אם חוויות של "זקנה" כמוני עוזרות....../images/Emo8.gif
(טכני: אני בת 29, כשהתחתנתי הייתי בת כמעט 27, ואני תל אביבית) לחיפושי השמלה והמדידות לקחתי שלוש חברות, מה שהתגלה כטעות, כי הן כמובן לא יכלו להסכים על כלום
. בדיעבד, הייתי מוותרת על אחת מהן (שבאמת, בסופו של דבר לא נשארה חברה אחרי החתונה, בגלל כל מיני סיבות). החברות שלי היו רגועות, מאד מפרגנות ומצד שני - ידעו להגיד לי מתי זה לא מחמיא, לא לענין, לא מתאים. בדקנו המון המון המון המון המון המון מקומות
. אני גרה ממש קרוב לדיזנגוף, ככה שהיה לנו הרבה זמן, והרבה עצבים, כי עשינו את הסיבוב הדיזנגופי בחלקים. מדדתי לדעתי ב - 12 חנויות, או משהו כזה, אבל כשמדדתי את ה - שמלה, זה היה ישר ברור שמדובר במשהו חריג ואחר, אולי כי בכל החנויות האחרות הכניסו אותי לשמלות מאד קלאסיות, או לחילופין, לכל מיני מחוכים וכאלה, וממש לא התחברתי, והתחלתי לדאוג, שאולי זה בכלל לא בשבילי השמלת כלה הזה....
אני חושבת שגם בגלל זה, לא ממש התרגשתי מהסבב שמלות, עד שמדדתי את השמלה שלי
. כשלבשתי אותה ויצאתי מהתא, אחת החברות שלי הסתובבה למעצב ואמרה לו: "אתה גאון"
. תכל'ס, המחיר היה סביר ביותר, לי לא היה מושג מה אני רוצה, ידעתי בעיקר שאני לא רוצה מחוכים, ולא קצפות, ושיחמיא ויהיה לי נוח, ועם זה הלכתי עד הסוף ובאמת - השמלה שלי לא הייתה לא קונבנציונלית, מאד נוחה ומאד החמיאה לי. החלק הכי מצחיק במדידות היה יום אחד שבו ההורים שלי הגיעו במקרה לת"א, והזמנתי אותם לבוא למדידה: אני עומדת בשמלה החצי מוכנה, והמעצב (טגורי המלך) וההורים שלי עסוקים בלהחמיא אחד לשני: "איזה שמלה מדהימה", "זה לא השמלה - זו הילדה שלכם שמדהימה", "לא, לא - זו השמלה, שהיא פשוט יצירת מופת", "עם ילדות יפות כמו שלכם זה לא חוכמה" וכו' וכו' - בקיצור, היה מאד משעשע
השמלה תלויה אצלי בארון, וזה ממש מתבקש, אז הנה תמונה