שרשור התנהגות

[מירב203]

זקוקה לעזרה../images/Emo92.gif

שלום לכולם. יש לי ילד בן שנה ו10 חודשים אומר ממש מילים בודדות אמא אבא אור די, בי...מבין מה שאומרים לו:לשתות,איפה נעלים,איפה איברי גוף מחקה כלב...איפה דובי...השאלה שלי היא האם זה בסדר לגילו היום ראיתי ילד באותו גיל וממש מדבר יפה ממש קינאתי אני מספרת לו סיפורים שרה לו שירים מדברת המון ודי עושה איתו פעיליות אבל הוא בנתיים לומד ומבין אבל לדבר את זה הוא לא האם זה תקין מה דעתכם???ומה ניתן לעשות?? ועוד שאלה שמטרידה אותי כשאני שמה לו נעלי בית תמיד ברגל אחת הוא לא הולך בה טוב כאילו הקרסול שלו מתעקם בתוך והנעל יוצאת לו בנעליים רגילות זה בסדר או שפשוט זה לא נראה לעין... קניתי כבר 3 זוגות ושום דבר יכול להיות שצריך לפנות לאוטופד,איך פונים ??!ומישהו מכיר אולי את הבעיה הזו??

 

[קוף1000]

משבר גיל השנתיים

הבן שלי גילה את ה-"לא" ובכל דבר משתמש בזה. הוא כבר גילה את זה מזמן, אך עכשיו זה החריף עד שהתפלסתי איתו על כך שפעמיים "לא" זה כן, כי מינוס כפול מינוס זה פלוס. כמובן, שאת המתמטיקה הוא לא הבין, אך את הלך הרוח כן. ועכשיו, לבעיה החדשה, היום הוא התעורר בצרחות בבוקר "אמא", "אמא", "אמא, תוציאי אותי מהמיטה" נכנסתי לחדרו ואמרתי, אבא כאן ואמא לא בבית והוא בשלו "אמא", "אמא", "אמא, תוציאי אותי מהמיטה" ניסיתי להרים אותו ולחבקו וגם זה לא עזר. היתה מלחמת כוחות, אני בשלי והוא בשלו והגביר את הצרחות. רק, לאחר שהתעייף נרגע. פעם ראשונה שאני בסיטואציה כזאת שאני לא מצליח להשתלט עליו. איפה טעיתי? ומה אתם מייעצים לי לעשות?

 

[שיבא2]

משחק וקשר עם ילדתי (שנתיים)

הייי- אני הולכת להודות בפניכם ובפני עצמי- ש... אין לי כל כך סבלנות לשחק עם הילדה שלי.... היא בת שנתיים וארבעה, קולטת נהדר, מתוקה.... אבל, אני מעדיפה מסינגר, ולעשות סתם דברים עם עצמי מאשר לשחק איתה, להקריא לה ספרים, משחקים.... וזה מציק לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לגינה אני כן לוקחת אותה- כל יום מביאה לפה ילדה בת גילה שמשחקת איתה..... אשמח לעזרה, כי אני רוצה לפתח אותה, לשחק איתה, להנות מהביחד איתה! מיותר לציין, שאני כילדה, ממש לא קיבלתי "זמן איכות" מהוריי אבל אני לא רוצה להעביר את זה הלאה, גם אליה. אשמח לתגובות- אבל בלי "ירידות" עליי, וכמה אני "אמא גרועה"- לזה לא בא לי תודה, שיבא

 

[ליהיא 5]

