קצת חוששת ומשתפת

../images/Emo182.gifקצת חוששת ומשתפת ../images/Emo4.gif

כידוע הייתי צריכה להפסיק הריון בשבוע 11 בגלל שהתגלתה אצלי מחלת הוצ'קין - לימפומה. אני לא יודעת מה התחיל קודם ההריון או המחלה (מניחה שהמחלה). כל החורף שקדם להריון ובתחילתו הרגשתי שאני חולה בשפעת ארוכה שאני לא מצליחה להיפטר ממנה. אח"כ כשכבר ממש הייתי חלשה, עייפה כל היום וסמרטוטית אמרתי שזה מההריון, אבל עדיין היו לילות שעלה לי החום, והרגשתי ממש חולה ואי אפשר היה להאשים את החורף עוד כיון שכבר היה אביב, ואז עלו על המחלה. (אחרי כמה התעלפויות לא ברורות ובדיקות דם לגמרי לא תקינות התחילו לחקור ולברר) כבר חודשיים בערך שמידי פעם מתחיל אצלי צינון
מתעטשת כל היום מנוזלת, גדושה, ושוב גם היום אני בבית ולא בעבודה כי עלה לי חום ואני מרגישה שוב חולה. חייבת להודות שזה אופייני לי בחורף, אני לא מגיבה טוב למזג אוויר קר, אבל אני מפחדת מדברים אחרים
לא רוצה להיות בדה ז'ה וו נבדקתי לא מזמן בדיקה שטחית כי עוד לא רוצים לעשות C.T. עד שאסיים 1/3 ראשון (בסוף החודש יש לי C.T) בינתיים הכל נראה תקין באולטרא סאונד (שזה פחות מדוייק) וכך גם ספירות הדם תקינות, סביר להניח שבאמת הכל בסדר, אבל אי אפשר שלא להיזכר, באפשרויות אחרות. ובעלי לחוץץץץץ מזה
אני לא יודעת אם לדאוג או להירגע ולהרגיע. אמרו לי להקשיב לגוף שלי, אבל החורף וההריון מפריעים לי לדעת מה בגדר הנורמה ומה לא. איזו סערה בחוץ וגם בפנים
 
באמת מלחיץ../images/Emo70.gif

אבל אני מאמינה שאם הייתב בעיה בדיקות דם היו מראות את זה. איו ברירה אלא לחכות שלושה שבועות ואז לדעת ביתר דיוק. אני יודעת שהזמן יזחל עד אז. אולי תנסי ביתנתיים טיפול אלטרנטיבי לשיפור המערכת החיסונית? אם זה צינון זה ישתפר. בנוסף, אני חושבת שהכל של דמיון מודרך יכול להיות מאוד יעיל ומעצים בשבילך. שווה לברר.
 
לפעמים הזמן ../images/Emo60.gif ולפעמים ../images/Emo160.gif

התניסיתי בדמיון מודרך בעבר וזה באמת מוצלח
את כל הבוקר העברתי בקריאת שירשור ההיכרות המחודש, מאפשר לי להכיר יותר טוב את המשתתפות פה. האמת שאני מרגישה כבר יותר רגועה איכשהו לכתוב את הדברים עוזר, משחרר. רק שבלילה לפעמים עולים יותר הפחדים
. חייבת ללכת עכשיו...
 
חיבת להודות שמרגישה קצת מאוכזבת

נכון שזה לא פורום רפואי, אלא פורום תמיכה, ומלבד תגובה אחת, אף אחת לא מצאה לנכון להציע
או תמיכה או הרגעה. אני יודעת כבר ומכירה את התופעה שהמילה סרטן או נגזרותיה גוררת רתיעה, אבל אחרי שראיתי את התגובות כאן בשירשור על בנות הפורום השכן, על כך שאשה שאיבדה הריון אינה מצורעת, ולא צריך להתרחק אני שואלת את עצמי האם חוסר התגובות עכשיו זו אותה הגברת בשינוי אדרת. או בצורה פשוטה רק לומר את מה שידוע לכולם סרטן (ובטח לשעבר) לא מדבק מאוד מתלבטת אם לשלוח את ההודעה הזאת, אני מרגישה שהיא בוטה, ולא נח לי, אבל הייתי רוצה לברר את זה באמת. מתנצלת שאני מעלה נושאים מעיקים, אבל זו ההתמודדות שלי עכשיו, גם אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי, ואני מסננת את עצמי הרבה בדר"כ כי אני לא מנסה להוסיף פחדים וחרדות שלא נוגעות לכם אני יודעת שאתן חבורה נפלאה של בנות-נשים, שיודעות לתמוך ולתת
ועצות, שיש לכן מאגר רגשות עצום, ויכולת להבין ולהכיל את הפחדים, דווקא משום כך מרגישה מעט אכזבה. מצטערת, זו באמת לא הודעה נחמדה הפעם, תאשימו את ההריון ההורמונים והשפעת אם צריך, הרגשתי צורך לדבר בכנות. ואם נדבר רגע באייקונים אני לא אומרת את זה בטון כזה
פשוט מרגישה קצת כמו
.
 
