עוד שבוע לאוסף...
כמה דברים שעברו אצלי במערכת בשבוע שאחרי תום החופש הגדול השני של השני (רן ארז אוהבים אותך הרבה תביא עוד אחד...) Gene Clark- Roadmaster בתוך קרירת הסולו הדיי נחבאת אל הכלים של קלרק האלבום זה כל כך לא מוזכר שקשה להאמין שהוא קיים בכלל, כנראה בגלל שהוא קצת נופל בין הכסאות זה לא נשמע כמו הבירדס מצד אחד, ומהצד השני, זה גם לא ממש קאנטרי כמו האלבומים האחרים שלו, מה שכן יש כאן זה רוח אמרקאי במיטבו, שילוב של פולק וממש קצת תחושת קאנטרי ובעיקר, בחור שפשוט יודע לכתוב שירים כמו שצריך. Espers- Espers I הכרב פולק אמרקאי משנות התשעים שממוקם בפלורידה (אאל"ט), המוסיקה שלהם שואבת את מקורותיה מכל מה שעולם המוסיקה עבר בארבעים השנה האחרונות, השפעת הפולק ברורה מאוד כאן, אבל גם אין כאן שום דבר שנשמע כמו ראטרו, זה לא פחות עדכני מכל דבר אחר, רק עם הרבה יותר עומק מרוב מה שיוצא בשנים האחרונות. אבל יותר חשוב, המוסיקה פשוט מהפנטת, נכנסת לנשמה ולא יוצאת משם עד שאחרוני הניורונים בגוף מרגשים את הרטט המענג הזה. The Kinks- The Great Lost Kinks Album מדהים איך מה שפעם היה שמועה בלבד ומשהו שהוא חלום רטוב של מעריצים נחושים, היום כל כך זמין בלחיצת כמה כפתורים, לא בניגוד לשם, לא מדובר ב"אלבום אבוד גדול של הקינקס", זה לא אלבום, הוא לא גדול ולא אבוד, מדובר בסה"כ באוסף שירים שלא הגיעו לאלבומים וכמה B-sides עלומים, מסוף שנות השישים ותחילת השבעים, אבל אצל הקינקס, בטח בתקופה ההיא, אין דבר כזה שירים זניחים, כל שיר של האחים דיוויס הוא סטייק עסיסי ששווה לטעום ובסה"כ מדובר באסופת שירים טובים מאוד וכיף קינקי טהור. Morgen- Morgen אלבום שבהחלט נכנס לקטגוריית האיזוטרי והזניח, שמכר גג כמה עשרות עותקים בזמן אמת, יש לי אותו הודות לדודל ונזכרתי בו השבוע הודות ל LadyG, וגילתי מחדש איזה תענוג מופלא זה, יש באלבום הזה של בחור אלומני בשם סטיב מורגן, איכות שגורמת לך להרגיש שמדובר ב the Who אחרי מנה גדושה במיוחד של אסיד ובמסע טרוף בילתי נגמר, נקודת השיא של האלבום הוא השיר ההזוי והמטרף Of Dreams, אבל גם שאר השירים נפלאים, תענוג אמיתי. Revolution- פס קול הסרט. Revolution היה סרט תיעודי שנוצר מתוך ההזיה של סאן פרנסיסקו בשנות השישים וכולל ראיונות עם היפים בהיט אשבורי, הסרט מעניין משום שהוא הניסיון ההיפי היחיד (לפחות היחיד שאני מכיר) לתאר את התופעה והחשיבות שלה, מתוך התרבות ההיפית ומתוך תפישות העולם שלה, הפס קול, הוא קפסולת זמן מדליקה של סאן פרסיסקו בקיץ של האהבה, בהשתתפות שלוש מהלהקות היותר מענינות של הסצנה: Mother Earth, Quicksilver Messenger Service ו Steve Miller band.