../images/Emo189.gifשיחות עם מלאכים,כנסו../images/Emo26.gif
... "אתה אומר שאני למעשה אלוהים?" צוחק צחוק גדול. "כמובן!" "מה מצחיק פה?" "זה מצחיק לשמוע את אלוהים שואל בטון חשדני ומאשים שכזה האם הוא למעשה אלוהים? רק אתה יכול לתכנן הלצה נהדרת כזאת על עצמך". שקט."אני כל הזמן שומע את זה. זאת אומרת,זה נושא ששב ומופיע בכל הדתות הגדולות:שהעצמי האמיתי שלנו מאוחד עם העצמי האלוהי.אבל במציאות, במציאות היום-יומית,המעשית,הממשית,זה לא עובד ככה כלל.אנחנו רק אנשים,פשוטים ורגילים.אם אנחנו אלוהים,אנחנו לא יודעים זאת כלל.ומכיוון שאנחנו לא מודעים לכך,הרי שלכל תכלית מעשית,אנחנו לא אלוהים.אפשר שזה נכון ברמה פילוסופית גבוהה כלשהי,אבל לאנשים רגילים,זה לא יותר מאשר תפיסה מטפיזית נחמדה". "אם אתה אומר".צוחק
. שקט."אתה לא מתכוון להגיב?" "מה יש לי לומר?נשמע שכבר החלטת מה נכון ואטמת את מוחך". אתנחתא."תן לי לנסות זאת בדרך שונה תן לי לשאול אותך את השאלה הזאת: נניח שלאדם מסוים יש בעיה.נניח,לדוגמה,שאדם מגלה שהוא נמצא בסכנת חיים. הוא מתפלל לאלוהים בכל כוחו.האמונה שלו אמיתית וחזקה מאוד.מה קורה?האם מלאכים
הופכים להיות מעורבים בנקודה זו?האם אלוהים שולח אתכם לסייע?אם כן,האם משמעות הדבר היא שהאדם הזה שוב אינו יוצר את המציאות שלו?" "אתה עדיין לא מבין.אנחנו אכן אתה,אתה האמיתי.אם אנו הופכים מעורבים–ושלא תהיה לך טעות,אנחנו אכן הופכים מעורבים בחיים שלכם–אנחנו עושים זאת כשלוחה של הרצון שלך עצמך.כך בדיוק הם פני הדברים.ברמה עמוקה מאוד,הרצון שלך והרצון של אלוהים אחד הם.ובשעה שאתה נמצא שם למטה בתחפושת הזאת,ממלא את התפקיד הזה,אינך מודע לכך, אף על פי כן,זה נכון. כאשר אתה חושב או מתפלל–תפילה היא סוג של מחשבה–המחשבה הזאת יוצאת אל היקום ומתחילה ללבוש צורה.אתה,הרוח וכל שליחי וסוכני הרוח,כולנו מחוברים יחדיו בסביבה אחת,בשדה מודעות ענק ומתואם אחד. שדה מודעות זה דומה לגן פורה.מחשבות הנזרעות בקרקע שלו,נובטות וצומחות והופכות לנסיבות ממשיות ואמיתיות.כולנו–בני אדם,מלאכים והאינטליגנציה האינסופית–כולנו הזרעים,הגן והגננים,בו-זמנית". צוחק."קשה מאוד להסביר זאת לבן אנוש אבל כך הם פני הדברים.כך הרוח תכננה את עצמה,כדי שתוכל ליצור ללא הרף מציאויות חדשות ושונות,מציאויות הממשיכות לצמוח ולהתפתח". אתנחתא."דרך נוספת לראות זאת היא שהמלאכים אינם נענים לתפילות שלך, אנחנו התפילות שלך.אנו צורות אור חיות ונזילות הנוצרות מההכרה. אנו מגיבים להכרתו של האלוהים ולשלכם.פעם נוספת,אנחנו אותו הדבר. קשה מאוד להסביר זאת.קושי רב קשור למחסום השפה.