סקר לשבת בבוקר

tovim

New member
תשובות במוצאי שבת - לידה רביעית

1. רציתי עוד הריון כי בכל פעם שהתינוקת שלי גדלה קצת, מדגדג לי בבטן לעוד ילד. מהריון להרין החשק הזה מגיע קצת יותר מאוחר אבל מגיע. 2. כשיש שלוש בנות בבית, זה לא ממש חלל שצריך להתמלא ולכן ההריון הזה לא מילא בי חלל. הוא עונה על הצורך שלי בעוד ילד אבל זה לא שלא הייתי יכולה בלעדיו... 3. בכל הריון מחדש ההתרגשות בגילוי של שני פסים בבדיקה היא עצומה. ההריונות אף פעם לא היו ממש ספונטניים כי "עבדנו" בשבילם ולכן זה מפתח ציפיה כל פעם מחדש. 4. תמיד אני עושה את הבדיקה בשתן של הבוקר כשבעלי עוד ישן. בהתעוררות שלו אני מודיעה לו שהחל מעכשיו יש אשה בהריון בבית ושיתנהג יפה... 5. לא קיבלתי כלום לכבוד שום הריון. הוא תמיד אומר לי "רצית הריון, קיבלת וזה צריך להספיק"... 6. לא שיניתי כלום בבגדים או באיפור ואני משתדלת לא ללכת בבגדי הריון "אמיתיים" אלא לסחוב כמה שאני יכולה בבגדים הרגילים שלי. 7-8. לא היו לי חשקים מוזרים ממש. היתה לי תקופה של סלט תפו"א פתאום או סלמון מעושן אז הלכתי לסופר וקניתי. בעלי היה באותה תקופה במילואים ולא היה שותף לחשקים הללו. מנסה להיזכר בלידה הראשונה בשביל לענות על ההמשך. בסיום כל לידה אני נורא בוכה מהתרגשות. דווקא אחרי הלידה הראשונה לא הרגשתי את החיבור המיידי שנשים לפעמים מדווחות עליו ורציתי בעיקר לנוח. בלידות הבאות החיבור כבר היה הרבה יותר קל כי כבר ידעתי מה זה לאהוב ילד משלי. היחס של בעלי לא השתנה במיוחד בעקבות הלידה. זה משהו ששנינו רצינו ולא התייחסנו לזה בתור "הישג" שלי שמצריך שינוי בהתייחסות. לשמחתי גם לא היה ריחוק או קושי בזוגיות בעקבות הלידה. לא קיבלתי משהו מיוחד ללידות. רק בשלישית קיבלתי תכשיט אחרי שבעלי "קיבל על הראש" מגיסתי שזה לא בסדר לא לקנות לי כלום...
 
1. אח/אחות למה שבבית. 2. נראה לי

יותר מתאים להריון ראשון. 3.שמחתי מאד, הייתי אחרי הפלה 4. אמרתי לו שיש לי מתנה לחג בשבילו ונתתי לו את המקלון. הוא שמח כמובן. 5. לא 6. ממש לא. 7. בינתיים בבעיקר אין לי חשקים. 8. לא נאלץ עדיין. 1. אי אפשר לתאר את הרגע הזה, אין לזה שום דבר דומה. 2. בשנה הראשונה היה קשה. היו התמודדויות חדשות לשנינו, זה לא היה שינוי ביחס, אלא ויכוחים חדשים שהיו שם. עכשיו זה כבר נשכח 3. קיבלתי אבל אני לא זוכרת מה, זה היה מזמן...
 
גם אני רוצה לענות:

1. במשך שנים הרגשתי מין חור כזה עמוק בבטן, חור שגרם לי לצביטות בלב בכל פעם שראיתי תינוקות מסביבי או אמהות עם עגלה. ואז מצאתי את אהבת חיי, ואחרי החתונה היה ברור לי שזה הזמן, אבל אז לקח עוד קצת זמן עד שהגיע בפועל ההריון המיוחל, זמן שבו החור הזה בבטן רק הלך וגדל... 2. בהחלט מרגישה שהתמלא חלל! אני הרבה יותר רגועה מכל מיני בחינות. 3. כיצד הרגשתי כשגיליתי??? על גג העולם!!! הייתי בטוחה שעובדים עלי ושבטח בסוף יתגלה שטופס בדיקת הדם הוא של מישהי אחרת וסתם התבלבלו בתעודת הזהות. עד כדי כך זה היה נראה לי כמו חלום... 4. לבעלי (שחיכה כבר לדעת אם יש או אין הריון) סיפרתי במעלית במרפאה מיד אחרי שקיבלתי את טופס בדיקת הדם. הייתי כולי בוכיה מהתרגשות, עדיין לא מאמינה שזה קורה לי, ואמרתי לו שאם לא התבלבלו בבדיקה עם מישהי אחרת, אז אני בהריון. אני חושבת שהוא מאד מאד התרגש אבל לא יכל להראות את זה, הוא היה בעבודה והיו מסביבו אנשים... 5. לא קיבלתי מתנה מיוחדת מבעלי. אבל ההריון עצמו מבחינתי זאת המתנה הכי יפה שיכולתי לצפות לה... 6. מעבר לכך שהתחלתי ללכת עם מכנסי הריון ועם חולצות שאיכשהו מצליחות לכסות את הבטן (ומאד קשה לי למצוא כאלו!), לא השתנה הטעם האופנתי שלי. 7. חשקים מוזרים? התחלתי לאכול חריף! בחיים לא אהבתי חריף ופתאום בכל דבר אני תוקעת כפית סחוג... 8. בן-זוגי נענה לכל גחמה שלי בשמחה ומכל הלב, כולל לנסוע באמצע הלילה לחפש לי סופגניה או סחלב או טילון... המאמץ הכי גדול שאני זוכרת כרגע היה שהוא עשה סיבוב ענקי באמצע הלילה, ועוד אחרי חתונה של חברים, כששנינו מתים מעייפות, רק כדי להגיע ליפו ולקנות לי רוזטה שקדים...
 
