התנהגות זה כאן

[Mנטה]

אני כרגע עם יד אחת על המקלדת

אז אענה לך מאוחר יותר

 

[Mנטה]

טוב, יש לי כמה דקות ../images/Emo13.gif

כי עכשיו למשל, הילדה מעסיקה את עצמה

אני מאוד מתנגדת לדעה הרווחת שבגילאים הצעירים (מתחת לגיל שנה) הילדים "מעסיקים" את עצמם לבד. אני חושבת שזה הזמן הכי טוב, חלון הזדמנויות משובח במיוחד, ללמד אותם המון דברים (למשל לשחק) ולבנות להם בסיס מאוד מוצק. זה גיל מאוד מאוד חשוב, שלא לומר קריטי, בעיני. ואצלי לא היתה עוברת בייביסיטר שרק משגיחה ולא משקיעה יותר מזה וגם באופן הנכון (מצד שני אני חרדת-בייביסיטרים ועוד לא התמודדתי עם הנושא). מעל גיל שנה, או בעצם ברגע שהם דורשים באופן שמובן לנו, שנהיה אתם ונעסיק אותם - מבחינתי זה כבר קצת לאחר את הרכבת. כי כשהבת שלי הגיעה לגיל הזה - היא כבר ידעה להעסיק את עצמה. מה שכן, תיאום ציפיות הוא מאוד חשוב, כי כל המלים שהחלפנו כאן תופסות משמעות אחרת אצל כל אחת מאיתנו. ומסכימה אתך שצריך להנמיך ציפיות, זה תמיד נכון. באופן כללי אני לא אוהבת בכלל את גישת הציפיות. הילד הוא ילד והוא מתפתח כמו שטבוע בגנים שלו ואנחנו רק יכולים לכוון לפה או לשם. הקצב לגמרי שלו וגם תחומי הענין וכו'. אולי זה לא רק גנטי, יש עוד מרכיבים, אבל בגדול, התפקיד שלנו על כל חשיבותו - לא כזה גדול. במלים אחרות: צניעות.

 

[שושן בשם אחר]

אז מה הם עושים לפני גיל שנה?

איך את קוראת לזה? אני לא יודעת אם לימדתי משהו בלי לשים לב או שזה אופי או מה, אבל שני הילדים שלי ישבו ושיחקו לבד בצעצועים לפני גיל שנה. או העסיקו את עצמם במשהו אחר שעניין אותם, כמו להוציא כלים מהמגירה ולהחזיר, או לחקור את הכפתורים של הוידאו או לעמוד ליד החלון ולהסתכל על הפרחים באדנית. הם מצאו לעצמם משהו לעשות בלי מעורבות שלי ובלי שאני הצעתי את הפעילות הזאת או יזמתי אותה. ולגבי הבייביסיטר - כשמדובר על 4 שעות, פעמיים בשבוע, ימים גמישים ואפשרות להפוך את זה גם ל-8 שעות באופן חד פעמי... ההשקעה שלה משנית בעיני.

יש לי מספיק זמן להשקיע בילדים בעצמי. ממנה אני צריכה שתהיה אחראית, אמינה, לא תטלטל את התינוק, תלביש אותו כראוי, לא תביא הביתה זרים, ולא תגנוב כלום. בשעתיים מתוך הארבע שבהן הוא ער ולא אוכל היא יכולה לתת לו לזחול באופן חופשי ומדי פעם לשיר לו עשר אצבעות לי יש.

 

[Mנטה]

זה לא שהם לא יכולים לעשות דברים

וכן זה ענין של אופי.

 

[פלגיה]

בעיני זה בעיקר מולד

יש ילדים שיודעים להעסיק את עצמם, וכאלה שלא. הרבה פעמים אלה שההורים מוכנים לשחק איתם בלי סוף יודעים טוב יותר להעסיק את עצמם (כי העיקר הוא תחושת הזמינות, לא ממש התעסוקה). אבל גם זה לא תמיד. בכל מקרה הורים לילד שמעסיק את עצמו יכולים לספר רבות ונפלאות מה הם עשו כדי שזה יקרה. כמו שעושים הורים לתינוק שישן לילה שלם בגיל חודשיים. אבל זה בעיקר עניין של אופי מולד.

 

[Mנטה]

זה פשוט לא נכון

יצא לי ללמד ילדים להורים מתוסכלים איך לעשות את זה והילדים למדו.

