היה קשה בטירוף!!סימתי. והבנתי עד כמה במאני טיים הכל ככ שונה! אני רצה כל יום שלישי 22 קמ. לבד.זה לא קל אבל אני בסדר גמור. היום 15 היה כמו גיהנום..אבל בסדר. והילד?הם באו לראות אותי בקו הגמר, כאלו מתוקים.יש לו חום שלשול.וירוס. עוד וירוס.
כן, במאני טיים הכל באמת שונה, אנחנו מוציאות מעצמנו הרבה יותר כשיש עוד אנשים באיזור. ובמיוחד אחרי שעברת לילה לבן עםהתינוק, הדאגות והכל. ואיזה כיף להגיע לקו הגמר ולגלות את האנשים האהובים עליך בקו הסיום.
ואכן מירוצים שונים מאוד מאימונים.לפעמים אני מסיימת אימון מעולה ואומרת לעצמי שחבל שזה לא מירוץ.. העליה לא הייתה פשוטה בכלל וראיתי שהיה לך קשה. איזה כיף שהילדים הגיעו
קבוצת המעודדות (חלק מהחברה במועדון שלא רצים היום במרוץ אייל אבל כן באים לעודד) הזמינו אותי לרוץ איתם קל הבוקר, ואז לצפות במרוץ. רעיון נפלא. אחרי שוידאתי איתם שבאמת באמת רצים קל, אמרתי לעצמי - יאללה. בואי נראה שהכל בסדר, ומחר נחזור לאימונים (טפו טפו טפו). בקיצור - תחזיקו לי אצבעות
בלי לפתוח פה לשטן, אם השפעת הזו תהיה המכשול היחיד בדרך למרתון, מצבי מעולה. הריצה הבוקר עברה סבבה, ונהניתי לאללה לעמוד ולעודד במרוץ אייל. חויה מדהימה. מחר עוד ריצה בכיף בבוקר.
מירוץ אייל היה מאד קשה והתוצאה לא משהו. התאמצתי נורא והגעתי לקצב של ריצת שבת רגילה. אבל אני בכל זאת שמחה - שהצלחתי להתאמץ, ולהוציא את המקסימום, גם אם המקסימום הוא פחות טוב ממה שאני רגילה אליו. זה נכון שיש לי די הרבה תירוצים - סין, והייתי חולה, ואני שוקלת איזה 3 קילו יותר, והכתף המ^%**)# מספרת לי שהחורף כבר הגיע. אז טוב שיש תירוצים! וטוב שיש מירוצים גם! וטוב שאפשר לרוץ בהם! איזה כיף להיות במירוץ מפנק... כמה מתנות קיבלנו... אירגון למופת!!!
לפני רכיבה ארוכה יש לי שד שאומר: "את עושה משהו שהוא גדול עליך..., תבררי על מסלול קצר יותר. מצד שני לרכוב יחד מול לרכוב שוב לבד... ברור מה החלטתי. 05:40 יציאה לכיוון נהריה. ההתארגנות לפני דורשת ממני הרבה ארגיה וריכוז. לא לשכוח את זה ולא לשכוח את זה. נפגשת עם החברה' ואנחנו יוצאים. מסלול ברובו מישורי. אני מצליחה לשמור על קצב ממש לא רע, אבל יש תת קבוצה ש"עפה" קדימה כי הם הרבה יותר חזקים. השד נזנק ותוהה מתי אוכל לרכוב איתם... בקבוצה שלי רוכבים בקצב טוב אבל לא כמוהם וככה השד מקבל מקום קבע על כתפי. החום והרוח המזרחית אינם מקלים, ואני מגיעה הביתה עם חיוך שהצלחתי אבל גם עיפות גדולה. בדרך הביתה עוקפת אותנו שיירה של "מועדון החמש" - שירה של מכוניות אספנים ישנות-ישנות. איזה יופי להסתכל עליהן. צונחת לשעה וחצי של התנתקות וקמה עם כוחות מחודשים להמשך השבת. שבת דבש.
ודי כבר עם השדים האלו. את רוכבת מצויין ומשתפרת כל הזמן. אי אפשר להגיע בבת אחת לקצב של אנשים שרוכבים שנים. יותר חשוב - אפשר להנות מרכיבה גם בלי זה... תעיפי כבר את השד הזה ותהני ממה שיש לך ברכיבה - ולא חסר... הרכיבות הארוכות האלו הן היום בעיקר בשביל הכיף וכך כדאי לחוות אותן. אם את שואלת אותי, לא צריך להשאר לך גרגיר אבק אחד על הכתפיים מרוב טפיחות עצמיות על כך שאת רוכבת כל כך טוב והרבה אחרי כל כך מעט זמן על אופניים. בקרוב אצל שתינו יחד
אלופה../images/Emo47.gif מכסחת השדים, כל הכבוד../images/Emo24.gif
תשמעי, 106 ק"מ זה לא פשוט בכל קנה מידה! על אחת כמה וכמה כשאת באמת רוכבת "כלום". איזה יופי שהצלחת, איזה יופי שלא ויתרת, לא פשוט לרכוב מסלול כל כך ארוך, עם שד כבד על הכתף. אבל לא ויתרת, התמודדת, וכיסחת עוד שד. כל הכבוד יקירה