../images/Emo24.gif../images/Emo57.gif../images/Emo45.gif../images/Emo20.gif

קבלי ממני
ו
והרבה הבנה. אני מקווה שהכל יהיה בסדר ובסופו תקבלי את האושר שלם מושלם ובריא
מחזיקה לך
ו
והעיקר שיהיה לך טוב תוציאי מהלב ותספרי אל תנסי להמתיק או ליפות, הרי זה המקום לספר. את מלאך לבן בים כחול את השושנה שלא אקטוף
 
רוח על המים ../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

היי לרוח, אני מציצה לכאן מידיי פעם. עדיין לא הייתי אף פעם בהריון - יש לי חרדות מכל תהליך ההריון והלידה. לא מוצאת כוחות להביא את עצמי להכנס להריון. קראתי את ההודעה שלך והרגשתי צורך לכתוב לך:אני שולחת לך המון חיבוקים וירטואליים ומקווה שבסופו של דבר הכל יהיה טוב ואת תרגישי טוב ותהיי בריאה. לגבי ההצטננות:חצי מדינה חולה ועוד חצי מצונן - כמובן שאת רגישה יותר בגלל כל מה שעברת, אבל נסי לחשוב חיובי - חישבי מחשבות חיוביות. אני יודעת שזה קשה, אבל נסי להירגע. תנשמי עמוק - לי זה עוזר כמעט תמיד!!! וכוס תה חם לא יזיק בקור הזה. "
הנה הם באים ימים של שקט אחרי הרעש הגדול והנורא נשב יחדיו על המרפסת ונחכה ביחד ליונה"
 

פלגיה

New member
רק עכשיו נכנסתי, קבלי ../images/Emo24.gif

מכירה את ההרגשה שההיסטוריה חוזרת על עצמה (לי דימום בשבוע 9 היה הפלה, ובהריון הבא היה דימום בשבוע 8), וגם שכל "עכבר" קטן נראה כמו הר. לא רוצה לתת לך עידוד רפואי, כי אני באמת לא יודעת, אבל מקווה איתך שהכל יהיה בסדר. נראה לי ש"איטיות" התגובות פה היא גם בגלל שלא נכנסים אליו כמו האינטנסיביות של הפורום השכן (שם את יכולה לשים הודעה ולגלות אחרי שעתים שהיא בדף השלישי) אגב, לי בכלל לא עושים סי.טי, כל ההריון (לדעתי צריך, כי נפגעתי בראש) וגם צילום רנטגן הייתי צריכה להלחם כדי לקבל אישור.
 

7נתי7

New member
יקירתי../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

קראתי את הודעתך ואם לא הית כותבת את ההודעות הנוספות,לא היתי מבינה את שכתבת. לא הבנתי ואולי לא שמתי לב לשם המחלה ולמשמעותה ואולי אני לא היחידה ואולי סתם הראש שלי בעננים היום. תדירות הכניסות לפורום הזה היא שונה משאר הפורומים וצריך להתרגל אליה. אם יש דבר שבנות הפורום מצטינות בו זה חיבוקים וירטואליים מכל הלב ותמיכה בכל מי שנאבקת במאבק בקשה של ללדת ילדים. בטוחה שתקבלי כאן את התמיכה הטובה ביותר,למרות שאולי לא התמודדנו כאן עם המחלה הזו בעבר (ואולי כן,לפני זמני) מחזיקה לך אצבעות שיהיה בהצלחה נתי
 
לעניין סי טי

יעשו לי מ1/3 שני עד החזה (צוואר וחזה) כשהבטן מוגנת בעופרת.וב1/3 שלישי גם את הבטן (זה התיכנון) והבנתי שזו הגישה הכי מחמירה מבחינת הגנת העובר. מוזר לי מה שאת מספרת. יש בכל בית חולים אדם שתפקידו שממונה על כל נושא בטיחות קרינה, וחישוב רמות הקרינה ויש חישובים ספיציפיים לנשים בהריון אולי כדאי לברר מי זה ולדבר איתו.
 