 

[פלגיה]

טוב

יצא לי לגדל כמה ילדים. חלקם העסיקו את עצמם מצוין (אחד פשוט כי היה עם בעיות תקשורת, ומאז התיאור "הוא מלאך. שוכב במיטה ומשחק עם עצמו" עושה לי רע), וחלקם לא ידעו את זה. אותה אימא. ילדים שונים. קורה.

 

[mamtera]

עכשיו הפחדת אותי עם המשפט הזה

כי התינוקת שלי בת 4 חודשים היא מלאך. שוכבת במיטה ומשחקת עם עצמה. מקווה שאין לי בעיות תקשורת... באיזה גיל אבחנתם בעיות תקשורת ואיך? אפשר לדעת זאת כבר בגיל הינקות?

 

[פלגיה]

סתם, זה לא חייב להיות

זה קישור שאני עושה. לקח לנו המון זמן לאבחן (אני חושבת שהרמזים הממשיים הרציניים היו ההיעלמויות הרבות בסביבות גיל שנתיים, והקושי הרב בגמילה בגיל שלוש). אני חושבת שבגיל ארבעה חודשים הרבה ילדים עוד מספיק מופתעים מהעולם ולא מחפשים תעסוקה יצירתית. השאלה מה קורה בגיל חצי שנה-תשעה חודשים כשהם כבר מתחילים להיות ניידים. המסקנה האישית שלי היא להרים ילד ולשחק איתו גם אם הוא לא מבקש את זה בתוקף ובבכי.

 

[Mנטה]

פלגיה, תוכלי לספר גם

את המשך הסיפור? איך בסוף אבחנתם, מה האבחנה, מה למדת בדיעבד (מעבר למה שכבר כתבת)? מאוד מענין אותי לשמוע.

 

[mamtera]

כלומר לא להנות מזה שהיא מעסיקה את עצמה?

אני די פירשתי את זה בכך שהיא פשוט ילדה נוחה, עם שלווה פנימית שיודעת להעסיק את עצמה... אני די נותנת לה לשחק באופן עצמאי. האם עפ"י המסקנה האישית שלך יש צורך לשחק איתם בגיל כזה בכל זמן הערות שלהם? לא לאפשר כלל משחק עצמאי?

 

[Mנטה]

אני מסכימה אתך שהם נולדים עם אופי שונה

אי ההסכמה היא על כך שגם ילד שנולד עם אופי X אפשר ללמד לעשות Y.

 

[בּלו]

מאד תפס אותי המשפט הראשון שלך

מעסיק אותי כבר יומיים. סתם, שתדעי.

 

[nonino]

יש ילדים כאלו... אבל זה קצת משתפר

מדהים מה שהחופש הזה מוציא מאיתנו ההורים. בפורום הורים לתינוקות הייתה מישהו שהתלוננה על כך שהיא צריכה לשעשע ילדה בת 9 חודשים וזה נורא קשה. ולעניינינו: יש לי שתי בנות: הגדולה בת שלוש וחצי עד לפני כחצי שנה לשחק לבד יותר מ-5 דקות לא היא אצלה בלקסיקון. יכולה לשמוע 10 ספרים רצוף אחד אחרי השני לשחק בכל מיני סוגים של משחקי דימיון - כמובן לא לבד ועל לבנות דברים בלגו קוביות וכו' ממש אין מה לדבר. מה כן הולך והלך כשהייתה קטנה בצק - המון בצק היה יכול להעסיק אותה אפילו חצי שעה, להשחיל חרוזים, לטפל בבובה ולהכין ארוחות במטבח צעצוע. השנייה שלי בת שנתיים ומרגע שנולדה יכולה להעסיק את עצמה לבד גם חצי שעה. אז בקיצור זה מאוד תלוי בילד. אבל כ ו ל ם בסוף לומדים לשחק לפחות קצת לבד. עוד משהו שגיליתי שעוזר זה להתחיל לשחק איתה ואז היא ממשיכה לבד. אבל שוב לא לצפות לניסים ונפלאות ובאופן אישי אני גם לא חושבת שזה פייר לבקש מהם לשחק לבד.

