סקר להורים שהילד שלהם ביישן...

[galya13]

../images/Emo20.gif סקר להורים שהילד שלהם ביישן...

וכמובן כל מי שירצה לענות על סקר. שאלתי בעוד פורום ואשאל גם פה. שואלת וגם אענה בעצמי: 1.) מה גיל של הילד?: בת 3 2.) במה זה מתבטא שהוא ביישן?: (כלומר איך אתם יודעים שהוא ביישן): לא משתתפת בפעילויות, לא משחקת עם ילדים... בקיצור כתבתי למטה, מתחת לסקר את כל הסיבות. 3.) האם זה מפריע לכם? ולמה?: כן, זה מפריע לי קצת 4.) האם אחד משתיכם (ההורים) גם ביישן?: בעלי מאוד ביישן וגם אני הייתי פעם, עכשיו כבר לא (אולי לפעמים עדיין). 5.) האם אתם מנסים לעשות משהו בנדון?: כלום, כי אני לא יודעת מה צריך לעשות, ואם צריך בכלל לעשות משהו. 6.) האם הילדה שלם בגן?: והאם הוא נפגש עם עוד ילדים בנוסף לגן?: רק בגן 7.) והאם הוא הולך לחוג?: לא ועוד אפשר לכתוב כל מיני דברים שקשורים לזה. אני שואלת בגלל שהילדה שלי בת 3 מאוד ביישנית יחסית לשער הילדים בגן, ואפילו כשהיינו אתמול ביום הולדת של אחד הילדים , כולם השתתפו בפעילות עם הליצן והיא ישבה לידי ולא רצה. וזה לא פעם ראשונה שהיא לא משתתפת. והיא גם לא מתחברת לילדים. כולם משחקים ביחד והיא רוב הזמן לבד. וגם היא הרבה פעמים מתביישת כשבאים חברים שלנו ולא מדברת איתם. לי זה קצת מפריע, כי אני כל ילדות שלי הייתי ביישנית ודי סבלתי מזה. אז אני לא רוצה שהיא גם תיהיה ככה. אולי אני טועה, לא יודעת. סליחה שיצא קצת ארוך

 

[זוג אגמים]

לפעמים מה שאנחנו סבלנו ממנו בתור

ילדים - מפריע לנו הכי הרבה אצל הילדים שלנו (ואנחנו מתים לשנות את זה אצלם - כדי שהם לא יסבלו גם). אבל תחשבי על זה - אם גם את היית כזו, ובעלך עד היום כזה - למה שהילדה שלכם תצא שונה? לדעתי יש בזה גם הרבה גנטיקה (כן כן), ולנו ההורים יש אפשרות טיפה לעזור, אבל בגדול - האופי שלה הוא כזה. אני בטוחה שעם השנים היא תשתחרר. אני בעצמי גם הייתי כזו בתור ילדה, אבל עם ההתבגרות זה הולך ומשתפר. אני זוכרת גם, שההורים שלי כל הזמן שידלו אותי וזה היה די מעיק..אז תזהרי בקטע הזה.

 

[galya13]

תודה לך ומקפיצה לעוד תגובות

מקפיצה לתשובות לסקר.... מקפיצה

 

[רוית ב]