הנה רעיון:תן לי דוגמה ואני אראה לך כיצד זה עובד". "בסדר. נניח שאני מגלה שיש לי סרטן או איידס, כמו שהיה לבחור שמת עכשיו. אני מאוד מודאג. אני אחוז אימה. אני מתחיל להתפלל. אני מבקש מאלוהים שיסלק את הסרטן כדי שאוכל לחיות. אני דואג פחות לעצמי ויותר למשפחתי. אם אמות הם יתאבלו מרה, ואולי ידרדרו לעוני. התחינות שלי לעזרה הגיוניות לחלוטין". "זה מצב שכיח מאוד.אני רואה זאת כל הזמן כרופא.יש לאנשים בעיות רפואיות נוראיות–לאנשים טובים,לאנשים הגונים, לאנשים שמאמינים ובוטחים באלוהים במידה רבה.הם מתפללים,המשפחות שלהם מתפללות,לפעמים כל הקהילה שלהם מתפללת.ואף על פי כן,לעתים קרובות הם מתים בכל זאת.זוהי המציאות והיא לא תואמת כלל למה שאתה אמרת". ברכות."אבל היא כן.אתה פשוט לא יכול לראות את זה".אתנחתא."אם אדם חולה בסרטן,האם תסכים שזה אפשרי שאותו אדם יצר את המצב הזה?" "באי רצון."אני משער שזה אפשרי". "האם גם תסכים שזה אפשרי,כאשר אתה יודע את מה שאתה יודע,שהמצב הזה נקבע מראש,אולי קודם להולדתו של אותו אדם?האם תסכים שאפשרי שהאיידס או הסרטן הם סוג מסוים של 'קורס' שתוכנן על ידי האדם עצמו כדי לסייע לו ללמוד דברים מועילים מסוימים?" "זה אפשרי.אבל אתה עדיין לא עונה על השאלה שלי.מדוע התפילות של אותו אדם לא נענות?" "בוא נחזור להתחלה,לפני שאותו אדם נולד.בדרך כלל,אדם שמחליט לתכנן את חייו כך שיהיה לו סרטן,יש לו סיבה טובה מאוד לעשות זאת–זה לא משהו שנעשה מתוך קלות ראש.בדרך כלל,אדם שכזה מרגיש שהשיעורים שילמד הם חשובים מאוד,כל כך חשובים שהוא מוכן,אפילו משתוקק,לחוות את הכאב הכרוך בכך. הוא מתייעץ.ישויות אור,ישויות בעלות חכמה וחמלה עצומות,מייעצות לו.הן מיידעות אותו בכל הקשור לתוצאות של החלטתו.הן מספרות לו שהכאב יהיה נורא,שהאימה תהיה עצומה וממושכת.בחכמה,הן גורמו לו להמתין זמן רב כדי שלא יתחייב בפזיזות. אבל הוא מתעקש.ככל שהוא חושב על כך,הוא מבין שהמעבר דרך הצעיף,אובדן הידע על זהותו האמיתית כחלק מהאלוהים,וההתנסות בדרמה של תהליך המחלה יסייעו לו להגיע למודעות שהוא משתוקק להגיע אליה.המקום שהוא משתוקק להגיע אליו,הוא חזרה אל הרוח.הוא רוצה להבין בבהירות ובוודאות הגדולות ביותר שהוא למעשה אלוהים. הוא מתחנן לקבל זכות זו.הוא ממתין בתור כדי להפגין את נחישותו.והוא מתעקש,מתעקש לידיעתך,שהחלטתו תהיה כחוזה 'חתום וסגור'.הוא משאיר הוראות ברורות האומרות שאל לנו לשנות את המצב כלל.אין זה משנה עד כמה יבקש ויתחנן,הוא אומר לנו,אסור לנו להתערב. לבסוף,הוא נולד ומגיע יום והסרטן מתחיל להתהוות.ברגע שהוא מגלה אותו, הוא הופך אחוז אימה.הוא לא זוכר שהוא אלוהים,שהוא הכל,שהוא נצחי.לכן הוא מתחיל מיד להתחנן אלינו שנרחיק ממנו את הסרטן. כעת,אני שואל אותך,מה עלינו לעשות?