ורד13

New member
אם תשלחי לי -

פרטים מדויקים אשמח לברר לך מה כדאי, איך כדאי ובאיזו טכניקת בדיקה לבצע. זה מאוד פשוט לי לברר. מר בעל ישמח לעזור. שד.א. בשלוף מהראש ולפני מחשבה נוספת ענה שלגבי הצואר היה סומך על א.ס. אם בוצע בידים טובות.
 

ורד13

New member
ובכלל- סליחה על הקונקרטיות-

למה לא MRI.? נכון לא הבדיקה האופטימאלית אולם משלבת יעילות, בטיחות ואפשרות לביצוע כבר ממש בקרוב? הקונקרטיות היא כי חוץ מחיבוק ותפילה ומחשבות איך אפשר לקצר את ההמתנה - אני לא כל כך יודעת מה אפשר לעשות?
 

נייטי

New member
את צודקת - אני מצטערת

לי אין אף פעם דברים חכמים להגיד בעניני בריאות. מה שאומרים לי נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה. יש לי זיכרון של כרובית בחומץ. אני לא חושבת שהנושא מעיק, בכלל לא. נראה לי שאף אחת פה כבר לא נרתעת מסיפורים קשים. לפעמים, לא מוצאים את המילים הנכונות, לפעמים פשוט יש יום שמתחשק לשים בו רק איקונים מטופשים. לי יש ימים כאלה ואני מרגישה לא נוח אם אני לא תומכת כאשר יש בקשות תמיכה, אבל לא יודעת אם יותר נכון לתמוך כי ביקשו ממני או לתמוך רק כשאני מלאה ברגשות של תמיכה. אפשר כמובן להסתכל על הדברים משני הכיוונים ובאמת שזה לא משנה לענינך. סתם חולקת איתך את מצבי התמיכה השונים שלי. ולגבי החששות שלך, אני אגיד לך מה שבעלי אומר לי תמיד כשאני "ממציאה" בעיות: לזברות יש פסים! זברות לבנות הן נדירות ותפסיקי לחפש אותן.... אומנם, את באמת צריכה להיות עם היד על הדופק ורצוי להיבדק אפילו אם זה ירגיע קצת את בעלך (גם לא מגיע קצת שקט) אבל תזכרי שהבדיקות דם תקינות וזה חשוב מאוד! יקירתי, את בהריון, אפילו אם את מתכחשת, אפילו שהפחדים מבעבעים כל הזמן, זה דבר נפלא ואת בדרך להיות אמא, תשמרי על עצמך כי זה חשוב, אבל תמצאי גם את הדרך להרגע קצת ולשמוח קצת, זה לא פחות חשוב מאשר להיות עם היד על הדופק. שולחת לך טונות של אנרגיות חיוביות!!!!!!!!!!!!!!!!!
 

נגה15

New member
את צודקת, אני מתביישת

מודה שקראתי את ההודעה שלך לפני כמה שעות וליבי נחמץ. לא ידעתי מה להגיד לגופו של עניין, רק חלפה בי המחשבה שאני מעריצה אותך על היכולת שלך להזדהות ולתמוך באחרות (רק היום בבוקר שלחת לי הודעה כזו) אחרי כל מה שעברת. לא מצאתי באותו רגע את המילים והתכוונתי יותר מאוחר להתיישב שוב ולארגן את מה שרץ לי בראש. אבל בהחלט היה מקום להגיב מיידית, אפילו רק עם חיבוקים. אז אמנם באיחור, אך מכל ה-
קבלי אותם עכשיו
מקווה שהכל בסדר ומאחלת לך רק טוב, מגיע לך
 