יאללה מצטרפת../images/Emo9.gif

נדבי בן שנתיים וחצי בדיוק הביטוי הוא שכשיש התכנסות של המון אדם (משפחה גדולה, ימי הולדת, חגיגות, ארועים..) הוא פשוט נעלם לו לאיזה פינה או מסתתר מאחורי (אני מדברת על התכנסות של יותר מ 2-3 אנשים שהוא מכיר הוא נכנס לסבתא הביתה ולוקח לו לפחות שעה להרגע ולהשתחרר מעט.. גם הבעל ביישן ומופנם אני ל א עושה כלום אני מאפשרת לו לזרום עם מה שהוא מרגיש זה נראה לי לא נכון להלחם בזה זכותו להתבייש זכותו להיות מופנם לדעתי הוא צריך להרגיש נינוח ובטוח בכל התנהגות שהוא בחור אני תומכת בו תמיד (ולמי שיש מה להגיד בנושא .. ויש... שיקפוץ לי) נדבי הולך לגן מגיל שנה והוא מאושר שם מאוד זה משפחתון של 10 ילדים והוא ממשיך שנה הבאה עם אותה קבוצת גיל בערך. הוא הולך לחוג התעמלות לגיל הרך, הוא יצר קשר מיידי עם המורה להתעמלות שלו ולא נרשמה ביישנות כלל וכלל מה שמאוד הפתיע אותי.. גם היה בחוג ילד מהגן שלו אז אולי בגלל זה... הוא מעדיך להיות לבדו או עם חבר מוכר וזה בסדר לגמרי מבחינתי כשירצה ישתתף לא ירצה לא צריך... לא נראה לי בעיה בכלל חשוב לי יותר שירגיש שאוהבים אותו בכל מצב ולא מבקרים אותו. נראה לי שהוא יסבול יותר אם אני אדחוף אותו להשתתף בניגוד לרצונו מאשר אניח לו להיות מי ומה שהוא.

 

[נעמה של אריאל]

עונה לסקר הביישנים

1. אריאל עוד חודשיים בת ארבע. 2.קודם כל היא היום הרבה פחות ביישנית מפעם אבל היום זה בא לידי ביטוי ככה: לא מרגישה בנוח במקומות חדשים. לוקח לה זמן להרגיש חופשיה. כשהולכים לגן שעשועים עם ילדים שהיא מכירה היא לרוב משחקת לבד. נרתעת מאנשים שהיא לא מכירה ממש טוב. לא תדבר ליד אנשים שהיא לא ממש מכירה גם אם אני /מישהו מאוד קרוב נמצא איתה. 3.לרוב זה לא ממש מפריע לי. כל עוד זה לא מפריע לה בתפקוד והיא לא מפסידה מזה והיא מאושרת-אני מאושרת. 4.לא. 5.אנחנו מנסים לתת לה את מקסימים הביטחון שהיא צריכה ואף פעם לא מכריחים אותה לעשות משהו שלא מתאים לה.ואפילו לא דוחפים אותה לעשות. 6.אריאל בגן. נפגשת עם ילדים גם אחרי צהרים בדר"כ. 7.לא. הערות: אחד הדברים הקשיים בהורות זה להשלים עם הילד שיש לנו. בטוב ובפחות טוב(לדעתנו הסבויקטיבית) לקח לי המון זמן להשלים עם הביישנות של אריאל בעיקר בגלל שאני ממש לא כזאת. למדתי לקבל אותה כמו שהיא. אני חושבת שאם את לא תילחצי זה ישפיע עליה לטובה. תני לה הרגשה שאת אוהבת אותה ככה. עוד משהו חשוב- אני ראיתי שאצל אריאל זה מאוד השתפר ככל שהיא הייתה מוקפת ביותר אנשים שאוהבים אותה והיא הרגישה איתם קרובה ופתוחה. היא נמצאת השנה בגן מדהים בו ברור לה שהגננות אוהבות אותה ומעריכות אותה. אני רואה קפיצה משמעותית בנושא מתחילת השנה.

 

[galya13]

תודה רבה לכן על התשובות ומקפיצה לעוד

מה שתירצה או ירצה לענות לסקר.

מקפיצה

 

[טלי בארץ הלמה]

עד היום נהגתי לייחצן את הבן שלי כביישן

היום אני כבר רואה שיש שינוי גדול מבחינתו ולכן מאוד יכול להיות שיש כאן עניין של גיל. אצלנו זו בוודאות תכונה בלעדית שלו והיא לא באה מאחד מאתנו וזה חלק מהאישיות המקסימה שלו, ששונה מאוד משל הוריו. ובכלל, אוסף שונה לחלוטין של תכונות מיוחדות לו, שלימדו אותי היטב שהוא אדם נפרד ממני. אני משתדלת, עד כמה שזה קשה, לא לראות את התכונות או ההתנהגויות שלו בעיניים של הילדה שהייתי, משום שאין טעם. הוא לא כמוני, הוא לא יחווה את החיים כמוני. הוא אחר.

