דיכאון...

[פיית האופטימיות]

../images/Emo18.gif דיכאון...

סליחה שנעלמתי קצת בתקופה האחרונה.. הייתי עסוקה בהתפתחות המפעל החדש ומצבי הנפשי בקרשים. חייבת לשתף קצת ברגשות האיומים שפוקדים אותי לאחרונה. לא מתאים לי להיות בדיכאון ועם זאת נראה לי שאני צועדת בשביל שמוביל לשם..לבכי ולריקנות האיומה שמציפה. לפני שבועיים קיבלתי הודעה על אפשרות ביצוע אימוץ והפיכתי לאם לתינוק בן שבועיים.כלום לא היה בטוח ומצטערת שאני לא מספרת את הפרטים הנוגעים בדבר..זה לא בדיוק העניין כרגע ומציק לי להיכנס לפרטים בנושא שוב. בהתחלה הייתי בסבבה עם הידיעה..שמחה אך מאופקת וחרדה מעט.. לא לקח הרבה זמן ונכנסתי לתוך זה ברצינות והתחלתי לתכנן איזה טיטולים לקנות ומאיפה..איזה מוצצים,בגדים ועוד תיכנונים שמחים ומאושרים כאלה ואחרים. לפני יומיים הבנתי שהתקווה נעלמה וסתם הפרזתי בהתלהבות שלי. נשארתי עם החלומות והתיכנונים מה לקנות ואיך להתנהג ואיך להחזיק אותו יציב ועוד מחשבות ותיכנונים. נפלתי לקרשים. מרגישה כל כך מטומטמת.וקשה לי. משום מה ברור לי שבמצב שהמוח שלי עסוק 24/7 במחשבות על למה אין לי ולמה לא מגיע מן הסתם מהמחשבות לא אהיה בהריון..לא בקרוב בכל אופן.... בנוסף אתמול סבתא שלי דיברה איתי בטלפון ושמעה שאני מדוכדכת וכשסיפרתי לה אז משום מה היא פלטה משפט מטומטם וברור לי שזה לא מכוונה רעה כי היא אוהבת אותי אבל בא לי ל....אותה. היא אמרה/שאלה למה אני ממהרת בכלל להביא ילדים לעולם עכשיו?מה את לא מפחדת שהילד שלך יהיה דומה לאבא שלך?את יודעת שהגנים של אבא שלך יכולים להגיע לילד שלך?תהיי מסוגלת לאהוב ילד שדומה (בהתנהגות) לאבא שלך? לא חושבת שרוע עובר בגנים..אבל תמיד חשבתי שלא ניתן לשנוא ילד שלך (שלך הכוונה אצלי גם למאומץ,פונדקאות או כל דרך אחרת)..ואם יהיה לי ילד שידמה בהתנהגותו ולו לעשירית מאופיו של אבי נדמה לי שאמות באותו הרגע ובאותה השניה..אבל לא אנחנו הם אלה שמעצבים או עוזרים לעצב את האישיות והאופי של הבן-אדם? כל הזמן מנקרות במוחי מחשבות ותהיות.. אומרים שמרגע ההריון יש לעובר כבר נשמה משלו ןלא רק זה אלא הוא בוחר לאילו הורים להגיע..אז מכך אני מסיקה את המסקנה הארורה שאף אחד לא רוצה לבחור בי..אולי הם לא מאמינים שאהיה אמא טובה?????..... אבל גם אומרים שנשמה שמגיעה לשהייה קצרה זו נשמה שמגיעה לתיקון והאדם שנבחר שישתמשו בו לצורך התיקון הוא אדם נעלה שכביכול זוכה למצוות.. אז אם זה נכון לא אספתי לי כמה מצוות נשמות בכדי שאחת תחליט להישאר במחיצתי??????... השאלה שמנקרת לי במוח הכי הרבה היא למה לעזאזל נולדים ילדים לאנשים שלא רוצים אותם ופוגעים בהם ואף הורגים אותם ו/או מתעללים בהם? אך מצד שני מי אני בכלל שאקבע למי יוולדו ילדים ולמי לא.. לא נרדמת כבר כמעט יממה שאני ערה..המחשבות המפגרות האלה משגעות אותי ואני חושבת שאני על סף התמוטטות.. לא רוצה לגרום הרגשה רעה לאף משתתפת פה בפורום אבל לא מזמן קראתי מקרה על מישהי שעברה יותר אובדנים/הפלות ממני..דבר שעוד לא פגשתי בו באופן כ"כ מוגזם..אז כשהיו הראשונים היתה סיבה ונחמה מהסביבה..כשהגיע הריון מספר 5 ניחמו אותי ש-5 זה מספר מזל והפעם זה יצליח..הוא ברח..בשישי נאמרו משפטים כמו עברת מספיק עכשיו בטח זה יעבוד (ופסיכית אחת אפילו אמרה שאחרי 5 הפלות בטח שכיפרתי על כל הדברים הרעים שעשיתי בחיים האלה או בחיים הקודמים)..אני לפני מספר 7 שביהדות בכלל 7 זה מספר מזל אבל אצל הנוצרים זה בכלל מספר לא טוב ומסמל אסונות.. אז מתי כבר יגיע מספר המזל שלי??????..... ממש לא משנה לי מה יהיה צבעו..מינו..מצידי הוא יכול להיות בצבע אדום אבל במובן הבריאותי של המילה.. באיזה צבע שיחפוץ..באיזו צורה שירצה..רק שיבוא. אני "כולה" בת 23 ..ואנשים לא יודעים מאיפה לאכול אותי..אף אחד לא מבין אותי.. אז נכון שכאילו כל החיים לפניי..אבל אני מרגישה כמו מקוללת שעדיין לא זכתה לקבלת ברכה..זהו דיני עד יום מותי.. הבדיקות האחרונות יצאו תקינות אחרי שלל הבעיות שנמצאו אז.. אבל אחרי 3 חודשים של אי כניסה להריון הרופא הודיע חגיגית שאולי יש איזו בעיה שלא ראו/מצאו ושלח אותי לבצע בדיקות חוזרות ואני כמובן שלא הלכתי ולא עשיתי שום בדיקות. עם המזל שלי תמיד מוצאים איזה דפקט שלא בא מכאן..סתם ככה בלי כוונה למצוא כלום הם מוצאים..כאילו כל הדפקטים עומדים בשורה צוחקים וצועקים לרופא תראה אותי תראה אותי..אני המניאק..לא תתפוס אותי ולא תתפוס אותי. הבעיה הראשית שלי הייתה אז שהרחם שלי קטן מהנורמה ולא מאפשר החזקת הריון עד הסוף כי לא כמו רחם "נורמלי" הוא לא מתרחב בהתאם לגודל העובר אלא נשאר כמו שהוא וקטן מהרגיל. בטיפשותי הרבה חקרתי ושאלתי את הרופא מיליון שאלות על המצב הרפואי הזה.יכולתי פשוט להגיד או.קיי מה עושים כדי לטפל בזה במקום לשאול שאלות שהתשובות שלהן עשו לי רע עוד יותר מהמצב שהגעתי אליו. הם חשבו שזה פגם מולד.. אתן מכירות אישה שנולדה עם רחם לא מפותח???? אני לא..(למרות שבעיקרון יש עוד 10 נשים במצב הזה בארץ) אני נחשבת אישה בכלל אם אין לי רחם? מה זה בדיוק...נולדתי בן???????......... מרגישה כמו מוטציה לא מפותחת ולא אנושית.מפלצת שאף אחד לא רוצה בקרבתה.. לא מזמן שאלה אותי שכנה שאני פוגשת פעם ביובל איך מתקדם ההריון.. מרוב עצבים צרחתי עליה. עברה חצי שנה מאז שהיא ראתה אותי "בהריון" לא שהיה מה לראות..אני באותו המשקל של אז ונראית אותו דבר..מן הזתם אישה בהריון בחודש 6/7 אמורה להיראות קצת בהריון לפחות..לא? הצמדתי את חולצת הטריקו שלי לגוף ובקול צעקני שאלתי אותה אם אני באמת נראית לה בהריון? ההיא חטפה הלם ושאלה מה קרה לתינוק?אמרתי לה שהוא הלך לחפש אמא אחרת והסתובבתי.. מצד אחד אני מרגישה שהייתי הכי מגעילה בעולם אבל מצד שני מגיע לה היא עצבנה אותי.. טוב כבר כתבתי יותר מדי..בסוף עוד באמת תחליטו לאשפז אותי באיזה מוסד.. הלכתי לישון..את החבילה אני מנסה לקשור חזק בחבל ולהירדם. נ.ב חיובי .. תודה על כל תגובות המזל טובים..לא עניתי כי לא היה לי מחשב במשך שבוע (הוא נשרף בגלל הפסקת חשמל וגם מודם האינטרנט וגם המדפסת) הכל תוקן ועכשיו יש מחשב חדש וגם זה מלחיץ אותי.. הבטחתי לעצמי שאני לא אקנה מחשב חדש עד שאחווה לידה (טובה) בע"ה.. פחד מפגר שבגלל שקניתי אז בכלל אפילו הריון לא יגיע אבל חברה טובה אמרה לי משפט חכם..גרוע מזה לא יכול להיות..מקווה שאת צודקת. ובכלל..תודה שאתן כאן..וסליחה אם חירפנתי אתכן.. שלכן..המוטציה המשוגעת העונה לשם נטלי..

