שרית חיימיאן - יוצרת הסרט גולה סנגם-

[niya]

מה היתה התגובה של גיבורות הסרט

כשהן ראו את הסרט בעצמן? האם היתה חרטה? האם ביקשו לקצץ / להוריד קטעים שהביכו אותן? אין הן מגיבות לפרסום שלהן? איך הגיבה סביבתן הקרובה?

 

[שריתחיימיאן]

שאלות אתיות לגבי הסרט והתגובה של גיבורות הסרט

עשיית הסרט הייתה כרוכה בהרבה שאלות אתיות. הקשר עם אילנית ונעימה הפך להיות קרוב יותר ויותר. הן סמכו עליי ונפשנו נקשרה. והן הירשו לעצמן לספר לי דברים שהן לא העזו לספר לאנשים הקרובים להם ביותר. אילנית סבלה הרבה שנים מבעל מכה. נעימה נאלצה להדחיק את הרצונות הגדולים ביותר שלה בגלל ה"פחד ממה יגידו עליי". פחדתי מתגובת הסביבה שלהן לחשיפה הרגשית העצומה. הן שיתפו אותי בפחדים, בחלומות, ברגשות המודחקים, בסיבות שהשאירו אותן בחיי המשפחה. אבל השתדלתי כל הזמן להתבונן בהן באהבה עצומה, לא בביקורתיות. לנסות באמת להבין. זה מה שהופך את הסרט בעיניי לרגיש ועדין. הוא נוצר ע"י מישהי שמגיעה מ"בפנים". המבט שלי לא מתנשא, הוא אוהב, הוא מכבד. כשהסרט היה מוכן, ישבנו שלושתנו אצלי בבית עם בקבוק שמפניה. צפינו בסרט ולא הפסקנו להתחבק ולבכות מהתרגשות שלושתנו נחשפות בסרט בצורה עצומה אבל בצורה אמיתית וכנה. אילנית ונעימה אהבו את התוצאה שמנציחה את חייהן, את הבחירות שלהן. הסתובבנו בארץ והקרנו את הסרט בפני קהלים שונים והן זכו לחיבוק ענק מכל מי שצפה בסרט. למי מכם שעדיין לא צפו הסרט ישודר בערוץ 10 ביום שישי הקרוב 25.12 בשעה 14:00

 

[דוטקצי]

אפשר שהתחתנו משידוך ושאחר כך באה האהבה?

האם הכרת פרסיות שחוו א ה ב ה ? שהתחתנו מבחירה ? האם מהשידוכים המאולצים הללו צצה לבסוף האהבה?

 

[שריתחיימיאן]

אהבה ושידוך

נעימה גיבורת הסרט חותנה בשידוך בגיל 15. היא חייתה עם בעלה 50 שנה. נוצרה ביניהם הרמוניה אדירה. כשהוא מת לבסוף (אני עושה ספוילר לסוף הסרט) נפשה נשברה ולא רק כי היא הייתה רגילה אליו. היא באמת באמת אהבה אותו. היא זכתה באיש מתוק שבסוף כל יום עבודה מפרך הוריד לה את הנעליים ועשה לה כוס תה... לא כולן זכו זה נכון. אבל יש גם חיבורים שהצליחו.

 

[niya]

איך הסרט השפיע עלייך?

הכוונה גם מבחינה אישית וגם מבחינה מקצועית

 

[דוטקצי]

האם הגעת לאיזה תובנות חדשות?

 

[שריתחיימיאן]

חיבור לבית

הסרט גרם לי קודם כל להתחבר לבית. להכיר ולהתבונן בצדדים היפים בתרבות שלנו. בשבטיות, בערכי המשפחה, בשירה, באוכל, באחדות המשפחתית כנגד כל הסיכויים. וכן.. גם להתחבר לבית הפנימי והפרטי שלי... להבין על איזה דברים אני לא אהיה מוכנה להתפשר בחיי הזוגיות שלי ועל מה כן.. להבין שצריך לדעת לוותר לפעמים. סבתא שלי אומרת לי בסרט משפט חכם. המתכון שלה לחיי זוגיות מאושרים: "קודם כל תשתקי.. אם את רוצה זוגיות טובה, קודם כל תתני לו לאכול.. אחרי שהוא יהיה שבע תתחילי להגיד לו למה ככה.." מה דעתכם?? לדעתי זה עובד לא רע... ואל ממקום כנוע אלא ממקום חכם..

 

[niya]

אצלי זה לא יעבוד בחיים../images/Emo6.gif

כי הוא זה שמבשל

ועוד איך מבשל ואני לא מבשלת לו אוכל פרסי כי הוא צמחוני (רחמנא לצלן)

 

[שריתחיימיאן]

להאכיל אותו

מי דיבר רק על אוכל פרסי??? עוגת שוקולד, תבשיל ירקות או כל מה שזה לא יהיה. תשומת לב ואהבה... בכל צורה שהיא, תהיו יצירתיות ( :

 

[דוטקצי]

../images/Emo3.gifמה רק אוכל חשוב?