 

[נטע 123]

ואנחנו

1.) מה גיל של הילד?: ביולי תהיה בת 3. 2.) במה זה מתבטא שהוא ביישן?: הרבה פעמים תעדיף לשחק לבד ולא עם ילדים אחרים אפילו שמכירה אותם. לוקח לה זמן "להפשיר" גם כשבאים למקום מוכר כמו לבית של אחותי. רק אחרי שעה שעתיים היא תיכנס לעניינים ותשחק עם בני הדודים שלה בחופשיות. 3.) האם זה מפריע לכם? ולמה?: כן, זה מפריע לי קצת 4.) האם אחד משתיכם (ההורים) גם ביישן?: אני הייתי מאוד ביישנית בתור ילדה. עם השנים זה התעמעם. כיום אני לא מגדירה את עצמי כביישנית אבל גם לא כאלופת הסמול-טוק במסיבות למשל. לוקח לי זמן להיפתח ולהתקרב לאנשים חדשים. 5.) האם אתם מנסים לעשות משהו בנדון?: לא. אולי רק לעבוד על עצמי לקבל אותה כמו שהיא, כי היא באמת בסדר גמור. ולהבין שזה האופי שלה ושצריך לזרום איתה ולא ללחוץ. 6.) האם הילדה שלם בגן?: והאם הוא נפגש עם עוד ילדים בנוסף לגן?: לרוב רק בגן. לעתים פוגשים באקראי בפארק מישהו מהגן אבל היא בד"כ תעדיף לשחק איתי או עם בעלי, מי שלקח אותה לפארק, ולא עם הילד. 7.) והאם הוא הולך לחוג?: לא למזלי יש לי 3 אחיות גדולות, לכולן יש ילדים. יש להן חוכמת חיים ואני אוהבת להתייעץ איתן. אני לא אגיד לך שהעניין הזה לא "ישב לי" (כמו שנשמע שיושב לך מתוך השרשור הזה). דיברתי איתן ובאמת הבנתי שאין פה שום issue. היא כזאת, וזה בסדר. זה עניין של אופי. אפשר בהחלט לעודד, למשל כשהיא משחקת עם ילדים אחרים אז להתייחס לזה בצורה חיובית. אבל לא ללחוץ ולא להילחץ. אני רואה את זה על עצמי - הייתי ילדה מאוד סגורה ובמשך השנים זה עבר לי. היום אני אדם מאושר עם חברים טובים והכל בסדר

 

[נטע 123]

ועוד משהו

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מורידה את הכובע בפני אמא שלי: מעבר לזה שהייתי ביישנית, תמיד גם היו דברים שלקח לי זמן לעשות ביחס לבני גילי. למשל ללכת הביתה לבד מהגן ללא ליווי הורה (גרתי בקיבוץ אז בגיל הגן כבר ילדים הלכו לבד הביתה), לנסוע לבד באוטובוס, ועוד כל מיני דברים. אותי זה תמיד הלחיץ. אבל אמא שלי אף פעם לא התרגשה ותמיד שידרה לי שהכל בסדר, תלכי בקצב שלך. כמובן שתמיד הגעתי לכל שלב כזה ועשיתי אותו. הגישה הזו של *לתת לילד לעשות דברים בקצב שלו* - ממש עשתה לי טוב. הביטחון הזה שאמא שלי נסכה בי ממש חילחל. האמנתי לה שהיא בוטחת בי וסומכת עלי. האמנתי לה שבסוף הכל יגיע ויהיה בסדר. ועכשיו כשאני חושבת על זה אני באמת יכולה רק להודות לה על כך...