Tנקר בל

New member
רוח על המים

אני חושבת על 2 סיבות שבגללן לא ענו לך. גם, כמו שכתבו לך, בגלל רמת הפעילות. מספר המשתתפות מוגבל יחסית לפורומים אחרים (לשמחתנו), ולא כולן ראו את ההודעה שלך. אני למשל, למרות שנכנסתי כמה פעמים במשך היום, ראיתי את ההודעה שלך רק עכשיו, כי במהלך שעות הצהריים והערב, אני נכנסת רק לכמה דקות כל פעם, ולא תמיד מספיקה לעבור על כל ההודעות. בשעות הבוקר או הלילה, אני קוראת את הכל. אני בטוחה שאני לא היחידה שבכלל לא ראתה את ההודעה. עוד דבר שעולה על דעתי, שאנשים נרתעים ממתן תגובה להודעה שהם לא לגמרי מבינים (או שרק אני כזו?) כשיש מושג לא מוכר בהודעה - פוחדים לענות משהו טפשי. אני שמעתי על מחלת הודג'קין רק ממש לאחרונה (קראתיאת הספר של ריצ'רד פיינמן, שאשתו חלתה במחלה). אם הייתי קוראת על מחלה עלומה, אני לא יודעת אם הייתי עונה, יתכן שלא הייתי עונה, לא בגלל שאני לא רוצה לתת תמיכה, אלא בגלל שנראה לי שאני לא יודעת לתת אותה. קשה לי לענות, כשאני לא יודעת בכלל במה מדובר. האם החששות שלך סבירים? אם כן - עידוד ריקני בנוסח "הכל יהיה בסדר" כשאני בכלל לא מבינה מה המשמעות של הדברים, הוא ממש לא במקום מבחינתי. עצות ממשיות - אין לי. אני מניחה שהייתי מבקשת פרטים או מציינת שאני לא מכירה את המחלה, אבל מקווה שהכל בסדר, אבל אני בהחלט מבינה מישהי שבחוסר נעימות עוברת הלאה, למרות שזה מלווה בחשש לשלומך ובתקווה לשמוע שהחששות שלך מופרכים. ולסיכומו של עניין - נדמה לי שמה שאת מפרשת כרתיעה מסרטן, נבע דווקא בגלל חוסר הידיעה שמדובר בסרטן. אגב, אני לא פעילה היום בפורום אובדן, אבל כשהייתי, הייתה שם אשה (מיליתו) מדהימה חולת סרטן. היא קיבלה המון תמיכה והייתה מאוד אהובה. לגופו של עניין - כאמור, אני לא מכירה את המחלה, ואני מאוד מקווה שאת טועה. גם אני חושבת שאם היה סיכון ממשי, לא היו לוקחים סיכון לאור עברך. אני אתפלל בשבילך - לבריאות הגוף ולמנוחת הנפש.
 
מצטערת

מאוד שאת מרגישה כאן חוסר תמיכה. את לא מוסיפה פחדים אני קראתי את ההודעה שלך אתמול והרגשתי כלכך קטנה לידך. את נתפסת בעיני כבחורה מאוד אמיצה בגלל הסיפור האישי ותגובותייך לאחרות בפורום. לא ידעתי מה לכתוב כי לא הבנתי מבחינה רפואית על מה מדובר וחשבתי שהודעה כמו אני מאמינה שהכל יהיה בסדר יכולה להיות סתמית. את צודקת שהיה מקום להגיב ולתת תמיכה רגשית ועל כך אני מתנצלת. מאחלת לך רק טוב והרבה בריאות.
 

ענתש

New member
היא לא בוטה.

