atshus

New member
../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif../images/Emo181.gif

 

atshus

New member
../images/Emo181.gif התלבטות בעניין סדרי עבודה

שלום לכולם, בספר הקודם שתרגמתי מסרתי כל פרק לאחר שסיימתי לתרגמו. כעת התחלפה עורכת אחראית והחדשה מעדיפה (בצדק) מסירת הספר בשלמותו. כעת אני מתלבט, ואשמח לשמוע כיצד אתם נוהגים, אם לערוך כל פרק בסיום העבודה עליו או לתרגם הכל במכה ואז לערוך הכל. הרי בכל פרק ישנם כמה (וכמה) מקומות שנשארים פתוחים ודורשים עוד עבודה בהסתכלות מאוחרת, והעריכה הסופית של הספר כולו אמורה לספק משהו קצת שונה, היינו קריאה רציפה שאמורה לחשוף מקומות שאינם שוטפים בסגנונם וכד'. מצד שני מעברים כפולים כלאה, בסוף כל פרק ובסוף כל הספר הם בחינת עבודה כפולה. מה דעתכם? תודה אסף
 

Apellai

New member
אני יכולה להגיד לך איך אני עובדת.

בהתחלה אני מתרגמת כמו שזה רץ, בלי להתעכב. אם חסרה מילה אני משאירה אותה בשפת המקור ואם אני לא יודעת להחליט אני כותבת אופציות בסוגריים, העיקר להגיע לסוף ולראות את התמונה לפני העיניים. זו טיוטה גולמית. אז אני חוזרת להתחלה ומתחילה לעבוד - לחפש מילים, להתלבט, לנסח, לתקן אחורה. ו אז אני עוברת בפעם השלישית עם מבט לשטף, קישוריות וכו', והרבה פעמים אני מוצאת משפטים שאני לא מבינה מה רציתי להגיד ואני חוזרת למקור. בדרך כלל יש לי עוד קריאה רביעית ושם רק תיקונים ממש מינוריים.
 

londoner1

New member
את שני הספרים הראשונים שלי

תרגמתי בזמני החופשי ומסרתי את כל הספר הגמור. את הספר הנוכחי - שאני מסיים היום! - שלחתי בכמה חתיכות, כי כך ביקשו מההוצאה כדי לחסוך בזמן. אני הרבה פחות אוהב את השיטה הזו, כי יש לי נטייה לחזור אחורה וללטש ולשפר, או שפתאום אני נזכר במהלך התרגום ברעיון טוב יותר לתרגם מילה מסוימת שהופיעה בהתחלה וכו'. אבל מה - אני לא מתווכח. וממילא אחרי ההגהה וההכנה לדפוס אני מקבל הזדמנות לעבור על כל הטקסט פעם נוספת ולהעיר הערות.
 

Y. Welis

New member
יש כאלה שלא מקבלים את ההיזדמנות

או אפילו לא יודעים לדרוש אותה (נדמה לי שמתרגמת אחת כתבה כאן על קשייה עם העורכים, שנבעו בעיקר מכך שלא ניתן לה לעבור באופן סופי על החומר בטרם הוא מודפס). לדעתי זה חיוני ביותר, כי לא מעט תיקונים חשובים נעשים בדקה האחרונה: סופר שאני מאוד מעריך שינה שמה של דמות מרכזית בספרו על גיליונות ההגהה הסופיים. אנחנו אמנם לא סופרים, אבל אני בהחלט מאמין בהשראה של המעבר האחרון.
 

hazelnut

New member
לע"ד, יש מינוסים ופלוסים לשתי השיטות.

וגם אני הולכת לפי דרישת ההוצאה/המחבר ולא מתווכחת. לי אישית יותר נוח לתת פרק-פרק, כי כך אני עוברת על שאלות של ההוצאה/מחבר בסוף כל פרק ובזה נגמר העניין. אם מבקשים שאתן את הספר בסוף, אני מרגישה הרבה יותר שהוא "שלי", שהוא "הבייבי" שלי.. מצד שני, זה כרוך בהרבה הרבה יותר עבודה, כי אני מתרגמת כזאת "מתייסרת" ומשנה בלי סוף עד שאני באה על סיפוקי.
 

beeswax1

New member
אני מרגישה הרבה פעמים שרק אחרי כמה וכמה

עמודים, אני מתחילה "להכנס לראש" של הספר ואז, כשאני חוזרת לפרקים הראשונים, אני מסמיקה מבושה ומתחילה לשכתב ולערוך הכל באכזריות.
 

יפתח ב

New member
בספרים שתרגמתי הנוהל היה משלוח של כל פרק

עם סיום תרגומו. כך העורכים שלי היו יכולים להתחיל בעבודה מיד. מבחינתי זה היה סידור מועיל, כי ידעתי שלא אגיע לסוף הספר באפס ידיעה באשר לאיזו התנגדות שלהם למונח או צירוף מילים שבחרתי. תועלת נוספת הייתה שכך היה מובן מאליו שיש לשלם לי חלק מהכסף לפני השלמת הספר. מצד שני אני כנראה פחות שיטתי בעבודתי מאשר אחרים שהגיבו כאן. אני לא מסוגל לדלג על מילים קשות תוך כדי עבודה, ומבזבז הרבה זמן על ניסוח כבר בשלב התרגום הראשוני, אפילו שאני יודע שבקריאה הנוספת יהיו שינויים וליטושים רבים. (אני גם לא חושב שהייתי מסוגל לסיים תרגום ראשוני של ספר שלם ואז לבלות שבועות בעריכתו. הייתי משתגע. המעבר מעריכה לתרגום מקל על חדגוניות המלאכה).
 
למעלה