../images/Emo215.gif Let It Go
מחר יש לי תבחינות למגמה בתיכון [קולנוע] יואו אני בלחץץץץץ! ---------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 6]: רוקסי מאשימה את עצמה בזה שג'יימס התאבד ואמה מנסה לשכנע אותה שזה לא נכון. אמה יוצאת מהחדר שלה בהרגשה רעה. אח"כ מאט נכנס ומשכנע את רוקסי שאין לה טעם לבכות ושהיא צריכה להאמין בג'יימס. היא משתכנעת. יום אחרי קייטי לוקחת את רוקסי לחדר של ג'יימס. פרק 7: -נקודת המבט של רוקסי- "רגע!" קייטי אמרה. "נו, מה? אני רוצה לראות אותו." אמרתי. "קחי ותיקראי את זה לפני שאת נכנסת." היא אמרה ונתנה לי פתק קטן, זה היה המכתב של ג'יימס לפני שהוא התאבד. הוא חרט על היד שלו את אותו הדבר כמו הקעקוע שלי. חשבתי, הרמתי טיפה את השרוול והסתכלתי על הקעקוע שלי. "קעקוע יפה יש לך שם." קייטי אמרה. "כן.." אמרתי. "אפשר לראות?" היא שאלה. "הממ.. אפשר להכנס?" אמרתי וניסיתי להתחמק. "טוב את מוכנה?" היא שאלה." "כן." קייטי פתחה את הדלת וראיתי אותו. הוא היה מחובר למכונת הנשמה ומלא צינורות נכנסו לתוך הגוף שלו. "אל תחבקי אותו חזק מידי." היא אמרה, חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על המצח. "ג'יימס? ג'יימס? אתה שומע אותי?" אמרתי ובכיתי. לא יכולתי לשלוט בדמעות. הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם כמעט מת. "ג'יימס, אני מצטערת. מאוד." אמרתי וחיפשתי את החריטה שלו על הידיים שלו. מצאתי את זה "James Loves Roxy" אמרתי. זה היה טיפה אדום ונפוח. "אתה יודע משהו ג'יימס? אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. וגם לפני שהכרת אותי היה לי קראש קטן עליך." אמרתי וחייכתי, כי חשבתי על החיוך המדהים שלו. "מאט מסר לך ד"ש." אמרתי. התקרבתי אל הפנים שלו ולחשתי לו באוזן: "ג'יימס, אני יודעת שאתה שומע אותי, בבקשה תתעורר. בבקשה. אני צריכה אותך פה, לידי. וגם המעיל הורוד שלי צריך אותך. בבקשה ג'יימס, בבקשה." ניגבתי את הדמעות. "רוקסי, צריך ללכת." קייטי אמרה. "טוב... רק שניה." אמרתי. נישקתי לו את המצח שוב ואת החריטה שלו. "רק שתדע, "Roxy Loves James" אמרתי. "רוקסי..." קייטי אמרה. "שניה אחת, בבקשה." אמרתי לה. "ביי יפה שלי, אני אוהבת אותך. אני אראה אותך שוב בקרוב, מבטיחה. אני מקווה שתוכל לדבר איתי פעם הבאה." אמרתי ויצאתי מהחדר. "קייטי, הוא יהיה בסדר, נכון?" שאלתי. "אני לא יודעת... אני מקווה." היא אמרה וחיבקתי אותה. היא חיבקה אותי בחזרה. "יהיה בסדר חמודה, יהיה בסדר." היא אמרה. -בבית הספר- -נקודת המבט של אמה- הגיע מישהו חדש לביה"ס, צ'ארלי. הוא ישב לידי בשיעור מתמטיקה ודיברנו קצת.. טוב, נו, קצת הרבה. אחרי השיעור הלכתי ללוקר והוא גם בא. "תקשיבי אמה, יש מצב שאני בא אליך או שאת באה אלי היום או מחר? אני לא מבין כלום במתמטיקה." "כן, היום זה בסדר." "אוקי, אז אצלך או אצלי?" "אצלי." אמרתי וכתבתי לו את הכתובת שלי. "טוב אני צריך ללכת. ביי בובה." "ביי..." אמרתי. מאט התקרב. "ביי בובה?" הוא אמר בכעס. "מה?!" שאלתי. "נמאס לך ממני אז את מתחילה עם הבחור החדש?" "מה מתחילה איתו? הוא בסך הכל רצה שאני אעזור לו במתמטיקה." "כן, ממש." הוא מילמל. "תגיד, מה הקטע שלך?!" שאלתי. "אין לי שום קטע." "אז למה אתה עושה את זה?!" אמרתי והוא שתק. "עזבי, לא משנה... תהני איתו, בסדר?" מאט הלך לפני שהספקתי לענות. ראיתי שירדה לו דמעה. למה הוא הופך לכ"כ קנאי פתאום? שאלתי את עצמי והלכתי לשיעור הבא.
