אני מצטער, יש נושאים יותר חשובים.
למשל, שלום בית עם התחת שלך. ולכבודך הזמנתי את דודו טופז שיעשה איחוד מרגש בינך לבין המקום בו יוצאים כל הנוזלים והשאריות. ולא, אני לא מדבר על בריטני ספירס. וחוץ מזה, טוטליטריות בתחת שלך לא תעבוד. צריך להגיע לפשרה. למשל, הנה קטע שקרה אתמול (שחזור, כלבוטק, האנשים אינם אמיתיים, ג יפית מציגה, בלה בלה): תחת: אני רוצה לשבת! אני: תחת, יש פה אנשים.. אני צריך לקום. תחת: לא! אני: טוב, בוא נגיע לפשרה. הנה, חצי נשב וחצי נעמוד. ~גיא נעמד בתנוחה שנראית כאילו כדור גדול פגע לו באיזור רגיש ביותר~ אני: טוב, זה לא עובד. אתה הולך לעמוד? תחת: לא! אני: תגיד שלום לניבאה! תגיד שלום! טוב, אז אולי זאת לא ממש פשרה. אבל בכל זאת, למה שאני אעשה דברים בניגוד לרצונו? חבל, המסכן לא רוצה. חבל. זה כמו הפעם ההיא שלא קניתי מונופול לכליה. (המסכנה נורא אהבה גם 5 אבנים. למרות שזה די כאב לי לכמה שבועות. כשיוציאו לי את האבנים בכליות אני יודע שהיא תתאכזב, אני עדיין מתכונן ליום הזה.) וכן, הדס. כן. אין לי חשש יותר גדול מזה שאתם תשחקו קוואק קוואק ואני לא אשתתף. הסיוט הכי גדול שלי הכיל בתוכו את זה שלא מזדמן לי לשיר שיר שחלק מהמילים שלו הן "ואמא שלך היפופוטם". וכן, לשבת לידך כשאת ממלמלת לעצמך דברים נשמע נורא מפתה, באמת שכן. להיפך, אני אשב לידך כל הזמן ואנסה להקשיב. אפילו אקליט ראיון ל"רייטינג". בתנאי שתמלמלי ששכבת עם יהודה לוי. אחרת זה לא יעניין אותם. נו, אז את שוכבת עם יהודה לוי או לא?