אני יכולה להגיד רק על עצמי. התכוונתי להגיב אבל לפעמים לוקח לי כמה ימים לעבד מידע ולחשוב מה אני רוצה לענות כשיש הודעה כל כך טעונה. כשאני אומרת טעונה הכוונה היא שהיכולת שלי לענות עליה נפגעת מסערה של רגשות וקשה לי להפריד בין פחדים לאמונות ותקוות. נראה לי קצת חסר טעם לשלוח חיבוק ולהגיד "אני מחזיקה לך אצבעות", למרות שזה נכון. קראתי את ההודעה וקיוויתי בשבילך שמדובר סתם בעייפות ולא במחלה הזו. אבל כן, עלו לי בראש הרבה פחדים ומחשבות שרציתי להרגע מהם לפני שאני כותבת, לא כזה פשוט לי לכתוב "מחזיקה לך אצבעות" הפעם. מודה, מודה שאצלי יש בהחלט תחושה של פחד מההודעה שלך. אני לא חושבת שזה מדבק או שאם אני אקרא או אחשוב עלייך זה יעשה לי משהו רע. פשוט בכל פעם שעולה המילה סרטן יש לי המון בלאגן בראש לסדר, בלאגן שלא תמיד קל לי להתמודד איתו או לעכל או לחשוב. אותה תחושה רעה היתה לי כשמיליתו גלשה בהריון ולידה - לא הייתי מסוגלת להיות שם בשבילה, אפילו שעקבתי אחריה בכל צעד וקיוויתי בשבילה המון. לא יכולתי לכתוב את המילים. זו הפעם הראשונה שכן רציתי לכתוב לך את המילים, אבל גם עכשיו הן בקושי יוצאות. זה קשה לי לדבר על זה, בשבילי סרטן הוא סוג של מפלצת. ואני לא רוצה לחשוב על זה. קצת קשה להתחמק מהנושא במשפחה של אמא שלי... לכולן היה סרטן השד - לאמא שלי, סבתא שלי, אמא של סבתא שלי, וחלק נכבד מהבנות דודות של אמא שלי... אחת אחרי השניה. לא ברור עדיין אם מדובר במשהו גנטי, יש דפוס תורשתי, אף אחד מהגנים הידועים היום לא נמצאו (חוץ מבת משפחה אחת בלבד שנשאית של אחד הגנים.... כנראה שהיא דווקא היוצאת דופן והיא אחת שמעולם לא חלתה בזה). חלקן נפטרו מזה, חלקן (ואמא שלי למזלי) זכו לגילוי מוקדם והצלת חייהן. ותמיד יש את הפחד הזה - יש לי גוש, מה זה ? זה הסרטן ? הוא כבר הגיע ? אני לא משווה לתחושות שלך, אני יודעת שאין דינו של מי שאחרי המחלה (כמוך וכמו אמא שלי למשל) והחששות שלו והבדיקות התקופתיות וההמתנה לתוצאות והפחד, כדינו של מי שמעולם לא עבר את זה אבל רק מפחד. זו הפעם הראשונה שאני מספרת למישהו שזה בכלל מטריד אותי... אני תמיד מתמודדת עם זה במילים תמציתיות, בוטות והמון הומור שחור. וכמובן בניתוח הפחדים בצורה הגיונית ובדיקות תקופתיות וההחלטה היבשושית שכשהוא יגיע אני אלחם בו. ואף אחד לא יכול לנחש עליי את התחושה האמיתית. אבל עד היום לא דיברתי עם אמא שלי על זה - את מאמינה ? כשהיא היתה חולה כבר לא גרתי בבית. באתי המון לעזור באופן פיסי אבל מעולם לא אמרתי לידה את המילה, מעולם לא שאלתי איך היא מתמודדת, אף פעם לא פתחתי את הנושא. כשהיא עושה בדיקות תקופתיות אני מסתכלת בבדיקה בדיעבד (אני יודעת איפה הניירות נמצאים) ורואה שהכל בסדר. אני לא יכולה לפתוח את זה, משהו מאד גדול וכבר ואפל רובץ על החלק הזה שלי. אני חושבת שזו חרדה. לא יכולה להגיד את המילה, לא יכולה לדבר על הנושא. מקווה שתאמיני לי שאחרי כל זה אני מקווה כל כולי שאין לך כלום. אבל קשה לי להיות אופטימית עבורך, משא החרדות שלי מעיק עליי וגורם לפאסימיות שלא מגיע לך שתצא עלייך. אלו הפחדים שלי, עבורי. לא עבורך. עבורך אני רוצה להאמין רק שיהיה טוב. עבורך אני רוצה לעזור להכיל את הפחד. אבל לא מצליחה. זהו, אני מקווה שהובנתי. סוג של התנצלות כזו ואני עוד לא בטוחה שאלחץ על ה"שלח" או שלא אבקש למחוק אחרי זה....
 
טוב ששלחת

ועכשיו וידוי אמיתי מאוד. גם לי בראש סרטן זה סוג של מפלצת:
(הרבה יותר קל לי לכתוב הוצ'קין ולא להגיד סרטן, כי גם אותי זה מרתיע) אני חושבת שאם העזתי לחשוב שמתייחסים למבריאי סרטן כמצורעים (איך מרגיש מי שבאמת מצורע?) זה כנראה שיקוף של גישה שקיימת אצלי עמוק בפנים. כן, אני מרגישה קצת דפקטית לגבי עצמי, הבעיה היא גם ובעיקר אצלי. אני מאוד מאוד מבינה את מה שכתבת, שמחה ששלחת, ותאמיני לי שאם כבר למחוק, אז למחוק את ההודעה שלי שחוללה את כל הסערה, אבל אני שמחה שכתבת את זה, שמחה שהוצאת את זה אל האור,
זה יכול לעשות טוב (מניסיון
)
 

ענתש

New member
../images/Emo24.gif מסכימה עם ההרגשה

הפנימית המסובכת של מחלימי סרטן. אני מכירה את זה רק מאמא שלי ובאופן מטושטש (אמרתי, לא מדברים על זה) אבל אני יודעת שיש את המפלצת הזו שתמיד נשארת בפנים ותמיד אורבת ותמיד מזכירה לך... אז גם אצלי היא שם, היא רק קצת אחרת ופחות ממשית משלך כי עוד לא הייתי שם. תודה שקראת ותודה שאת מבינה.
 
