עיניים...ועוד...

[Z ב ר ה]

../images/Emo22.gif עיניים...ועוד...

אתמול הלכנו שלושתינו לקורס מסז' לתינוקות

. בתחילת המפגש התידדנו עם זוג נחמד והחלה שיחת הכרות אשר התגלגלה גם לעניין צבע העיניים של הילדים. מפה לשם...מכרינו החדשים התעניינו בצבע עיניו של "אביו" של זברף...ענינו, שאין לו אבא, שהוא מתרומת זרע...הם הבינו שיש שתי אמהות וקיבלו את זה בטבעיות. המשכנו לקורס שהיה מהנה ומצחיק וזברף פשוט התמוגג. רצינו לשמוע מכן/ם: 1. איך אתן/ם מכנות את התורם בפני אנשים מוכרים וחדשים? 2. אם הם שואלים על התכונות של התורם...ובהנחה שאתן יודעות דברים בסיסיים עליו, האם אתן אומרות או מעדיפות שלא? 3. נראה לנו שחשוב כבר עכשיו להתרגל לתשובות שיהיו מתאימות גם לזמן שזברף יבין ויהיה מודע למשמעותן... אז מה אתן אומרות במצבים כאלה?

 

[Yaara77]

כפל תשובות

למקורבים ו/או נבונים = האמת הערומה לסתם - תכינו תמונה דמיונית מוסכמת וסיפור כיסוי דמיוני מתואם וזו "האמת" לאהבלים חיבוק יערה

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo4.gif לחלוק על יערה????

זה אומר שאני חושבת שש פעמים לפני שאני כותבת... אבל - איך יכולות להיות שתי תשובות שונות? הרי הילד הוא אחד, ומה שהוא שומע הופך להיות אמת-חייו כפי שאמא מציגה אותה... ללמד אותו שיש לו סיפור כיסוי דמיוני ומוסכם - זה כמו ללמד אותו שיש לו סוד להסתיר ולהתבייש בו, לא?

 

[Yaara77]

ברור שאת צודקת

ולכן עלי להסביר עצמי טוב יותר ראשית - רצוי תמיד לדבוק באמת, מה גם שאנו מתגאות בה. יתר על כן, בקפוץ עלינו הסקלרוזה קל יותר לספר את האמת, ואילו בעסקי בלופים קל להתבלבל מחמת השיכחון

אכן, בכל מקום שהילד עימנו, או מול אנשים שקשורים אליו כך או אחרת - רק האמת. אבל לפעמים, בחברת אהבלים, כשנמאס להסביר - עייפות החומר - אפשר להתהולל בסיפור מצוץ מן האצבע - בשביל הכיף - לא מחמת הצניעות ... הערה א': רצוי לא להימצא בחברת אהבלים, קל וחומר לא בחברת הילד הערה ב': יש אנשים שעייפות החומר לא חלה עליהם - הלך הסיפור

חיוכים וחיבוקים יערה נ.ב. אני נהנית ממחלוקות ונהנית לתקן את עצמי כשמתגלה שאני דפוקה. כמו שלימדה אותי השרינקית שלי: "דפוק זה נורמלי - מושלם זה פתולוגי"

 

[אמא של פינוקי]

שתי תשובות

כשלא רוצים לפתח שיחה, אין מצברוח, או הניג'ס שממול לא ממש מענין אותי אבל אני רוצה לתקן אז אני אגיד: אין לו אבא. או 'אני לא יודעת- לא פגשנו אותו' . ואם אני במצברוח יותר של "הסבר פניך למתעניין" או מול אנשים שנמשיך להיות איתם בקשר (הדוגמא של הזוג בקורס העיסוי היא טובה לצורך כך) אז התשובה תהיה- אין לו אבא, יש לו שתי אמהות. את עניין תרומת הזרע אני לא מסתירה אבל זה גם לא חלק מכרטיס הביקור שאני מציגה. כל מי שקצת שכל לו בקודקודו יכול להבין שלא קיבלנו את הילד בדואר. ומי שממשיך ושואל- אבל איך? מקבל את ההסבר המלא. וכינוי לתורם- 'התורם', לא? את הפרטים המינימאליים של התורם- סיפרנו למי שהתעניין. בכלל, כשהם תינוקות, אז חלק גדול מההתענינות בהם היא סביב צבע העיניים (הם ישארו כאלה כחולות?) וצורת האף. ככל שהם גדלים זה הופך להיות כל כך משני שמידי פעם אני צריכה להזכיר לעצמי שאי שם מסתובב מישהו שעזר לנו להביא את פינוקי לעולם.

 

[טוטולס]

../images/Emo45.gif

אני חייבת להתוודות שהילדים שלנו עדיין לא שמעו על התורם. הם יודעים שאין להם אבא, אבל יש להם שתי אמהות. איכשהו, למרות שהם לא-טיפשים, הם לא שאלו איך הם נוצרו... [וזה לא שהם לא מדברים / שואלים.]

 

[טרודי]

מאיפה העיניים

כן, גם אותי שואלים מאיפה לגוזל יש עיניים כאלה כחולות. אני אומרת, "ממני. מה, לא רואים?" ומעפעפת בעיני החומות. כששואלים "לבעלך יש עיניים כחולות?" אני עונה, "אין לי בעל." כשמתעקשים, "לאבא שלו יש עיניים כחולות?" אני עונה "אין לו אבא." ופעם אחת שתי שכנות חטטניות לא נרגעו עד שנסיכתי הסבירה להן שאין לה ולאחיה אבא, אמא שלה הלכה לבנק הגרעינים בשביל לעשות אותם... איכשהו לא מתאים לי להגיד לזרים ברחוב "הוא מתרומת זרע". נראה לי סתם מביך (לשואלים, לא לי). וכשכבר אין ברירה, אני נוטה יותר להגיד "בנק הזרע" מאשר "תורם" או "תרומת זרע". כי זה היחס שלי - אני עשיתי עיסקה עם בנק, עם מוסד, ולא עם אדם, עם "תורם". בינתיים אף אחד לא שאל שאלות על התורם בטווח השמיעה של הילדים. לאנשים יש איזושהי מידה של טאקט, מסתבר. שאלו אותי כשהייתי בלי הילדים, ועניתי בכנות לגבי מעט הפרטים שאני יודעת עליו, וגם עניתי בכנות שאני ממש לא חושבת עליו ביום-יום.