../images/Emo210.gif../images/Emo210.gif התנהגות בזמן אוכל

(שאלתי גם בהורים לתינוקות). אלירן בן שנה. איתי בבית, לא במעון. אוכל מוצקים, לפחות יותר טוב לפעמים פחות, אבל לא זה הענין. הוא אוכל כאשר הוא יושב בכסא אוכל שלו, אני שמה לו במחשב דיסק של שירים שהוא אוהב ואני יושבת לידו ומאכילה אותו. הענין הוא שלפי מה שקראתי בספר טעמים ראשונים ובכלל, הילדים בגיל הזה מתנסים במרקמים שונים של אוכל באמצעות הידיים, מועכים, זורקים, מעיפים לכל צד וזה כביכול שלב "נורמלי" וצריך לזרום עם הרצון של הילד. הבעיה צצה כאשר אנחנו לא אוכלים בבית. נאמר שיוצאים לאכול במסעדה או יושבים אצל משפחה, והבן שלי אוכל. כמו שהוא רגיל בבית (אני מאפשרת לו כאמור), הוא מעיף אוכל על הרצפה ולצידי השולחן וזה לגמרי לא לעניין לאפשר לו לטנף את סביבת השולחן שלנו במסעדה או את הריצפה בבית של בן משפחה כלשהו. בגלל זה בדרך כלל אני נמנעת להאכיל אותו אצל קרובי משפחה ולמסעדה אני סוחבת בקבוק מטרנה (זה מצחיק אותי). "האשמה" היא כמובן בי, כי אני לא מלמדת אותו ש " אסור לזרוק אוכל על הרצפה ", " לא למרוח על המגש את האוכל " וכו'. הוא פשוט חושב שכך צריך להתנהג כי אני לא מגבילה אותו בבית. עכשיו לפי מה שכתבתי קודם מדובר בבחינת מרקמים וכו', אבל במקביל אני לא יוצרת פרא אדם קטן שמותר לו לעשות כרצונו בזמן האוכל ? זה מפריע לי. אני חושבת שכן צריך לחנך לנקיון בזמן האוכל, ולתת כבוד לאוכל ושאוכל לא זורקים על הריצפה. אני לא מדברת על זה שמתפלק לו מהיד פה ושם, זה ברור כי הוא תינוק סך הכל, אני מדברת על כך שהוא למשל בקערה של פסטה, בוחר את החתיכות שמתאימות לו, ואלה שלא הוא זורק על הריצפה. אותו דבר בחתיכות של לחם או קציצה. כמה פעמים שכן הערתי לו, הוא כאילו עשה דווקא, הסתכל עלי בחיוך ממזרי כזה, וזרק בכל זאת. מה נראה לכן ? אתן מעירות ? מתי מתחילים להעיר על כך ואיך עושים בדרך הנכונה שלא תגרום לו להפסיק לאכול אחרי שאני מעירה ?

 

[איילהA]

התייעצות..."לילה טוב"../images/Emo199.gif

הנסיכה בת שנתיים, כבר שבועיים בלי העין הרע

שהיא הולכת לישון לבד, עד אז היינו צריכים לשבת לידי חצי שעה ולפעמים שעה עד שהיא תרדם. את ההרגל החדש הקנה לה בעלי.... בהתחלה היא היתה בוכה והוא היה נכנס ואומר לה כל כמה דקות לילה טוב אבא אוהב אותך... ובאמת לא היו לנו יותר משתיים-שלוש לילות עם בעיות, ב"ה, צ'יק צ'ק היא התרגלה למצב החדש. (שיש לציין מאוד מקל עלינו... ואנחנו גם מאוד מתלהבים וגאים בה שהיא הולכת לישון לבד... גם אומרים לה את זה בבוקר שהיא מתעוררת- איזה מקסימה היא היתה שהלכה לישון לבד). השאלה שלי....היא.... בעלי מקלח אותה כל יום ואח"כ מלביש אותה, קורא לה ספר, קריאת שמע, נשיקה, מכבה את האור אומר לה לילה טוב ויוצא מהחדר והיא הולכת לישון לבד.... העניין הוא שאם אני שניה אחת אכנס לחדר, היא מתחילה בבכיות "אמא, אמא... בואי שבי" היא לא תפסיק לבקש ממני להישאר עד שלא אשב לידה על הכיסא, ועד שהיא תרדם (שזה שוב לוקח בין חצי שעה לשעה). עכשיו מה שמציק לי (או אולי לא צריך להציק) זה שאני לא מספיקה לומר לה "לילה טוב". האם זה נורא שאני לא אומרת לה לילה טוב

עד שהיא נכנסת להתקלח אני כל הזמן איתה, גם אני "קופצת" לבקר אותה כשהיא באמבטיה יושבת משחקת. אציין שאני בשמירת הריון כבר 6 שבועות, בגלל צירים מוקדמים והתקצרות צוואר הרחם (כרגע שבוע 28) וקשה לי מאוד לקלח אותה ולהרים אותה....כך שבפעולות האלו אני לא יכולה להחליף את בעלי. אשמח לתגובות/הצעות/הארות/הערות...

 

[מירב203]

ועוד משהו

אולי זה קשור... הוא לא במעון....כיון שיש לי תינוק בבית אז כבר אני משאירה אותו איתי(אילוץ כלכלי)

 

[בייב12]