 

[ADIDOSH311]

הערה/הארה לגבי טלוויזיה

האם הטלוויזיה דולקת ברקע כל הזמן? אם כןן אז נסי לכבות אותה... תתפלאי עד כמה הטלוויזיה משפיעה לרעה על היוזמה,, הדימיון, העיניין, התקשורת. (תחשבי על עצמך לרגע - הטלוויזיה דלוקה על ככוב נולד נגיד ואז צריכה ללכת לתלות כביסה - האם תלכי באתה המהירות שהיית הולכת לו הטלוויזיה הייתה כבויה?)

 

[Mנטה]

מצטרפת לקרן

צריך ללמד אותם להעסיק את עצמם לבד.

 

[me too]

גם אצלנו יש ההמון בכי לאחרונה

על הכל. פשוט נהיה לא נעים להיות בחברתו. הוא בן שנתיים וחצי. ברור לי שהגיל משחק כאן תפקיד. אבל אם להיות כנה הוא ממצא את סף הסבלונות שלי וגם של בעלי. אנחנו כבר די אובדי עצות לגבי איך להתנהג ומה לעשות. הוא יכול להיות מקסים, חייכן, מצחיק, משתף פעולה ובשניה הכל נגמר, מתהפך. כשאנחנו בבית אז זה עוד נסבל הוא הולך לחדר עד שנרגע וזה יכול לקחת הרבה מאוד זמן, אבל הסצינות האלו בחוץ - מה עושים איתן?. אני מוצאת את עצמי כועסת וצועקת המון לאחרונה, ואני לא אוהבת את זה. אני יודעת שכשאין קהל אין הצגה אבל לצערי לא תמיד זה עובד מה גם שלעיתים יש קהל, ואפילו הרבה .

 

[boten and sumsum]

אהבתי מאד!!! ומתכוונת ליישם

 

[דורית 175]

ילד עקשן?

אז ככה ! הבן שלך היקר גילה כי באמצעות ההתנהגות שלו הוא מצליח כנראה להשיג הכי הרבה תשומת לב ולכן ממשיך אותה. ככלל, כל מה שיביא לו רווח אפילו אם הוא "עקום" בעינינו,שווה לו. אם לפעמים אתם מוותרים ולפעמים אתם מתעקשים, אתם בעצם ממשיכים להזין את ההתנהגות שלו ואפילו להסלים אותה כי מזה מילד מבין שאם יתעקש מספיק, ייתכן שיצליח לקבל את מבוקשו. אתם כהוריו, צריכים להיות סגורים עם עצמכם למה תסכימו ולמה לא ול ע מ ו ד על כך. עקביות היא מילת המפתח פה. ילדים לא עושים שום דבר שאינו מביא להם רווח . אם באופן עקבי תסבירו, לא!!! תצאו מהכלים ותתעלמו מהתנהגות הילד אבל לא ממנו. כלומר אחרי כמה דקות של בכי, תפנו אליו ותדברו איתו על דבר אחר, לא תטיפו לו מוסר כמה הוא לא בסדר ולעומת זאת, בכל פעם שיתנהג אחרת ,בהתאם לציפיות שלכם תתנו לו מילת עידוד, כך תלמדו אותו מה כן יביא לו רווח . להסיר לילד פעם אחת בלבד!!! הוא לא חרש ומבין היטב. החזרתיות היא גם סוג של עודף תשומת לב. אם הילד ידע שתמיד!! אתם מגיבים אותו הדבר וידע למה לצפות , הוא יבין שלא כדאי לו הסבכי כי אין ממנו רווחים וילדים עד כמה שהם צעירים, מבינים בחושים שלהם איפה כדאי לפעול. אין קהל, אין הצגה. בהצלחה. דורית סיון. מנחת הורים. מכון אדלר

 

[me too]

אבל

אנחנו מאוד עיקביים. הבעיה היא שהכל זורם על מי מנחות, לדוגמא מהיום, היינו במוזיאון רצינו להיכנס למופע הוא החליט שלא בא לו נמרח על הריצפה והתחיל לצווח. מלא אנשים מסביב. זוועה. הרמנו והלכנו לאוטו. יוצאים לגינה הוא משחק- הכל נהדר. אני מכינה אותו שתכף נכנסים, סופרים עד 3 וזהו. מתחיל לצווח ונמרך על הריצפה. זה מייאש. תמיד היו גבולות מאוד ברורים בבית. ואני יודעת שהוא "נלחם" על העצמאות שלו. אבל הריבים שהוא נכנס אליהם או הסיטואציות לא צפויות וממש מעייפות שלו לומר מיאשות. וכמובן תודה לך על התגובה