קצרים לשבת שלום

[גמדים קטנים]

וואו.... איזה קריעה

 

[עוד נועה]

זמן מצויין לחכות עם השאלות...

אחרי חוויה כל כך ארוכה ומפרכת, צריך פרספקטיבה של זמן כדי לשאול שאלות... ואין כמו התחושה של "היי, עשיתי את זה". הרי המטרה של זה אמורה להיות להסתכל על הרכיבה בישראמן ממרומי 200 או 200.9 ק"מ, לא? מה זה כבר 180 אחרי כל זה (טוב, נו, עם עין נטפים ו"קצת" רוח בדרך

קטן עלייך אחרי 200.9

) ועוד יום יומיים, כשהרגליים יירגעו, תוכלי כבר לשאול, בדרך לאימון הבא...

 

[MayaShuShu]

../images/Emo45.gifכי הרגשת טוב כשראית את ה-200.9!

ובטח אמרת לעמצך... hey, I can do it!

 

[אמא אדומה]

אין לי מילים../images/Emo178.gif

אין לי בכלל מושג מה זה לרכב 200.9 ק"מ !! אני יגעה רק מלחשוב על הישיבה הארוכה הזו... והדיווש האינסופי... נשמע FUN

אין על הנחישות שלך.

 

[כבשה בשדה]

מלכה!

ובטח שהגוף יכאב, רכבת 8 שעות! זה יום עבודה בעייני את פשוט מדהימה, ולא בגלל שרכבת קילומטרז כזה או אחר כי את מציבה ומטרות ולא מתייאשת, לא נותנת לשדים לנצח או ל"למה" לקבל תשובה שלילית רק ממשיכה להסתכל קדימה ולעבוד לקראת המטרה

 

[tamark4]

אחלה

אני שומעת בין השורות, שהביטחון מתחיל לחזור... עם קצת מזל והרבה זהירות, דברים מתחילים להסתדר ! טפו טפו שרק ימשיך...

 

[susieada]

Amazing!כל הכבוד!!

קשה הבחילה. קשה בר מצווה הקילומטרים הנוספים! ראש חזק. גוף מיומן - אשת ברזל! התאוששות קלה היום (יום א')

 

[יעל :-)]

וואו

התרגשתי וחייכתי כשקראתי על ה200 העגול בשעון. התבאסתי בענין הבטן. וכשראיתי "בשעה השביעית" אמרתי לעצמי "וואי, איזו משוגעת, איך היא בכלל מצליחה את זה?!" ו"בשעה האחרונה" חשבתי שבעצם זה אומר שהיו יותר מ-7? ברגעים האלו באמת שקטונתי מלהבין איך את עושה את זה - שאפו ענק!!. וקטונתי מלהבין איך אחרי זה את עוד מתפקדת כאמא במשרה מלאה. עשית את זה בגדול! איזו התמודדות ונחישות.

 

[adidi42]

כבודדדדדדד!!!!!

איזה כיף, שבע שעות עבודה!!!!!

 

[נעמי של פז]

פפפפווווווווו כמה כוח רצון !!!

מוריק' מה כל שבת את מגדילה מרחק בסוף תוכלי לרכוב מקצה לקצה בארץ הקטנה שלנו. פלא שהתמוטטת לשנ"צ? פלא שהכל כואב? מאידך - מקנא. בקרוב אצלי. אני אחרי ה-100 שלי נפלתי (לא אחרי שיצאנו לבילוי משפחתי כמובן).

 

[omaopa]

ואילו מהצד השני.... פירגון!

איש אחד מדהים ונפלא, רץ, שאשתו נמצאת במשך שבוע בחופשת מולדת והוא לבד עם הילדים שלח לי את המסר הבא; שהוא לבד השבוע ומנסה לתמרן בין עבודה לילדים לריצות ולא מצליח להבין איך אני "שבוע אחרי שבוע מצליחה לעשות את זה"...... מצד אחד, פולניה שכמוני, לא גידלו אותי לפרגן לעצמי. מצד שני, טפיחה על השכם אחותי! גם גרושה, גם מגדלת ילדים, גם עובדת, גם מתאמנת למרתון! עניתי לאיש שלא יודעת מה יהיה בטבריה, אבל היכולת הזאת לצאת לשבועות של ששה אימונים שבועיים במשך חודשים ברציפות שווה הכל בשבילי! זה כשלעצמו, זה כבר המון!

 

[tamark4]

יש גם כאלה, והרבה.

ותמיד כיף לשמוע. על כל אחד שאומר... יש רבים שחשובים ומעריכים ולא מוצאים הזדמנות להגיד מילה טובה.

