או לא בהם-לילד שני).
 

jons16

New member
../images/Emo45.gif מסכימה עם אמבי ונירית

אני לא זוכרת אי פעם שהחברות שלי שאלו את הוריהם אם כדאי להם להתחתן, מתי, כמה ילדים להביא ובאילו הפרשים.... משום מה אצל זוגות נשואים יש טאבו שהם המחליטים והקובעים והנושא הזה הוא ביניהם בלבד. ומה ש"מצחיק" שהם תלויים בהוריהם לא פחות מאמהות יחידניות. החברות של אמא שלי שומרות קבוע על הנכדים כדי לחסוך להם כסף למטפלת, עוזרות בקניות ובבישולים, קונות לילדים בגדים ואפילו שילמו חלק מהקנייה הראשונה של הציוד לנכד הראשון. אני חושבת שאצל חלקנו זה צורך לקבל "הסכמה" בגלל שאין לנו עם מי לחלוק ובשעת צרה על מי להישען. רוצות להיות בטוחות שקיבלנו את ההחלטה הנכונה ויש מי שיעמוד לצידנו ומאחורינו. ולא בגלל שאנחנו מסתדרות פחות טוב מאמהות אחרות שיש להן טבעת על האצבע ומשכורת נוספת.
 

אמבי

New member
וואלה, לא חשבתי על זה

שגם זוגות נשואים נעזרים, והרבה, אבל שם אף אחד לא יעז להביע דעתו על לידת ילד נוסף. אולי מתוך הידיעה (או אשליה) שיש את בן הזוג/משפחתו שיתמכו גם כן. אצלנו, בהרבה מהמקרים, מעורבות ההורים יותר גדולה בגידול הילדים ובכלל, בגלל היחידנות, אבל אולי גם ההיפך נכון (שוב, ברור שלא בכל המקרים), שקשיים בנפרדות שמתבטאים במעורבות יתר ביחסים "תרמו" להגעה ליחידנות.
 

niritne

New member
אמבי, שוב ניתוחייך הקולעים בעיניי..

אוסיף לניתוח שבמקרים בהם ההורים תורמים מעצמם, הם באופן חלקי "בן-הזוג", והרי גם נשואות מבקשות את הסכמת בן-הזוג להבאת ילד נוסף. ..אמי ביטאה לאחרונה שהיא חשה בתפקיד הגרוש (divorced) שלי.. אוסיף גם שבנישואים אכן יש את הבעל והוריו, ואצלנו אין את חלק משפחתי זה, אלא רק הורינו הם רשת הבטחון. (במקרה כאמור שהם מעוניינים בכלל לקחת חלק).
 

Lucy4

New member
כמו שתיארת מסכימה ולא מסכימה...../images/Emo3.gif

גם אצל זוגות נשואים מאוד תלוי כמה ההורים הם דומיננטיים בחייהם אני זוכרת שאמא שלי ממש לא אהבה את הרעיון 'say the least' שאחותי רוצה בילד רביעי... היא גם לא הסתירה את זה
 

נ ת י 73

New member
זה מזכיר לי

שגיסתי קצת נעלבה שלא התייעצתי איתה לפני ההחלטה להיכנס להריון (סיפרתי לה רק כשהייתי בהריון) ואז הזכרתי לה שהיא סיפרה לכולנו על ההריון שלה רק בחודש רביעי.... היא באמת אמרה שלא חשבה על ההקבלה הזו ושאכן זה לגיטימי.
 

זואילי

New member
כל כך מסכימה איתך ג'ונס

כי כל חברותיי הנשואות והאימהות - מעולם אף אחת מהן לא התייעצה עם הוריה על ילד שני, שלישי, רביעי ועוד הזרוע נטוייה. מאוד מתחברת לעניין ה"הסכמה" מההורים. זה לחלוטין ככה אצלי.
 

niritne

New member
לנשואות גם אין דין וחשבון על כמה מרויחות

אני בתחושה מתמדת שאינני מרוויחה "מספיק", אך רוב הנשים מרוויחות פחות, פשוט זה לא אישו אצלן, כי הן חלק משניים, (או שהוא מפרנס אותה). מי שזו נשמעת לה התמסכנות יכולה לקבל גם ניסוח לחיוב: "כל הכבוד לי שמרויחה כמה שמרויחה, זה יותר מרוב הנשים, פשוט אצלן זה מתעמעם בתוך ההכנסה הזוגית"
 

jons16

New member
ברגע ששואלים/מתיעצים/מבקשים רשות

צריך לזכור שעלולים לשמוע דעה ולא תמיד היא הדעה שהיינו רוצות לשמוע. יש הבדל בין מידע שמגיע להורים ושהם מביעים דעתם (לגיטימי !) לבין לבקש להיות שותפים למשהו שמחייב אותם. אם קונים דירה ומבקשים הלוואה או עזרה במשכנתא מההורים, אז להורה יש "זכות" להתערב איזו דירה תקנה,איפה ומתי. כך שבד"כ זוגות נשואים מחליטים על תינוק או שיש פנצ'ר וההורים מקבלים את זה בין שהם רוצים ובין שלא. ובד"כ הזוגות לא "בנו" עליהם ולכן לא התיעצו איתם מראש. ברגע שאנחנו באות וחושפות את התכנון שלנו בפני ההורים ומצפות ל"אישור" או תמיכה הם הופכים להיות שותפים על כל המשתמע. ושותפות יכולה להיות לטוב או לרע.... זה כבר תלוי אופי ומערכת היחסים.
 

gili1015

New member
בדיוק אותו הדבר

למרות שמרגע שהקטן נולד דיברתי על זה (סוג של לטפטף). אבל כולם היו נגד. כשהתחלתי "לעבוד" על העניין כבר לא שמעתי את ה"נגד". וכשהייתי כבר בהריון כבר דיברנו על איך ומה - לצערי זה נגמר בשבוע 11 כרגע לא ברור מה יהיה :(
 

wings23

New member
יהיה בסדר... תחכי את הזמן שצריך לחכות

ותנסי שוב... גוד לאק
 
למעלה