דיכאון...

[מתנושני]

../images/Emo201.gif עצוב....

אין לי מילים להביע את מה שאני מרגישה כלפיך. לאורך כל התקופה שבה אני חברה בפורום - תמיד היית כל כך חזקה, עם סיפור חיים כל כך מלא תלאות, והפכת בי אופטימיות שהנה דברים יכולים להשתנות. ועצוב לי לקרוא שבסופו של דבר עדיין לא. עכשיו קשה לראות את העתיד, צריך לתת את הזמן להתאבל על האובדן ועל הבשורות הרפואיות המרות הללו. אבל בקצה המנהרה יש תמיד אור, צריך רק לחפש ולמצוא - אולי לאמץ, אולי יש עוד דרכים רפואיות . מאחלת לך המון בהצלחה, ואני מאמינה שתמצאי בתוכך את הכוחותלהתמודדות.

 

[פיית האופטימיות]

תודה מתנושני..

דברים אכן יכולים להשתנות. אני מאמינה בלב שלם שאהיה אמא.. הבעיה שלי היא מתי..הרצון בוער והלב שבור כרגע.. אולי יש עוד דרכים רפואיות---מאוד יכול להיות שכן..רק שלי אין חשק להתחיל במסע הבדיקות שוב (ופה נפתח קטע אשמה אישי שאין לי כוח לבדיקות נוספות ואולי בעצם זה שאני לא עושה אותם אני מרחיקה מעצמי את אושרי במו ידיי).. יהיה לי אור בקצה המנהרה.. מה ששובר אותי יותר מהכל זה שהרבה זמן אני מחפשת את האור הזה והוא לא מגיע עדיין..כמעט בכל תחום אחר בחיי.. אמצא את הכוחות..בתוכי..בעזרתכן.. תודה.נטלי.

 

[נייטי]

כתבו לך כ"כ חכם ולי יש רק להוסיף

בקשר למה שסבתא שלך זרקה לך. לפעמים גם לי חולפות מחשבות כאלו רעות בראש 'ומה אם הוא יהיה דומה ל????' מנסה לשכנע את עצמי בהמון דרכים שזה לא יקרה אבל בעיקר מאמינה, שהרבה, הרבה תלוי בנו. גם אם נניח לרגע שתכונות אופי הן חלק מהמטען הגנטי שלנו, הרי שמדובר רק במטען לא מגובש ואת המטען הזה צריך לפרוק ויש המון דרכים לפרוק אותו. העבודה שלנו היא לפרוק, לעצב, לבנות, לגבש ולכוון את המטען הזה. גם אם יהיה לו בדיוק את אותו המטען, את יקרה תעשי ממנו ילד קסום, טוב, חכמם ומדהים ובלי טיפת רוע. הדרך שאת תפרקי את המטען היא זו שתקבע את טיבו של הילד והדרך שלך היא דרך שתפריח שממה ולא תצור עוד שממה. אין לי ספק בזה וזה בדיוק מה שאת צריכה להכניס לך לראש ולא לתת לספקות לחלחל. מחכה איתך לרגע שלך.

 

[פיית האופטימיות]

תודה נייטי.

אוףף.מחשבות שכאלה. האמת היא שאני לא מפחדת שהילד/ה שיהיו לי ישאו במטען הגנטי של אבי.. אני נושאת אותו (לפחות כך נטען) ואני יצאתי נורמאלית לחלוטין (כמעט) ובלי רוע..אני מניחנה שזה הרבה מאוד תלוי באיך הילד/ה גדל ובאילו תנאים..לי עזרו הרבה אנשים בדרך והראו לי שיש דרך אחרת של חינוך ודרך יפה שבה מראים אהבה..אלו הערכים שעל פיהם אגדל ואחנך את ילדיי ולא עפ"י סטנדרטים של רוע..ובכלל אם זה תלוי בי..ילדיי לא "יזכו" לראות את אבי אף פעם..מראהו סתם גורם הרגשה רעה לסביבה. הספקות מחלחלות לפעמים גם בלי רצון ולמרות שהראש וההיגיון יודעים מה נכון וטוב.. גם אני מחכה איתך..לטוב..רק לטוב. תודה.נטלי.

 

[מעיןבר]

../images/Emo24.gif

הרחם לא קובע את היותך אישה. גם לא השדיים ולא סממנים חיצוניים או פנימיים אחרים. את אישה כי כך את מרגישה וזה מה שאת. את לא מוטציה ושום דבר אחר. יש המוני סיבות לבעיות פוריות והפלות חוזרות, נפלה בחלקך סיבה X ואחרות חוות סיבות YZ וכו', זה לא הופך אותה לפגומה, דפקטית או מוטציה. ועוד דבר - אני לא מאמינה שרוע הוא תורשתי. תינוקות ואנשים לא נולדים רעים, החיים עושים אותם לכאלה. לא משנה איזה חלק מהגנים של אביך יעברו לילדך, את תמיד תאהבי אותו והחוויות הן שיעצבו אותו להיות טוב או רע. יש אנשים מרושעים שנולדים להורים טובים ולהיפך (הנה - לך עצמך אבא רע ואת נהדרת וטובה). אז תתעלמי ממה שסבתא שלך אמרה ותמשיכי, אני מחזיקה את כל האצבעות שזה יצליח

.

 

[פיית האופטימיות]

תודה מעין.

צודקת..וכל מילה אחרת מיותרת. תודה.נטלי.

 

[הגעתי כדי לנצח]

נטלי היקרה והאהובה שלנו

כמו שאת יודעת כולנו כאן בשבילך תמיד כדי לתת לך הרבה כוחות כי את ראויה לכך את אדם מדהים עם כל מה שעברת ועדיין עוברת אני יכולה הרבה לחזק אותך. קודם כל לגבי המחשבה לאמץ ילד אני גאה בך על כך למרות שזה לא יצא לפועל, ואני מאחלת לך מעימקי ליבי שבקרוה תוכלי לשאת ברחמך עובר למרות הכול. אני חייבת לומר לך שבכל מצב אסור לאבד את התקווה. סתם דוגמא שרציתי לתת ובמקרה עלתה לי אם את זוכרת לנשיא יצחק נבון ז"ל היו ילדים מאומצים ואישתו לאחר תקופה מסויימת נקלטה באופן ספונטני להריון כך שגם שנראה שהכל לא ורוד החיים מאירים לנו פנים בכל זאת. אני גם רוצה לומר לך שלמרות התגובות המגעילות שאת מוקפת בהם בניהם החברה ששאלה אותך על ההריון אל תתיחסי . הם לא שווים את זה . מקוהה שעודדתי ולו במועט אוהבת אסנת

 

[פיית האופטימיות]

תודה אסנת..

עודדת הרבה. אמרת שאת גאה בי על ההחלטה לאמץ.. אין לך על מה להיות גאה בי. זה מזכיר משהו שנתקלתי בו בפורום אימוץ (שגם לשם אני מתגנבת לפעמים).. ילדה מאומצת הודתה לכל ההורים המאמצים על הטוב שהם עושים עבור הילדים שזקוקים לאימוץ ונותנים להם בית חם..אחת המגיבות כתבה לה שאין על מה להודות כי כל הורה מאמץ מודה על הזכות שנפלה בחלקו להיות הורה לילד/ה המקסימים למרות ואולי על אף היותם מאומצים. אני מניחה שזה הדדי.. אוהבת בחזרה.נטלי.