../images/Emo202.gif מרפאה פרטית 3x21
את הפרק הזה אהבתי ולא אהבתי לפרקים.
לפעמים הוא היה קצת מסחטת דמעות מדי
, שזה אומר צפוי, מלא נאומים אמריקקים ומכוון לייצר בנו עצבות אינסטנט ובלי עומק...
ולפעמים הוא היה מעניין (למשל הקטעים בניו-יורק
) ומפתיע (מי לוקח איזה צד ולמה), והעריכה שלו - ברגע שקלטתי שהיא מכוונת - יצרה יותר עניין והממ... קצת יותר הפעלה של הראש בזמן הצפייה בסדרה הזו שנוטה בעונה הנוכחית להיות טלנובלה (= מדכאת כל פעילות מוחית what so ever
). נתחיל מהשלילי
(כדי לסיים עם טעם טוב או משו כזה
) פיט הזה... יש לי קונפליקט אהבה-שנאה אליו. כמו שכבר אמרתי פעם, השחקן עצמו מעצבן אותי
, וקשה לי לחבב בנאדם שנושא את אותו פרצוף לכל מקום
ובפרק הזה, הלכלוך שהעורכת דין שלו הוציאה על ויולט... זה היה נורא
תחשבו שחתכו לבחורה הזו את התינוק
מהבטן, שהיא כמעט מתה, ועכשיו כל העולם ואשתו מכפישים את שמה כשהיא רק רוצה להיות עם הבן שלה, שזו הזכות הכי טבעית שיש לבנאדם
אני יודעת מה תגידו, היא לא ממש התנהגה כאילו הוא הבן שלה במשך כמעט שנה, והשניאו אותה עלינו לאט אבל בטוח לאורך העונה... אבל השורה התחתונה היא שהיא לא פגעה בילד שלה ולא זרקה אותו (
) (היא ביקשה מאבא שלו שיגדל אותו, מי אמר שהילדים צריכים לגדול אצל האמא?
), ושהיא עברה חוויה קשה ולקחה קצת זמן להתמודד איתה, ואני מאמינה שהבעיה היחידה שלה הייתה חוסר היכולת להתחבר אליו - ונראה שעכשיו היכולת הזו חזרה. זה אולי לא אופטימלי, אבל אין מה לעשות, אין שום סיבה להאמין שהיא תפגע בילד, והיא קורבן הרבה יותר גדול ממנו של המציאות (אפילו שהוא רק תינוק)... זה פשוט לא פייר לפגוע בה שוב
ולסיכום... אני חושבת שהשופט קיבל את ההחלטה הנכונה בהתחשב במה שהלך במשפט, אבל אני גם חושבת שאם אני הייתי נקראת להעיד במשפט הזה, אני הייתי מעידה לטובתה. ואתם???
ולחיובי...
אהבתי שקופר היה אמיתי, למרות שאני לא מסכימה עם מה שאמר
, אהבתי ששרלוט גילתה נאמנות מקסימה לויולט
(אני אומרת לכם, אם לא יהרגו אחת מהן, הן יהיו זוג חברות מעולה וקומי שיתרום המון לסדרה
) אפילו שהיא קצת כשלה במילותיה (ופה, אמירה לתסריטאים: נו, באמת!!
כל ה"פליטות פה" של אנשים לא סבירות בכ"כ הרבה רמות, שdon't get me started
). אהבתי את איך שאדיסון התמודדה עם ההכפשות בצורה מנצחת (אפילו שזה היה קצת קיצ'י). מאוד אהבתי את המילים של נעומי לויולט, את החברות, את הפפ-טוק, את הכנות... אני אוהבת את נעומי
. לא אהבתי את הקיצ'יות (מתי הפכתי לציניקנית כזו?
... כאילו, זה קרה מזמן, אבל פשוט היום אני לא יכולה לסבול דברים שפעם היו נראים לי הגיוניים
) של הנאומים של פיט וויולט, אבל הם היו יפים והם בוצעו יפה (אגב, הנאום של פיט היה נראה סופר לא קשור לחיים... שניה אחת הוא חושף עליה את הדברים הכי נוראיים, ושניה אחרי זה הוא פתאום אומר "אני מקווה שאת מוכנה"
). וגם הקשר בין ויולט ואדיסון הוא טוב, למרות שהוא לא אמור, אבל נניח שאני לא צינית ואני כן קונה את זה ולא שמה
שמאכילים אותי באבקה אמריקאית תעשייתית
... אז זה נחמד לראות שהן איכשהו מתעלות מעל עצמן. למרות שיהיה ברור, אני לגמרי חושבת שאדיסון לא חייבת לויולט כלום והיא זו שיותר מתעלה מעל עצמה (ע"ע סקס עם אבא בעע
). אלוהים, חפרתי אפילו ביחסית לעצמי... מי שרד עד לפה