לאחר שעבר את כל מה שעבר כדי לתכנן זאת,השלים את כל הדרישות המוקדמות,חיכה בתור,הפגין את נחישותו,חיכה עוד, ואז עבר את כל הטרחה של ההיוולדות,ההתבגרות וכל השאר–מה עלינו לעשות? האם אתה מצפה מאתנו למהר ולהתערב ולפרק את כל המערך העדין?אם נעשה כן, אנו נרפא את הסרטן אבל למעשה נהרוס את חייו.זה יהיה מעשה הרסני.יתר על כן,זה יהיה מעשה לא אתי לחלוטין". "אם זה באמת מתרחש כפי שאתה אומר,אז אני מניח שלא יהיה הגיוני לסלק את הסרטן.אבל מדוע במקרים אחרים המחלות והבעיות האחרות כן נעלמות כאשר אנשים מתפללים?יש מקרים ברורים שבהם מחלות 'חשוכות מרפא' לכאורה נרפאות בעזרת תפילה.אני משוכנע לחלוטין בכך.הייתי עד למקרים שכאלה". "לא כל 'הצרות' מתוכננות כחוזה חתום וסגור למן ההתחלה.אנשים מסוימים בוחרים לחוות מצבים גמישים היכולים להשתנות.הסיבות לכך מגוונות.אוסיף ואומר שיש שיעורים מועילים רבים שניתן ללמוד באמצעות ההתנסות במחלות ובצרות אחרות במסגרת 'חוזה סגור',ויש שיעורים מועילים שניתן ללמוד באמצעות התנסות במצבים כאלה שאינם במסגרת 'חוזה סגור'.ניתן ללמוד שיעורים רבי-ערך מהתנסות בתפילה שנענתה ובתפילה שלא נענתה.אתה יכול להבין זאת,נכון?" "אבל אני עדיין לא מבין איך אדם שפוי יתחנן לחלות בסרטן או באיידס,כמו הבחור שמת זה עתה,או להתנסות בכל צרה נוראה אחרת.אני חוויתי באופן אישי מצבים שהיו כל כך כואבים עד שקיללתי את אלוהים.כעסתי מאוד.'למה?', שאלתי,'אתה מניח לי להכניס את עצמי למצב כזה–מכל סיבה שהיא?' אין שום תירוץ לכמה מהדברים האלה.אני לא מסוגל להאמין שאנשים יהיו כל כך טיפשים עד שבכוונה תחילה יתכננו כמה מהטרגדיות הנוראות והכואבות ביותר שהם חווים. זה לא הגיוני. חייבת להיות דרך קלה יותר. אני מתכוון, אני מסוגל להבין מדוע סבל יכול להוביל לצמיחה ומדוע אנו עשויים להסכים לו – אפילו לבקש אותו בנסיבות מסוימות – אבל אני לא מסוגל להבין מדוע זה צריך להיות גרוע עד כדי כך. הסבל שאני רואה על כדור הארץ הוא גדול מאוד".
... "אתה אומר שאני למעשה אלוהים?" צוחק צחוק גדול. "כמובן!" "מה מצחיק פה?" "זה מצחיק לשמוע את אלוהים שואל בטון חשדני ומאשים שכזה האם הוא למעשה אלוהים? רק אתה יכול לתכנן הלצה נהדרת כזאת על עצמך". שקט."אני כל הזמן שומע את זה. זאת אומרת,זה נושא ששב ומופיע בכל הדתות הגדולות:שהעצמי האמיתי שלנו מאוחד עם העצמי האלוהי.אבל במציאות, במציאות היום-יומית,המעשית,הממשית,זה לא עובד ככה כלל.אנחנו רק אנשים,פשוטים ורגילים.אם אנחנו אלוהים,אנחנו לא יודעים זאת כלל.ומכיוון שאנחנו לא מודעים לכך,הרי שלכל תכלית מעשית,אנחנו לא אלוהים.אפשר שזה נכון ברמה פילוסופית גבוהה כלשהי,אבל לאנשים רגילים,זה לא יותר מאשר תפיסה מטפיזית נחמדה". "אם אתה אומר".צוחק