 

[Yaara77]

אפשר לטמטם אותם עם תשובה מדעית

"על פי מחקרי הגנום האנושי זהו גן מס. 27-A-3696" ושיוכיחו שלא

יערה

 

[אמא של אייל ואלון]

קודם כל לגבי המסז'

אנחנו עשינו את זה לתאומים יום יום והיה ממש כיף עד שהם גדלו ןהתחילו להתרוצץ. לגבי התורם אצלנו כל הזמן מנסים לראות אם הם דומים.והם לא ממש לא. קבלנו גם תגובות של מישהו: עבדו עלכן זה לא אותו אבא אנחנותורם תורם). מישהו:אתן בטוחות שזה אותו אבא אנחנותורם תורם) אנחנו:לא אנחנו לא בטוחות שזה אותו תורם זה משנה לכם משהו. מישהו: לא לא פשוט אהמממ לא משנה היתה פעם חברה חוצפנית של אמא שלי כשהם היו בני חודש וחודשיים בהלוויה של סבתא שלי לקחה את אלון ואמרה לו תראה את חבר שלך(חבר שלך אתן קולטותים) אז אמרנו הם מאותו תורם (זו היתה פעם ראשונה ואחרונה שהשתמשנו בזה) היום אנחנו אומרים הם אחים וזהו.

 

[ערבהאיןקץ]

הם אחים בגלל שהם מאותו תורם?

או שהם אחים בגלל שיש להם אותן אמהות? לדעתי אנחנו חייבותים להיות ממש בהירותים בדקויות האלה... ולגבי התורם, אני חייבת להודות, שבניגוד לטרודי, שכתבה שלפעמים היא חושבת עליו (על דרך השלילה:"לא ביומיום") - אני בכלל לא מודעת לעובדה שהיה שם תורם

. פעם, יצא לי לקבל כמה מנות דם, שהצילו את חיי, וגם על זהות התורם של אותן מנות-דם, אני לא מוצאת את עצמי תוהה. מה שכן, הרבה פעמים אני חושבת: "איזה מזל שיש רפואה, ויש בנק דם, ויכולתי לקבל תרומה..."

 

[אמא של אייל ואלון]

הוא אשר אמרתי

וזה בדיוק מה שניסיתי להגיד במה שכתבתי. הם אחים כי הם מאותם אמהות. וזה מה שאני מנסה להבהיר כשואלים אותי אם הם אחים.

 

[אמא של אייל ואלון]

וגם הם אחים כי אני אמא של שניהם

כלומר אם יצויר שאני נפרדת מאשאא ב' טפו טפו טפו ועושה עוד ילד הוא לא יהיה הבן של אותן אמהות אבל בהחלט יהיה האח של שני הבנים שלי. אבל בעזרת השם זה לא יקרה לעולם ועד אמן סלע

 

[ערבהאיןקץ]

אמן אמן ואמן!!!!!!

כן יהי רצון ובבניין ציון וירושליים ננוחם! (ואם הבנים שמחה

)

 

[אמא של אייל ואלון]

הללויה

 

[Yaara77]

בבנין ירושלים

מתנחמים הקבלנים במיוחד לאור רעידות האדמה הממשמשות ובאות חיבוקים יערה

 

[Yaara77]

נו

אז מתי אתן ברחובות ?

 

[אמא של אייל ואלון]

ההורים שלה בניו זילאנד עכשיו

ובדרך כלל אנחנו ממש לא אוהבות ללכת לשם ועכשיו פתאום נורא בא לי

אז הסבא והסבתא נורא ישמחו אבל בכל זאת אנחנו ננסה לדחות את זה כמה שיותר.

 

[טרודי]

היי, אל תשימי מילים בפי

אני לא חושבת על התורם, מלבד כאשר הנושא מועלה ע"י מישהו אחר (בחיים או בפורומים). שלא כמוך, אני לא מסוגלת לכתוב "אני בכלל לא חושבת על התורם" כי מייד החלק המחשבי שלי אומר, "ומה עם ההודעה הזו שכתבת בה "התורם"?"... אז סייגתי עם "ביומיום".

 

[ערבהאיןקץ]

טוב טוב, אני לוקחת אותן חזרה

שכחתי שיש לי עסק עם אשה מדוייקת ביותר.

 

[אמאברוזה]

אז יש לה אבא ,אז מה?

אני כבר התחלתי להיות אדישה ,לשאלה המטומטמת הזו ,מאיפה העיניים הכחולות והמבט שנותנים בה ,אנשים,סתם אנשים ברחוב. ללא קשר מי אני .הם ,האנשים בכלל לא מכירים,אין להם מושג אם אני הדודה ,הדוד,המטפלת החבר ואו האמא ,סתם זו שאלה סתמית,מטומטמת כי אין משהו אחר להגיד. צריך תגובה? אני תמיד עונה מהאבא ,לפעמים מהסבא. להתיחס ברצינות לשאלת הללו זה קצת לתת לאנשים האחרים המון מנדט התערבות,אין צורך. תמיד אפשר לענות- "וואלה -גם אני שואלת"