מחר יש לי תבחינות למגמה בתיכון [קולנוע] יואו אני בלחץץץץץ! ---------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 6]: רוקסי מאשימה את עצמה בזה שג'יימס התאבד ואמה מנסה לשכנע אותה שזה לא נכון. אמה יוצאת מהחדר שלה בהרגשה רעה. אח"כ מאט נכנס ומשכנע את רוקסי שאין לה טעם לבכות ושהיא צריכה להאמין בג'יימס. היא משתכנעת. יום אחרי קייטי לוקחת את רוקסי לחדר של ג'יימס. פרק 7: -נקודת המבט של רוקסי- "רגע!" קייטי אמרה. "נו, מה? אני רוצה לראות אותו." אמרתי. "קחי ותיקראי את זה לפני שאת נכנסת." היא אמרה ונתנה לי פתק קטן, זה היה המכתב של ג'יימס לפני שהוא התאבד. הוא חרט על היד שלו את אותו הדבר כמו הקעקוע שלי. חשבתי, הרמתי טיפה את השרוול והסתכלתי על הקעקוע שלי. "קעקוע יפה יש לך שם." קייטי אמרה. "כן.." אמרתי. "אפשר לראות?" היא שאלה. "הממ.. אפשר להכנס?" אמרתי וניסיתי להתחמק. "טוב את מוכנה?" היא שאלה." "כן." קייטי פתחה את הדלת וראיתי אותו. הוא היה מחובר למכונת הנשמה ומלא צינורות נכנסו לתוך הגוף שלו. "אל תחבקי אותו חזק מידי." היא אמרה, חיבקתי אותו ונתתי לו נשיקה על המצח. "ג'יימס? ג'יימס? אתה שומע אותי?" אמרתי ובכיתי. לא יכולתי לשלוט בדמעות. הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם כמעט מת. "ג'יימס, אני מצטערת. מאוד." אמרתי וחיפשתי את החריטה שלו על הידיים שלו. מצאתי את זה "James Loves Roxy" אמרתי. זה היה טיפה אדום ונפוח. "אתה יודע משהו ג'יימס? אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך. וגם לפני שהכרת אותי היה לי קראש קטן עליך." אמרתי וחייכתי, כי חשבתי על החיוך המדהים שלו. "מאט מסר לך ד"ש." אמרתי. התקרבתי אל הפנים שלו ולחשתי לו באוזן: "ג'יימס, אני יודעת שאתה שומע אותי, בבקשה תתעורר. בבקשה. אני צריכה אותך פה, לידי. וגם המעיל הורוד שלי צריך אותך. בבקשה ג'יימס, בבקשה." ניגבתי את הדמעות. "רוקסי, צריך ללכת." קייטי אמרה. "טוב... רק שניה." אמרתי. נישקתי לו את המצח שוב ואת החריטה שלו. "רק שתדע, "Roxy Loves James" אמרתי. "רוקסי..." קייטי אמרה. "שניה אחת, בבקשה." אמרתי לה. "ביי יפה שלי, אני אוהבת אותך. אני אראה אותך שוב בקרוב, מבטיחה. אני מקווה שתוכל לדבר איתי פעם הבאה." אמרתי ויצאתי מהחדר. "קייטי, הוא יהיה בסדר, נכון?" שאלתי. "אני לא יודעת... אני מקווה." היא אמרה וחיבקתי אותה. היא חיבקה אותי בחזרה. "יהיה בסדר חמודה, יהיה בסדר." היא אמרה. -בבית הספר- -נקודת המבט של אמה- הגיע מישהו חדש לביה"ס, צ'ארלי. הוא ישב לידי בשיעור מתמטיקה ודיברנו קצת.. טוב, נו, קצת הרבה. אחרי השיעור הלכתי ללוקר והוא גם בא. "תקשיבי אמה, יש מצב שאני בא אליך או שאת באה אלי היום או מחר? אני לא מבין כלום במתמטיקה." "כן, היום זה בסדר." "אוקי, אז אצלך או אצלי?" "אצלי." אמרתי וכתבתי לו את הכתובת שלי. "טוב אני צריך ללכת. ביי בובה." "ביי..." אמרתי. מאט התקרב. "ביי בובה?" הוא אמר בכעס. "מה?!" שאלתי. "נמאס לך ממני אז את מתחילה עם הבחור החדש?" "מה מתחילה איתו? הוא בסך הכל רצה שאני אעזור לו במתמטיקה." "כן, ממש." הוא מילמל. "תגיד, מה הקטע שלך?!" שאלתי. "אין לי שום קטע." "אז למה אתה עושה את זה?!" אמרתי והוא שתק. "עזבי, לא משנה... תהני איתו, בסדר?" מאט הלך לפני שהספקתי לענות. ראיתי שירדה לו דמעה. למה הוא הופך לכ"כ קנאי פתאום? שאלתי את עצמי והלכתי לשיעור הבא.