../images/Emo207.gif../images/Emo10.gif זקוקים לעזרה גיל שנתיים

הסיפור ש צוציק מתחיל להיות ממש מתסכל עם ההתפרצויות ומצבי הרוח ובכלל כל מיני הרגלים שהשתנו לאחרונה ועושים את חיינו לסוערים לא מעט עכשיו אז ככה: צוציק בן שנתיים וחודש עיניני הלא התחילו אצלו כבר מזמן וחשבנו שהתגברנו ועברנו את השלב כעת הסיפור הוא א. השתתחויות על הכביש או מדרכה ברחוב(כביש בחנייה אבל גם מסוכן) זה קורה אם למשל הלבשתי עליו עוד בגד מעל החולצה שהוא הכי אוהב ב. עניין החולצה שיש אחת כזו עם כוכב גדול והוא מסרב ללבוש עיה דברים ממש טקס כל פעם שהיא הולכת לכביסה, מסבירים לו, תולים יחד איתו והוא לא שוכח שואל כל כמה זמן איפה החולצה שלו צורח ומשתתח על הרצפה כל פעם כשמלבישים עליו עוד משהו וחלילה מסתירים את הכוכב, נכון אני יכולה לתפור לו כוכבים על כל הבגדים אם זה יעזור.. ג. צרחות אימים שמשכיבים לישון כי יורד המיטה לבד, מיטת תינוק , קנינו מיטת מעבר, ומעקה עם כוכבים, מסרב לעבור בכי ושעות של תיזוזים,כל שניה יורד מהמיטה התיאשנו ועכשיו משכיבים במיטה שלנו בחדר שינה עד שמתעייף גם אם זה אחת שתיים בלילה ואחרון חביב...... יש לנו דעתן קטן לגבי אוכל יש קצת מלחמות על רקע שיחזיק בד את הכוס כי שופך הרבה פעמים הכ על הרצפה למרות שיודע להחזיק וגם לא אוכל לפעמים יומיים כמעט כום למעט מילקי שמילקי וכאלה שטויות.. להפסיק לצ'פר אותו עם מטבעות שוקולד וקינדר? כדי שיאכל ויהיה יותר רעב? נכון הפגזתי בשאלות אך כל כך אשמח לעזרתכן כל תשובה אשמח לקבל

 

[אמא של ילדה קוראת]

יש תקופה שהיא בעייתית מבחינת מסעדות../images/Emo70.gif

אין מה לעשות. אנחנו יצרנו שגרה, שכשאוכלים בחוץ, אני מאכילה ובבית, מה שהם רוצים (מצד שני, אנחנו לא מבלים במסעדות כל כך הרבה, כך שלא היתה בעיה עם זה). כשהשוודית התקוממה כנגד הרעיון, אז פשוט כשהיינו אצל ההורים, הייתי פורשת לה סדין גדול מתחת לכסא האוכל - כך המסביב פחות מתלכלך. את בבית איתו, רוב הפעמים יש לו אפשרות לאכול כרצונו ולהתנסות, לא יקרה כלום אם פעם ב... במסעדה, הוא יאכל בקבוק. כשהרגשתי שהאכילה מתבססת, התחלתי להעיר לאט לאט על עניין הנקיון, בעיקר במקרים שראיתי שזה הופך למשחק ולא מתלכלך מתוך האכילה עצמה (אין סיבה שילד שלא רוצה יותר יעיף צלחת לרצפה, אבל אם היא עפה בטעות, זה עניין אחר...)

 

[איילהA]

שניים-שלושה לילות*

 

[פלגיה]

תגידי לה "לילה טוב" לפני המקלחת

או בזמן המקלחת. זה לא חייב להיות מיד לפני ההירדמות.

 

[אמא של ילדה קוראת]

אני גם מסכימה.

אפשר להגיד לילה טוב לפני כן, זה לא שאת לא מתייחסת אליה.

 

[איילהA]

../images/Emo124.gif אשמח להתייחסות ולתגובות../images/Emo124.gif

תודה

 

[gallish]

אני במקומך הייתי אומרת להלילה טוב לפני המקלחת

אפילו אומרת לה שעכשיו אבא ירחוץ אותה, יקריא לה סיפור וישכיב אותה לישון, ואת רוצה להגיד לה לילה טוב...

 

[gallish]

עכשיו ראיתי שהחכמות והמנוסות חושבות כמוני ../images/Emo9.gif

 

[ליהיא 5]

מה זה אומר : "כשהאכילה מתבססת " ?

איך מזהים את זה ?

