עכשיו, כשאת מבקשת
מצטער שלא כתבתי הרבה בשבועיים האחרונים, אני בטירונות וזה מחוץ לשליטתי. בגלל שאני בטירונות גם הרבה זמן לראות סרטים אין לי. השבוע אני מתכוון לכתוב על סימנים של כבוד שראיתי היום ועל וול-אי שראיתי לפני הגיוס. סימנים של כבוד- דיוויד קרוננברג הוא במאי שמאוד מאוד אהבתי. אני כותב "אהבתי" בהתייחסות לא בגלל שהפסקתי לאהוב את קרוננברג- אלא בגלל שקרוננברג שאהבתי לא קיים יותר. דיוויד האז לפט דה בילדינג. עדיין לא החלטתי אם אני אוהב את קרוננברג החדש, הסרטים שלו בהחלט לא רעים (בין אם אנחנו מדברים על ספיידר שיותר קרוב ברוחו לקרוננברג "ההוא" או היסטוריה של אלימות שהתחיל באופן רשמי את הגל החדש בסרטים שלו) אבל למרות שהוא חולק את אותו גוף, אותה מחשבה אותה אישה ואותו בית זה לא הקרוננברג שלמדתי לאהוב. יכול להיות שמה שהפריע לי בסרט הוא שהשם קרוננברג שולח אותי למקומות שלא קיימים ביצירה הזאת והייתי מצפה למצוא בסרט של קרוננברג, וזאת למרות שאין שום ספק שהסרט הוא גאוני למרות שהוא סובל מכמה בעיות... אבל לפחות בעיניי, הבעיה הכי גדולה שהייתה לסרט הזה הוא שהוא גרם לי להבין שאני צריך להספיד במאי שמאוד מאוד אהבתי ואני לא אראה שוב. על דברים של כבוד יש הרבה מאוד דברים חיוביים להגיד, הוא לא נותן דברים בזול- כדיי להבין את הסיפור הכולל הצופה צריך להשלים פרטים לפי איך שהוא תפס את הדמויות ואת מהלכי העלילה, ולכן הסיפור של הסרט לא יכול להיות זהה בין שני אנשים שראו אותו ואין שום טעם שאני אנסה להציג סינופסיס. בסופו של דבר, הסרט הוא התמונה על העטיפה של פאזל שהצופה צריך להבין לבד, וזה הישג עצום. עוד פרט שנעשה נהדר בסרט הוא הדמויות, שבבסיסן הן שבלוניות אבל למעשה הן לא. הרבדים הפסכילוגיים של הדמויות מעניינים מאוד וההתפתחויות, גם אם צפויות לפעמים, משמות כבסיס למשהו גדול יותר- מה שמשנה בסימנים של כבוד הוא לא ה"מה" אלא ה"איך". ראוי לציון גם המשחק הבאמת נהדר של ויגו מורטנסון, שמתאים לקרוננברג החדש כמו כפפה. הוא יוצר דמות מעניינת, אנושית וקוהרנטית למרות שאתה לא יודע מאיפה היא באה, ולמרות שאתה יודע לאן היא הולכת אתה יודע מעט מאוד על למה היא הולכת לשם. עוד משהו שנעשה נהדר בסרט הוא נקודת הסיום שלו- עוד אחד מהפרטים החשובים של השלמת הצופה היא איך הסרט נגמר, למעשה קיימות מספר אפשרויות ולכל צופה יהיה ברור מה באמת קרה- למרות שאין שום דבר "ברור" בזה, הסרט מביא מספר פרשנויות סופות לשוט האחרון והצופה בוחר בלי לדעת אפילו שהוא נדרש לעשות בחירה. נחזור לדמות של ויגו- לפי אלו שעוקבים אחרי הגישה של ביט, אובג'קטיב וסופר אובג'קטיב- אחד מהדברים היותר מעניינים בסרט הוא שאת הסופר אובג'קטיב נותנים לך, את הביט אתה רואה, אבל האובג'קטיב של הדמות לא ברור, ועל המתח הזה מעצבים את הסוף של הסרט. הסרט מסתיים לפני סוף הסיפור, וזה נהדר. זאת הייתה בחירה נכונה. עכשיו לחלק היותר ביקורתי- הקצב לא עבד לי. העריכה לא עשתה עבודה טובה מספיק לטעמי, המעברים היו הרבה יותר מדיי חדים, הזכירו לי מעברים של טלנובלות... ובכלל, בעיקר באיזורי ההתחלה, השהיית אי האמון שלי לא התקיימה, היה ברור לי שאני צופה בסרט ולא "חווה" אותו. הסרט היה יכול להצטמצם, בעיקר על חשבון הגיבורה שלמרות ששוחקה טוב לא הייתה מאוד מעניינת. בסופו של דבר, הסיבה היחידה שהביאו לנו את הסיפור מנוקדת מבטה היא כדיי לשמור על דיסטנס עם הדמות של מורטנסון, ולטעמי זאת לא סיבה מספיק טובה. הצילום היה בעייתי לעיתין, נתנו דגש לפרטים פחות חשובים על חשבון דברים שהיו יכולים לחזק את המשמעות והמסר של הסרט. אחרי זה, אני רוצה להגיע לנקודה החזקה ביותר של סימנים של כבוד- הת'מה שלו משתנה לפי איך שהצופה חווה את הסרט. כפי שהסברתי, כל צופה רואה את הסרט בצורה שונה, וזה נוגע גם לפרטים הקריטיים להבנת המשמעות. זה נובע בעיקר מכך שהסוף ניתן לפירושים שונים, ונקודת הסיום של הסרט משפיעה מאוד על הבנת המשמעות שלו. אני יכול להגיד לכם מה הייתה הת'מה מבחינתי אבל זה חסר משמעות- כל צופה יקבל מהסרט ת'מה אחרת, מיוחדת ואישית. לסיכום, אני חושב שזה סרט מיוחד וטוב מאוד, יש לו כמה בעיות בהתחברות ובחסך בקרבה לדמות הראשית ורגשותיה, אבל זה סרט מעניין מאוד. מעניין איך קרוננברג היה עושה אותו. וול-אי הסיבה שלא כתבתי על הסרט הזה הייתה שלא היה לי משהו חדש לכתוב. חשבתי שהסרט היה מקסים, במיוחד בחלק הראשון, ושלמרות שהחלק השני היה פחות טוב מערכת היחסים של וול-אי ואיב עניינה אותי מספיק בשביל להרגיש למרות שהסיפור בחלק הוא צפוי. מה שבאמת מדהים בסרט הזה הוא שהוא הצליח לקחת סיפור שבלוני ומסר חרוש מהתחת ולגרום להם להפוך לטריים, מעניינים ומהנים מאוד. אפילו הביקורתיות שלי לא הייתה יכולה לעמוד בפני הסרט שובה הלב הזה. רק חבל שהכניסו בני אדם לתמונה, לדעתי ההישג של לעשות סרט עם שימוש מינימאלי במילים היה מתחזק אם הדמויות היחידות שהיו מתקיימות בו הם וולי, איב והחרק. הערת ספויילר- לדעתי היה יותר טוב גם אם הם היו מגיעים לספינה והיא הייתה חורבה בלי בני אדם חיים. עזבו אותנו, אנחנו הורסים הכל. בקיצור סרט טוב, אהבתי.
