../images/Emo24.gifאהלנים חברים../images/Emo24.gif
אהלן חברים
לפני שלושה ימים קיבלתי את המחשב שלי, ועכשיו אני יכולה לקרוא אתכם, גם אם עדיין לא מצליחה להביא את עצמי למצב של השתתפות פעילה כמו שהייתי רוצה. לפני שבועיים שוחררתי מבית חולים ומאז אני אצל אמא, רוב הזמן במיטה משום שלא יכולה אחרת. כואבת מאד, מתמודדת עם כל מיני תופעות לוואי של הטיפולים, כל יום משהו חדש, הרבה יותר קשה מהפעם הקודמת, ועדיין, משתדלת כל יום ביומו כאילו אין מחר או אתמול. רק עכשיו. חלשה מאד ולכן לא כותבת. לא יודעת לספר על אופטימיות,,, כאילו היא קיימת אבל, כשכואבים, וזה קורה הרבה כרגע, קשה מאד ליישם, לחשוב חיובי וכאלה. כל מה שאני רוצה ברגעים כאלה זה שהכאב ייעלם, בלי לחשוב על שומדבר, ממש כלום. ברגעים של שפיות אני מתגעגעת מאד. אליכם, אל הבית הוירטואלי שלי, לעבודה, לאילת והבית הפיזי. בינתיים כאמור לא חושבת על כלום רק על עכשיו, איך להחזיק מעמד ולסיים עוד יום. זהו... מאד אוהבת ומתגעגעת, מודה מעומק הלב על המסרים/טלפונים והיחס האישי של "הנהלתה" חברים ואחים ברוח
תודה על היותכם. גילי
אהלן חברים