 

[אמא של ילדה קוראת]

כשהאכילה מתבססת, אני מתכוונת שהם כבר אוכלים

ממש בשביל האוכל, לא בשביל המשחק. שאת יכולה לזהות מתי השלב שנמאס לו לאכול והוא מתחיל לשחק עם האוכל ואז יש מקום להעיר. נניח הוא אוכל קציצות. אכל אחת, עוד חצי (או במקרה של הבן שלי זה היה עוד 3

), ואז את רואה שהוא מתחיל למעוך את האוכל. זה כבר לא השלב של להרגיש מרקמים. זה כבר שלב של אכלתי, נמאס לי, עכשיו אני משחק. אז לשחק ככה אפשר גם עם בצק

יש גם הבדל בין ללמד שלא לזרוק אוכל על הרצפה (שזה אני באמת לא אוהבת, כי ללמוד שאם זורקים משהו הוא נופל, אפשר גם עם דברים אחרים), מאשר ללמד לא למרוח את האוכל, כי זה באמת בגבולות המגש, אז תתחילי ממה שחשוב לך ולאט לאט. (ועוד הערה, רק תקחי בחשבון שברגע שהוא יתחיל לאכול צהריים בגן פרטי למשל, רוב החינוך שלך ירד לטמיון - לוקח זמן להחזיר את זה בחזרה

)

 

[אמא של ילדה קוראת]

אם היית אמא גרועה, לא היית באה ומתייעצת.

תנסי בתור התחלה לעשות איתה דברים שאת אוהבת לעשות. לדוגמא, אם את אוהבת לבשל או לאפות, שתבשל יחד איתך. אם את אוהבת לשמוע מוזיקה, שתשמע ותרקוד יחד איתך (אצלינו כבר מזמן לא שומעים שירים של ילדים, לי אין סבלנות, לעומת זה הילדים מזמזמים יופי את השירים של קרן פלס, עידן רייכל רונה קינן ויעל נעים למשל). הרעיון הוא, שככל שתתרגלי לבלות איתה זמן, והיא גם בינתיים תגדל, תיהני יותר ויהיה לך חשק לבלות איתה יותר. (מאמא שכבר לא מסוגלת להסתכל על לוטו ראשון שלי

)

 

[פלגיה]

לא, את לא יוצרת

גיל שנה זה לא הגיל ללמד נימוסי אכילה. יש שלבים בכל דבר והשלב בגיל שנה הוא ללמוד לאכול, ולהנות מאוכל. השלב הזה כולל גם משחק באוכל, התנסות במרקמים, ובררנות של לאכול מה שאני רוצה ולהשליך את כל השאר לרצפה. לכן גיל שנה הוא לא גיל למסעדות, והפיתרון של בקבוק מטרנה במסעדה או אצל חברים הוא פיתרון טוב, כי לאנשים אחרים בסביבה מגיע להנות ממחוויות האכילה שלהם. מתי כן גיל לחינוך לאכילה? אחרי שהוא עובר את שלב ההנאה מהאוכל, וכבר ברור שאין ו שום בעיה עם מרקמים, ושום בררנות יוצאת דופן. זה מאוד תלוי בילד, אבל יכול להתחיל בערך בגיל שנה וחצי או שנתיים. השלב הראשון יהיה להרחיק את האוכל כאשר הוא מסמן שסיים לאכול - כלומר כשהוא מתחיל להשליך לרצפה. אגב, ה"חיוך הממזרי" שלו שאת מתארת הוא התחלה של הבנה והפנמה של האיסורים שלך. זה לא חיוך מתריס, זה חיוך שאומר "עכשיו אני אזרוק את הפסטה ואימא תגיד לי לא, הא-הא-הא, רואים איך ניחשתי?"

 

[בובית 29]

שיבא2 כל כך מוכר מה שאת כותבת../images/Emo24.gifשכמעט...

חשבתי שכתבתי את זה בעצמי

. והשקעתי המון מחשבה בעניין והגעתי למסקנה: 1.אני נותנת לילדה מה שאני יכולה (מבחינת יחס, תשומת לב) ואפילו מתאמצת לתת קצת יותר. 2.לא כל הורה נהנה לשחק בלגו/להאכיל בובה/לבנות פאזל לכן אני עושה איתה את הדברים הללו עד שנמאס לי ו...זהו. 3.ילדתי (וסביר שגם שלך) מקבלת ממני המון משאבים חומריים משובחים (מזון טוב, ציוד,קורת גג והעשרה) שסביר שילדים רבים לא זוכים לכך. לכן,(אחרי המון חשיבה) אל תלקי את עצמך אלה תסתכלי על מה שאת כן נותנת לה כי זה המון!

 

[שיבא2]

היי---

איזה כיף לשמוע מה שאת אומרת! אבל לצערי הרב, אני לא מסכימה איתך 100% פיתוח של ילד עובר דרך השקעה. ואני שמחה להפחית את השעות שלי במסינגר למען הילדה. כן, זה קשה לתת, להתחיל לספור איתה , להקריא סיפורים ובכלל לטפל כל כך הרבה שעות!!!!!!! אבל- חושבת שזו כן הדרך. מוכנה להקשיב לך, מתי שתרצי (גם) שלך שיבא