תשובותיי:

1. הרגשתי כמיהה לילד ומשפחה. אני לא מסוגלת להסביר את זה. 2. לא. 3. הייתי בהלם, כי לא חשבתי שזה יקח כ"כ מהר (קרה בניסיון ראשון) 4. סיפרתי לו שאני רואה 2 פסים בבדיקה הביתית. נראה לי שהוא היה יותר בהלם ממני. 5. הוא קנה לי גלידה וקופסא של מלפפונים חמוצים, בשביל הצחוקים
לא ציפיתי למתנה, ואני לא חושבת שמגיעה לי אחת (הוא התאמץ יותר...) 6. התחלתי להשקיע יותר בלבוש, אבל הטעם שלי לא השתנה. 7. לא היו לי חשקים שונים מחשקי היום יום... (שוקולד, בוטנים, צ'יפס) רק בהריון הרשתי לעצמי להיכנע להם. 8. הוא נסע להביא לי בוטנים ביום שישי בלילה מקיוסק שפתוח 24 שעות.
 
מנסה לענות

1. הרצון להקים משפחה, הבשלות לאמהות 2. לא נכנסת להגדרות, פשוט שמחה על ההריון 3. הרגשתי אושר גדול מהול בפחד עוד יותר גדול, בגלל ההפלה שעברתי 4. הוא ראה את הפסים יחד איתי ולגבי ההרגשה ראי סעיף 3:) 5. לא קיבלתי מתנה להריון, אבל הלכנו למסעדה לחגוג (אחרי הסקירה, לפני זה פחדתי והאמת שגם לא יכולתי לאכול כלום) 6. לא השתנה חוש האופנה שלי, חוץ מהגומי במכנסיים 7. החשק שלי הוא דגים, בעיקר דג מלוח, ניוקי ותותים 8. הפך את כל מחלקת דגים במגע בחיפוש דג מעושן בעישון חם (הוא שונא דגים, לא אוכל אותם ולא סובל את הריח שלהם. מסכן חזר הביתה כולו מסריח מדגים).
 

תוקוש

New member
אני ילדתי לפני שנה וארבע.

1 כשהניחו עליי את אריאל מיד התאהבתי... 2 מאז הלידה אני ובעלי יותר קרובים, נראה לי שזה בגלל שעברנו הרבה ביחד (ודברים מאד אינטימיים) וגם כי עכשיו יש לנו אחריות משותפת על משהו שהוא פרי יצירה של שניינו. 3 חברות שלי קנו לי מתנה כמה גרביים יפות ובברית קיבלתי שרשרת מאד יפה. הכי חשוב לי להגיד שחיי השתנו פלאים מאז הלידה ולמרות שיש רגעים קשים (ויש) זה שווה כל רגע. ילדים זה כייף, אושר וברכה ואני כבר לא יכולה לחכות שיגיע אח\אחות (רצוי אחות)לאריאל.
 

hula1

New member
אומנם כבר יום ראשון אבל קבלו:

1. תמיד רציתי ילדים, ואחרי החתונה זה היה הזמן, מספיק עם חיי הרווקות (הנפלאים). 2. לא יודעת שלמה או חלל, אבל מאושרת, נהנת מכל רגע ומתה על אולטרא סאונדים לראות את העוברית 3.מדהים אין לי מילים לזה, התחלתי לבכות ובמקביל התקשרתי לאמא שלי. 4. הוא חיכה לתשובה מבדיקת הדם כי בבוקר עשיתי בדיקה ביתית שהיה פס חלש, התקשרתי והווא אמר:"איזה מגניב" 5.לא 6. לא השתנה, אני מתה על בגדים, אותו קו, אבל מתאים להיריון וכרגיל יקר. 7.אוכל עם עגבניות מבושלות, רוטב עגבניות- מה שאף פעם לא ממש אהבתי: שקשוקה, פיצה, מרק עגבניות, קטשופ וגם שניצל וצ'יפס שלא אכלתי שנים (שיהיה מה לאכול עם הקטשופ) 8. הוא עושה מה שאני רוצה, בחיי, לא אומר לי לא לכלום, לכל מסעדה שאני רוצה, כי אנחנו לא כל כך אוכלים בבית. אבל בחיי שאני מרסנת את עצמי ולא משגעת אותו.
 
למעלה