 

[מרחב ברעננה]

הוא צודק!

איזה כיף זה כשמישהו סוף סוף מבין כמה את גיבורה.

 

[יעל :-)]

מצטרפת גם

יפה שהוא בחר לפרגן בגלוי. תכלס, כל יום בערך אני תוהה איך את ואחרות עושות את זה. אני לא מספיקה הרבה, גם בלי ילדים ובלי כמות אימונים שכזו. אני מורידה את הכובע... והגיע הזמן שתפרגני לעצמך! יש על מה.

 

[מור שלז]

כמה טוב שיש אנשים כאלו

שלפעמים, אפילו מבלי להתכוון, מצליחים לשקף לנו משהו קטן על עצמנו, לגרום לנו להסתכל על עצמנו מבחוץ, בעיניהם של אחרים, ולאהוב את מה שאנחנו רואות. מגיע לך לפרגן לעצמך, מה שאת עושה באמת בלתי נתפס ועוד יותר טוב לקרוא את הסיפא שלך: "היכולת הזאת לצאת לשבועות של ששה אימונים שבועיים במשך חודשים ברציפות שווה הכל בשבילי!" אהבתי! חזק! (מאמצת גם לעצמי...)

 

[נעמי של פז]

בג'אנגלינג של החיים את באולטרה של האולטרה

יקירתי - תרימי ראש!!!! מהר!!!!!!!!! את מדהימה עם כל ההספקים שלך! תני לעצמך כל יום איזו טפיחה על השכם. מכירה הרבה שמזמן היו נשארות לבכות מתחת לפוך (אם יש להן כזה בכלל). בכלל רוב האנשים (והנשים) יודעים בקלות לספר מדוע הם/ן לא עושים ספורט. תראי כמה הרבה את עושה זה ממש-ממש לא מובן מאליו. נפלא שיש מי שיודע גם לפרגן על כך.

 

[MayaShuShu]

../images/Emo234.gif רכיבה ארוכה ברובו לבד../images/Emo178.gif

לא ארוכה כמו של מור (למזלי

)...אבל ארוכה. התחלנו בחימום קבוצתי ואחרי 40 דקות המשכתי לבד לעוד 4 וחצי שעות....

 

[susieada]

רכיבה מדהימה - לא משוות!!!

הרבה שעות לבד! כל הכבוד!

 

[מור שלז]

חמש ורבע שעות לבד זה המון../images/Emo47.gif

 

[כבשה בשדה]

ניצול מעולה של הפגרה

הפגרה מבחינתי זה בדיוק הזמן להשלים חוסרים עם חברות במקרה של היום זה נוצל לרכיבת שטח עם יעל בהתחלה הגוף לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו ב 6 בבוקר בשבת של פגרה אבל הקור והערפל העירו אותו מהר בדיוק שנה עברה מהרכיבה הקודמת שלנו, אליה הצטרפה גם סנדרה, שנה שעברה זה היה בערך שבוע אחרי מירוץ אייל רק שההבדל העיקרי היה תנאי השטח אז בנובמבר כבר היה מעט גשם והמסלול לאורך הירקון לכיוון ראש העין היה בוצי במיוחד מכיוון ששנה שעברה לא ממש צלחנו אותו החלטנו לנסות אותו שוב הבעיה הייתה שכנראה הערפל הכבד בילבל אותנו ופיספסנו פנייה....

פתאום מצאנו את עצמנו באמצע פתח תקווה , קצת ניווטים ותחושות בטן ואיכשהו מצאנו שביל רכיבה לכיוון חזרה כל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא ממש חשוב הנוף והדרך כי החברה זה מה שחשוב, ואכן כמה שעות איכות עם חברה זה באמת מה שהיה לי הכי חשוב בסופו של דבר הגענו חזרה לנקודת ההתחלה אבל הרגשנו שעוד לא מיצינו והחלטנו לנסות להבין שוב את תחילת המסלול בשביל להבין איפה טעינו....גילינו שבאמת הערפל היה כבד ופיספנו סימנים בדרך, הדרך הנכונה הייתה באמת נעימה ויפה ובדיוק מה שתיכננו וזכרנו מהפעם הבוצית ההיא אז פירגנו לעצמנו בעוד שעה וחצי רכיבה, כמובן שכבר לא הגענו לנקודת היעד אבל בשביל זה יש עוד שבת פגרה אחת

הייתה לי שבת נפלאה עם חברה טובה! תודה לך יעל טוב שיש פגרה לפעמים (אני לא מעלה תמונה, שומרת ליעל את ההחלטה בנושא....)