פרק ג'
ראשית בתשובה לשאלות. אימי הייתה בת 48 כשנפטרה ואני הייתי בת שנתיים ושמונה חודשים. עלינו ארצה כאשר הייתי בת 7 ואבי נישא שנית כשהייתי בת 12.5 והוא בן 58. אבי נפטר בגיל 80. פרק ג' למרות כל ההכנות הנפשיות שעשיתי לקראת מותו הצפוי, האופן שבו נתקלתי במוות הכריע אותי. התמונות והתחושות חוזרות אלי מפעם לפעם למרות שחלפו כבר 14 שנה. זה היה יום שישי בערב וירד גשם זלעפות. הייתה לי מכונית קטנה וישנה שלא אהבה מזג אויר גשום ונהגה להיתקע בגלל רטיבות במערכת החשמל. יום שישי ההוא נהגה כמנהגה ונתקעה באמצע דרך בין עירונית. הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה הייתה לחכות ולתת לחום המנוע ליבש את חוטי החשמל. זה היה מתסכל, יום שישי בערב, גשם, הרחובות ריקים ואני תקועה בתוך המכונית. (עדיין לא היו טלפונים סלולריים) ומתלבטת מה לעשות כשסוף סוף אצליח להתניע את המנוע, להמשיך לביה"ח לבקר את אבא שלי או להסתובב ולחזור הביתה לפני שלא יהיה לי איך לחזור. לבסוף החלטתי להמשיך, רציתי לראות אותו וידעתי שאשתו לא תיהיה איתו כי אין לה דרך להגיע בערב שישי. זה היה חדר לשלושה אך שהו בו רק שניים. הוא שכב במיטה והיה כל כך רזה שאלמלא הראש על הכרית לא ניתן היה להבחין כי המיטה מאוכלסת. הוא בקושי דבר, רק ישבנו, החזקנו ידיים והסתכלנו זה לזו בעיניים. לא היה צריך יותר מזה. לפני שהלכתי נשקתי לו על המצח וחייכתי אליו. עשיתי כמה צעדים בכדי לצאת מהחדר וכעמדתי בדיוק מתחת למשקוף הכתה בי התחושה/מחשבה במילים אלו "יש כאן ריח של מוות" סובבתי את הראש אליו אך הוא בהה בתקרה. באיזה מקום ידעתי שזהו זה רק עניין של ימים ואכן ביום שני בין ערביים נפטר. הכאב היה כל כך חד ומשתק. לאבד את אבא שלי היה מבחינתי לאבד הכל. תחושה שזהו אין לי משפחה יותר (מלבד הילדים שלי כמובן) בהיותו הקטן מבין האחים והאחרון מבניהם שהלך לעולמו. איתו נסתם הולל על חלק המשפחה הכרתי. אני שאין לי שום זיקה לדת הרגשתי שאני חייבת לעשות ככל יכולתי עבור נשמתו. (למרות שהוא וכל אחיו הפנו את גבם לדת באופן מוחלט בעקבות ההתנהגות של סבי) מאחר ולא היה בביתי מי שיגיד קדיש חברה עזרה ופנתה בעבורי לישיבה שבתמורה ל"תרומה" הם התחייבו לומר קדיש עד ה 30 וביום השנה. אני לא זוכרת הרבה מהלוויה, אני יודעת שאנשים ניגשו לנחם ביניהם היו שני חברים קרובים שלו שניגשו אלי ואמרו לי שהם באו לחזק אותי כי זה מה שהוא היה רוצה. בתום הלוויה אישתו ניגשה אלי ואמרה לי שיושבים שבעה אצלה. לא יכולתי ללכת לשם, הרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בצביעות. ישבתי שבעה לבד (הילדים היו אצל אבא שלהם) החלטתי שאני אעשה את זה עם כל הלב עד הסוף. כשלא הגיעו אנשים ישבתי וקראתי פרקי תהילים לעילוי נשמתו (חשבתי על זה ואני יודעת שגם כיום כשאני יודעת שמבחינה הלכתית אני לא מחוייבת לשבת, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר). החלל שנפער בי דרש מילוי, דרש תוכן, רציתי לדבר עליו עם אנשים שהכירו אותו ולכן יצרתי קרש עם החברים שלו. החברים שלו אהבו אותו מאד, הוא היה אדם טוב, הייתה בו תמימות עמוקה, לא כזו שנובעת מבורות אלא כזו שבאה מאמון בבני אדם. תמימות שיש לאנשים שהמניעים שלהם באים מהאמת הפנימית שלהם. וככה הוא נפל בפח שהיא טמנה לו. תחילה נפגשתי עם אחד הזוגות והם סיפרו על חייו ואיך נהג "לברוח" מהבית ולבוא אליהם לשיחות נפש. לאחר מכן נפגשתי עם החבר שלו ההוא מביה"ס לרפואה. והוא סיפר לי את אותם הדברים. הוא אף סיפר לי שפעם הוא שאל אותו "למה אתה לא נפרד ממנה?" ואבי השיב לו "כי אני מפחד שהיא תיקח ממני את הכל" באותו זמן חשבתי שהוא התכוון רק לרכוש, היום אני יודעת שלא רק לרכוש. גם במפגשים האלו איש לו סיפר לי. כעבור כשנתיים נישאתי בטקס צנוע ברבנות והבת של אותו חבר מימים ימימה החליפה את מקום האם וליוותה אותי לחופה. אבל הצורך למלא את החלל ולהכיר את המשפחה לא חדל ומאחר ואני עקשנית, סקרנית ואוהבת אתגרים כל מה שהיה צריך זה פתח להיכנס בו. זה קרה בעקבות מחקר של חברה לעבודה. היא פתחה במסע לגילוי שורשים משפחתיים ולא השאירה אבן שלא הפה בחיפוש והיו לה הצלחות מדהימות. מפעם לפעם נהגה לשתף אותי בממצאים ולעדכן אותי בהתקדמות שלה וכך נודע לי על קיומו של אתר יהודי למחקר גנאולוגי בשם JEWISHGEN. התחלתי לגלוש באתר ואף פתחתי לי קוד משתמש או במקרה הזה קוד חוקר והכנסתי שמות משפחה לחיפוש. עלו לי הרבה שמות של אנשים שמחפשים את השם בוריאציות שונות. באל שם של חוקרת אחת עלה והחיפוש שלה, השמות שחיפשה, היו יותר מידי קרובים בכדי שזה יהיה מקרי, שלחתי לה מייל וכתבתי לה ששמי כך וכך, בת של... ולאבא שלי היו כך וכך אחים (רשמתי את השמות שזכרתי). למחרת אני מקבלת מייל ובו התשובה "את בטח לא זוכרת אותי אבל אני זוכרת אותך היטב, אבא שלך היה אח של אבא שלי אנחנו בנות דודות ו...", מיותר לציין איזו התרגשות אחזה בי, מצאתי בן משפחה! (למזלי היא יודעת אנגלית היטב כי הספרדית שלי לא משהו). המשך יבוא