עכשיו אני בוכה../images/Emo7.gif../images/Emo141.gif

בוכה מהתרגשות, ובוכה מבושה. באמת שלא הרגשתי נח עם ההודעה ההיא מאתמול, ובאמת שזה לא היה מתוך כוונה לסחוט חיבוקים וירטואליים. <למרות שזה נחמד> אני לא יודעת אם להגיב לכל אחת אישית או להגיב באופן כללי (אני חולה אז מקצרת קצת) המשפט הראשון שלי היה זה לא פורום רפואי, נכון זה לא המקום לתשובות רפואיות, ואני במעקב רפואי כמובן,(מבטיחה עכשיו לעדכן יותר את הרופאה שלי) ולכן גם לא הסברתי יותר על פרטי המחלה, כי אני גם לא בקיאה מאוד (משאירה את זה לרופאים) וזה לא מה שאני מצפה פה. נורא חשוב לי להגיד שזה לא כוון למישהי אחת ספיציפית ואני לא שופטת אף אחת. ההודעה שלי היתה כללית בלבד. כקיטור כללי . בזמן האחרון אני מרגישה על רכבת הרים יומיים מאושרת יומיים מסתגרת יומיים מרגישה מצויין יומיים מרגישה זרוקה, בקיצור לא ברור בכלל. אני אפילו לא מצליחה לכתוב את כל זה. משהו בסגנון: "איזה כיף שסוף סוף תיכף נגמר 1/3 ראשון", ואחרי יומיים - "מה כבר נגמר 1/3 ראשון?! ועוד לא התחלתי להנות ממנו"...
חושבת שמתפתח אצלי תסמונת BIPOLAR (דו קוטביות) ואני אומרת דברים לא לעניין. אני מתנצלת אם מישהי נפגעה בדרך, ואם גרמתי לכן להתגונן. ====================================================================== אני נוטלת וויטמין C אוכלת בריא (לפחות עד כמה שאני מבינה), הפסקתי שימוש בפרופליס ואכניציאה כי שמעתי שזה לא בטוח בהריון. אני באמת צריכה לברר רפואה אלטרנטיבית לחיזוק מע' חיסונית שמותרת בהריון.
 
רוח../images/Emo24.gif

מאד מבינה את החששות שלך, הם באים ממקום טבעי ונורמלי לחלוטין. אני מאמינה שאף רופא שבעולם לא היה לוקח איתך צ'אנס לנוכח ההסטוריה. כך שאם היתה איזו שהיא אינדיקציה בעייתית, כבר מזמן היו מריצים אותך ל - C.T. בלי להתחשב בעובדה שאת בהריון. אני מאמינה שזה שהספירה תקינה ושהאולטרסאונד תקין זה מרגיע. יש עוד איזה שהן בדיקות שניתן לעשות על מנת לשלול חשדות? אם כן, אז שווה לך להתעקש עליהן. ואם לא - אז פשוט תשתדלי לנוח כמה שיותר (שפעות מאד מתישות, ובלי קשר להסטוריה שלך מומלץ להישאר בבית לפחות יומיים לאחר שיורד החום, אחרת את לא נותנת לגוף שלך להתאושש ולהתחזק). כמו אמא של פילפילון, אני מאד בעד טיפול אלטרנטיבי משלים. דיקור סיני עושה פלאים למערכת החיסונית (לא לצפות לשינוי אחרי טיפול בודד, אבל בתום סדרה יש הבדל משמעותי), וכך גם רפלקסולוגיה. וחוץ מזה, אני גם מאד ממליצה על מדיטציה יומית. לי זה עוזר להילחם בחרדות ולהירגע. יש לי דיסק שאני משתדלת להקשיב לו כל יום (בערך 25 דקות) ובימים שאני ילדה טובה ומקשיבה, מצבי בהחלט משופר. וחוץ מזה, שולחת לך חיבוק גדול, ומאחלת לך שאת ההריון הזה תסיימי כשגם את וגם התינוק בריאים שלמים ומאושרים!
 
למעלה