האם הפרסיות החביבות נפתחו וספרו

רק אוכל?ןמה עם

?על זה המליצו רחמנא ל,,,,,,,,,,,

 

[פרויז1]

אוכל מלכים לבדו, לא ייצור זוגיות מושלמת.

ויהיו מאלכיה ארוחות מלכים. פס עידן העוני, הרעב והכיבה החצי ריקה. בתקופתנו - אם נציב את סולם מסלאו - בני האדם עלו במדרג הדרישות שלהם למדרגות הגבוהות יותר של סולם הצרכים. הדאגה שהילדים יאכלו, מקוןרה בעבר בו שרר מחסור. כיום שאין כבר אותו מחסור, הדאגה האינסטינקטיבית בהיא הפכה למטרד קשה ולפעמים מעוררת זעם. העדה הפרסית השתדרגה הרבה הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח. וחברות !!! נא לקחת לתשומת לבכן ולזקוף את הקומה העדתית !!! בוקר טוב!

 

[niya]

../images/Emo12.gifהכי שווה באוכל הפרסי

זה כל תבשילי הבשר, לא?!

סתם, אני צוחקת, הבחור קונדיטור ומכין לי (או יחד איתי) עוגות שלא מהעולם הזה... אני מפנקת בדרכים אחרות

 

[ora561]

ילדות יפה.

היי שרית, מצפה בחליון עניים לצפות בסרט, יחד עם הקשיים לגדול בשכונה אין לי שום ספק שהייתה לך ילדות יפה ומלאת חויות.

 

[שריתחיימיאן]

ילדות

הייתה לי ילדות נפלאה! אין כמו חיי שכונה. הם המקור ליצירה שלי, לדמיון שלי. הסרט נוצר ממקום של כוח ואמונה שצריך לחבק את הבית, את המקום שבאנו ממנו. אי אפשר להיות במלחמה עם המסורת, עם התרבות שממנה באת. אפשר לחבק את הדברים היפים ולהיפרד מהדברים שפחות מתאימים. זו עבודה אינסופית בחיי היומיום אבל כשלומדים גם לחבק ולא רק להילחם יש בזה המון נחמה וכייף.

 

[דוטקצי]

נכון

את בהחלט צודקת, אבל שרית חיימיאן ☼איזו שהיא ביקורת קטנטונת יש לך?(לא מלחמה)

 

[שריתחיימיאן]

ביקורת

בוודאי שיש לי ביקורת.. יש דברים שהן ויתרו עליהן ואני לעולם לא אתפשר עליהם. כמו אהבה למשל. או חיים עם גבר שמקטין אותך ולא נותן לך להיות במלוא זוהרך. הן מצאו את הדרך שלהן להסתדר בתוך המסגרת המשפחתית וזו דרך חכמה ומעוררת השראה. אבל לא כל מסגרת היא מתאימה ולא בכל מחיר. בעיניי כל אחד צריך לבדוק עם עצמו על מה הוא לא מוכן להתפשר כדי להיות שלם, כדי לחיות במלוא המלאות שלו. כמובן שצריך גם להתפשר אבל מאוד מאוד תלוי על מה..

 

[niya]

האם היה הבדל בתגובות

של הסביבה שלך לנושא של הסרט - נשים מבוגרות, פרסיות, אהבה, זוגיות, וכו' בין התקופות - תחילת הצילומים כשרק התחלת להתגבש ולאסוף חומרים, לביןם הסיום והקרנת הסרט - כלומר - האם את מרגישה שהסביבה מבינה אחרת ומקבלת באופן שונה את ממה שקיבלה בהתחלה?

 

[שריתחיימיאן]

תגובות לסרט ורגש

הסרט הוקרן בפני קהלים שונים ברחבי הארץ והעולם. קהל מזרחי, חקלאים אשכנזים, רוחניקים בראש פינה, תל אביבים, ירושלמים ועוד ... התגובות זהות. לשמחתי הסרט מצליח לעורר רגש - צחוק וגם בכי. ועל כך גאוותי. מבחינתי יצירה קולנועית אמורה להזיז משהו בלב של הצופה ואם היא לא מצליחה לרגש לא שווים בעיניי כל הפעלולים הטכניים גם אם הם מרשימים ביותר.

 

[niya]

מסכימה

סרט, ולא משנה על מה, שאינו מעורר מחשבה או תגובה כלשהי שלנו כצופים (שמחה, עצב, כעס, צער ועוד ועוד מקשת הרגשות האנושיים), לא שווה את המאמץ - לא של מי שעשו את הסרט ולא שלנו כצופים שטורחים ומגיעים לקולנוע

 

[niya]

יו, כמה שזה נכון

צריך לעבור תהלי התבגרות לא קטן בשביל להגיע לתובנות האלה. את מרגישה שהתבגרת בעקבות התהליך שאת מתארת שעברת בסרט?