פה אני רוצה להגיב לך אוזיריס
תראה,אתה מדבר פה על עזרה והתגייסות למען הקהילה,ברמה שהיא בילתי אפשרית באופן שוטף ועיקבי מצד האנשים הנמצאים בפורום הזה. ואסביר את דעתי בדיוק. האנשים הנמצאים כאן הם ברובם אנשים שמצבם הסוציואקונומי רעוע. אין לאנשים פה את היכולת לתרום מזמנם על בסיס קבוע במקום מסוים,מפאת חוסר זמן וחוסר אמצעים. כדי להרתם לעשיית פרוייקטים צריך את הזמן והיכולות. זמן מיותר,וכסף. לפורום הזה יש אופי מסויים עם צרכים מאוד ברורים של האנשים הנמצאים פה,ולדעתי צריך ונכון לתת מענה לצרכים הללו. אנשים פה נכנסים כדי לבקש בגדים נעליים רהיטים מוצרי חשמל צעצועים וכו'... ויש את התורמים לצרכים הללו וזה טוב ומספק את כולם. וצריך לכבד ולשמוח בכך. בין הייתר יש פה גם צחוקים וגם דמעות וזה בסדר גמור לטעמי,ומאוד אנושי. אנשים פה ברובם מכירים אחד את השני ומרגישים כמשפחה תומכת ודואגת,ומה יותר נפלא מזה? אתן את עצמי לדוגמא: ביקשתי וצעקתי שאני זקוקה למקרר בדחיפות,וביקשתי את עזרת כולם ולבסוף הגעתי לזה. נפלא נכון?הרי לא יכולתי להרשות לעצמי לקנות מקרר ולא תנור ולא שידה,אבל דרך המקום הזה ודרך האנשים הנפלאים היושבים פה,הגעתי לזה ובגדול!!! ואני מודה על כך מכל הלב. ומנגד,אני עוזרת כפי יכולתי כל העת ואני מאושרת לשמח אנשים. אז מה שאני בעצם רוצה לומר הוא,שצריך וחשוב לתת מענה לצרכים האמיתיים והנכונים ביותר לאנשים הנמצאים או המגיעים לכאן. אי אפשר לכפות או לצפות מאנשים לעשות דברים שאינם בגדר המסוגלות שלהם. אני יכולה לדוגמא לעזור בהרמת פרוייקט יומולדת לדוגמא ולדאוג שבנזוגי יתרום הפעלת תופים. אז מפעם לפעם זה אפשרי,ובכייף.אבל בילתי אפשרי לדרוש מבנאדם שעובד כל השבוע לפרנסת משפחתו ונלחם מלחמת השרדות תמידית ומעייפת,להיות פעיל חברתי על בסיס קבוע. אין,אנשים עייפים וטרודים ושקועים בקשיים של עצמם ואת זה צריך להבין. אני במשך שנים התנדבתי במסגרת של אדם פרטי באיסוף וחלוקת מזון לנזקקים,ולבסוף פרשתי כי זה היה כבד וקשה מנשוא. אותו איש שעבדתי במחיצתו הוא רווק מתבגר(50+) שיש לו את כל הזמן שבעולם ואת היכולות והמשאבים,וזה כמעט כל עולמו. אני להבדיל ממנו,בעלת משפחה ברוך השם,עם זמן הרבה יותר מוגבל ועייפות הרבה יותר גדולה. אז בשבילי הפורום הזה הוא מקסים ומועיל,ואני מברכת עליו ושמחה על המענה שהוא נותן לכולנו. ופרוייקטים? אולי פורום פרוייקטים או קומונת פרוייקטים,או אתר מיוחד לפרוייקטים... ליל מנוחה ובאהבה
עופרה