 

[דבי 28]

וווא באת לי בול../images/Emo13.gifעונה לסקר

1.) מה גיל של הילד?: 2.7 2.) במה זה מתבטא שהוא ביישן?:לא מתקשר כמעט בכלל עם זרים נבהל בהתקהלויות רבות ונצמד אליי ועד היום לא מצליח להרגיש בנוח שכל המשפחה שלי נפגשת, כמעט ולא משתתף בפעליות גן עם ההורים והילדים. 3)האם זה מפריע לכם? ולמה?:כן כי אני לא רוצה שיסבול ושירגיש לא בנוח 4.) האם אחד משתיכם (ההורים) גם ביישן?: בעלי ביישן אני הייתי מאוד ביישנית בתור ילדה והיום הרבה פחות 5.) האם אתם מנסים לעשות משהו בנדון?: לא משהו מיוחד מאוד משתדלת לזרום לא ללחוץ עליו 6.) האם הילדה שלכם בגן?: והאם הוא נפגש עם עוד ילדים בנוסף לגן?: כן ונפגש כמעט כל אחה"צ עם הילדים מהגן 7.) והאם הוא הולך לחוג?לא ומוסיפה: לפני כחודש הלכתי איתו לטיפת חלב ועשו לו בדיקת תקשורת- רמת הדיבור שלו טובה לא מהמתקדמים אבל ממוצעת מאד ומדבר כבר משפטים שלמים ומבטא את עצמו נהדר בעיקר איתנו והחברים הקרובים. הוא לא עבר את ה"מבחן" וזימנו אותנו לפגשיה נוספת וכל זה בגלל שהאחות שאלה אותו דברים הוא לא ענה - אמרתי לה שהוא ביישן וזה לא שהוא לא יודע את המילים אלא לוקח לו זמן לרכוש אמון באדם זר. אני חושבת שנכון להיום זה הנושא הבעייתי בהקשר לביישנות שלו אני בטוחה שגם בפישה הבאה בטיפת חלב הוא לא יענה לה כי זה האופי שלו. בכלל שהוא היה יותר קטן זה היה ממש קשה כי הוא היה צמוד אליי ממש דבק אבל היום הוא כבר קיבל הרבה יותר בטחון אבל עדיין ביישן.

 

[אביטלתל]

גם אנחנו בביישנים

1) 3 ו 5 חודשים 2) ממעטת להשתתף בפעילויות עם ילדים אחרים נרתעת ממקומות שבהם יש יותר מ 2-3 ילדים מעדיפה לשבת בצד במקומות עם יותר ילדים, למרות שבירור רוצה להיות פעילה 3) כן, קצת 4) זה בדיוק האופי שלי 5) הכניסה לגן הייתה אחת מהסיבות לכך. מעבר לזה מנסה ליצור כמה שיותר חשיפה לילדים עם תיווך שלי למשל משחק עם ילדים אחרים קבועים, אחד על אחד 6) ממש לאחרונה עברנו ליום שלם בגן, נפגשת עם מעט ילדים מחוץ לגן 7) לא המצב אצלנו היה של ביישנות רצינית עד לפני 3 שבועות בערך הילדה התחילה גן השנה אחרי שגדלה בבית (עד גיל 2 ו 8), והקליטה הייתה לא קלה היא נכנסה לחצי יום לאט לאט עשתה צעדים של התאקלמות - הסכימה לאכול ולשתות בגן התחילה להיות יותר פעילה במשחקים ויוזמה אישית שלה בחודש האחרון היה שינוי משמעותי השינוי הראשון היה שהיא התחילה ללכת יותר ברצון עם המטפלות לשירותים. שינוי נוסף היה שהתחלתי לעבוד מהבית, ובמקום להגיע לקחת אותה לאחר ארוחת צהריים השארתי אותה כ 45 דקות יותר כדי שיהיה לי עוד קצת זמן עבודה. הילדים בגן היו הולכים לישון והיא הייתה יושבת ומשחקת ומחכה לי. לפני כמה שבועות הגעתי לגן ומצאתי אותה שוכבת עם שאר הילדים, המטפלות סיפרו לי שהיא ביקשה. וכשיצאנו מהגן שאלתי אותה והיא אמרה שהיא רוצה לישון בגן. זה היה נושא שעלה בעבר מולה ועד אז היא סירבה, ואנחנו לא לחצנו. ומאותו יום היא ישנה שם ונראה שטוב לה ככה. ובמקביל ראינו שינוי בהתנהגות שלה וביחס אל הסביבה גם מחוץ לבית. הרבה פחות ביישנות. בגן משחקים היא כבר לא מתביישת ועם קצת עידוד אפילו מתחברת לילדים אחרים. היינו ביומולדת לפני שבוע והיא הייתה יותר חופשייה, ישבה על מחצלת עם שאר הילדים, ענתה למפעיל כששאל לשמה (לתדהמת המשפחה שכבר מכירה אותה). היא יותר מדברת ואקטיבית עם אורחים ומשפחה. אישית אני מאוד שמחה שנתנו לה להפתח לעולם בקצב משלה ולא לחצנו עליה לעשות דברים. וכן, היא עדיין מפגינה ביישנות. אבל עכשיו יותר קל לה להתפתח, וכשאנחנו מעודדים ועוזרים היא לוקחת צעדים קדימה.

