היה לנו 'יום הורים'
סיפרתי לכם אתמול שהיה במרכז של יוד ערב משותף לדיירים ולבני משפחותיהם. זה היה אמור להיות על הדשא במשותף ל-3 מחלקות לתשושי נפש. הגשם שיבש את התוכניות והתחיל לרדת בדיוק בזמן האירוע ונאלצו להכניס את כולם למחלקה אחת, למחלקה של יוד כמובן. כשהגעתי המקום היה מפוצץ מאנשים ומבני משפחה. יוד ישב המום בצד. שמח לראות אותי אבל לא נהנה מכל הרעש וההמולה. היתה זמרת ששרה בליווי אורגן עם מגבר והמוסיקה היתה די רועשת למרות ששרו שירים יפים של פעם, שהקשישים מכירים. מעט מאוד שמחו ורקדו. האחרים היו בעיקר המומים. הגיעו למסיבה גם דיירים ממחלקת תשושים שנמצאת בקומה השניה של המחלקה של יוד והצפיפות היתה באמת גדולה. מה שהציל את המצב היה 'האוכל!'. יוד שיתף פעולה באכילה בלי בעיות. הכיבוד היה בסדר והקשישים נהנו כי הם לא מקבלים ביום יום כדורי פלפל, חומוס וטחינה וצ'יפסלט. היו גם פחזניות ועוגות ושתיה... לאחר מכן המשפחות התאספו באולם האירועים כדי לדבר עם הצוות וההנהלה. אנחנו חדשים יחסית במקום. יש משפחות שבאות לשם כבר 14 שנים או יותר. קודם בן משפחה אחדהיה מאושפז, אחר כך השני וככה הם מכירים את המקום במשך שנים. בדבר אחד היתה תמימות דעים, היחס של הצוות ושל ההנהלה הוא ממש 10. את זה כולם ציינו לטובה. בנוסף כל אחד דיבר על מה שמציק לו. אני אמרתי שמאז שיוד מאושפז ואני מגיעה למקום בכל יום, לא ראיתי הפעלה של הדיירים בשעות אחר הצהרים וזה מאוד צורם כי בבוקר יש פעילויות והפעלה ואילו שעות אחה"צ משמימות והאנשים מסתובבים חסרי מעש. אני יוצאת עם יוד לטייל קצת בשטח אבל האחרים שאין להם ביקורים לא יכולים לצאת וגם אינם מועסקים. לא היתה להם תשובה עניינית לתת לי מלבד זה שהבעיה ידועה. כמובן שלא גיליתי להם את אמריקה. העניין הוא שצריך לעשות משהו בנדון. אני מקווה שזה ישתנה בקרוב. חזרתי הביתה במונית כי כבר היה מאוחר, אפילו לא נשארתי עד סוף הערב ופרשתי באמצע... בלילה רציתי להאזין לתוכנית של נתיבה בן יהודה שסיפרתי לה על השיר של יוד. היא באמת סיפרה את הסיפור שלו והקריאה את שורות השיר וביקשה ממי שזה נשמע לו מוכר שיתקשר וישפוך אור על התעלומה. של מי השיר??? רוב הזמן דיברו על השיר 'עלי בריקדות' שעלה לכותרות מאז הלווייתה של אמה של ציפי ליבני, שרה הקטנה, שעליה נכתבו מילות השיר. תוך כדי הקשבה לדיבורים ולסיפורים התחלתי לנמנם לצערי ובאחת ההתעוררויות שלי הספקתי עוד לשמוע את המאזין שהתקשר כנראה בקשר ליוד כי הכרתי את שמו. הוא היה חבר לכיתה של יוד וגם של נתיבה מהגימנסיה. לא יודעת מה הוא סיפר כי לא שמעתי. אני צריכה להתקשר לנתיבה לשאול אותה מה הוא אמר. אעשה זאת בסוף השבוע... עובדה מצערת היא שעד עכשיו אף אחד לא התקשר אלי עם תשובה קונקרטית בנושא והתעלומה הולכת ומתעצמת. "זה יהיה וודאי סוף יפה"... אז לילה טוב לכ-ו-ל-ם !