 

[sharonisme]

גם שלי הייתה מאוד מאוד מאוד מאוד ביישנית

וגם אני קיבלתי את התגובות של אם את היית כזו למה את מצפה ממנה למשהו אחר. לא קיבלתי את זה וניסיתי לחשוב על דברים שיכולים לעזור לה בקשרים חברתיים עם ילדים. שמתי לב שילדים אחרים רואים אחה"צ ילדים אחרים (או מהגן או שלא) ושלי - כמעט ולא רואה בני גילה נוספים. גם לחוגים לא הלכתי איתה. אז בלי לדעת אם זה יעזור או יזיק, ניסיתי. נפגשתי עם הרבה הורים מהגן, לפחות 3 פעמים בשבוע, גם אצלם בבית וגם אצלי, אבל מאוד השתדלתי שזה יהיה אחד על אחד - כלומר עוד חבר אחד ולא קבוצה - כי כשהיו קבוצות היא הייתה נשארת לי בידיים כל המפגש ולא זזה. ובפעם הראשונה היא סתם הסתכלה ונשארה כל הזמן עלי. בפעם השניה הושבתי אותה לידי (לא עלי!) אבל לא זזתי ממנה, והיא הייתה בסדר עם זה. פעם שלישית היא אפילו רצתה לשחק אבל קראה לי לבוא איתה לכל מקום. בקיצור, התקדמנו והיום היא ברבע שעה ראשונה מאוד מתביישת, אבל אח"כ משחקת איתם בכייף. זה מה שהתאים לילדה שלי, לא מבטיחה שזה מתאים לכולם. אבל מהמדגם הפיצפון שאני ערכתי (יש ילד נוסף מאוד ביישן בגן שמסתבר שגם הוא לא נפגש עם ילדים אחה"צ) (בעצם זה לא יכול להיחשב כמדגם...) זה עובד. תנסי, מקסימום תראי שזה לא זה. ואגב, עיצה קטנה: אני לא הפסקתי לקבל ביקורות מהחברות\הורים של הילדים איתם נפגשנו של "תעזבי אותה כבר, לכי לשירותים או משהו כזה" - אל תקשיבי. זה מוזר להם כי הילד שלהם לא ביישן, אבל תעשי מה שאת מרגישה שנכון לילד שלך. אם באותו יום הוא צריך אותך יותר לידו - תישארי יותר לידו. ושימי פס על מה שהם אומרים.

 

[galya13]

תודה רבה רבה לכל העונים/עונות. ממש שמחתי

לקרוא את כל ההודעות וללמוד מהם.

תודה ואנסה ליישם את העצות שלכם