 

[גילי י]

נטלי אהובה

את כותבת הרבה דברים,והם מעורבבים זה בזה ויוצרים תחושת מחנק ואין מוצא. אני מאמינה שהדרך להגיע אל עצמך היא לעשות סדר. להפריד בין הכאב הפרטי שלך ובין דיבורי הסביבה.להבחין בין ההבנות שלך לבין ה"אקסיומות" החברתיות שחילחלו בכולנו מתוך המשפחה,החברה ,מוסדות החינוך וכך הלאה,כי ביני ובינך אין אדם בעולם שיודע באמת למה כך ולמה כך!!!!! הרבנים הגדולים,המקובלים הענקיים, הפסיכולוגים המפורסמים-אין!!! כמאמר המשפט הגאוני -לו ידעתיו הייתיו! מה כן? דרכים לחדד את הקשר שלך עם הבורא,עם עצמך,עם השביל עליו את כותבת בכמיהה ובכאב. את חייבת לעצור רגע! לנשום עמוק,להסתכל במראה,ולו על מנת להיזכר,של מי הדמעות האלה? של מי הכאב האדיר? של מי הציפיה הדרוכה? את מי את רואה שם במראה? חיזרי נטלי! חיזרי! הציבי את הנתונים מחדש בטבלה,הרשי לעצמך לחשוב את הדברים החמורים ביותר,על אלוהים,על הדת,על האמונה שלך והפער בינה לבין שאר העולם. אינני יודעת אם את מסוגלת ורוצה עזרה מקצועית,אבל אם כן -יש! אנשים צנוים,מבינים,תומכים וקשובים. את חזקה! את נבונה! את יפה ומגיע לך להיות מגובה ונתמכת כשיש לך צורך כזה!

גילי

 

[פיית האופטימיות]

תודה גילי..

לא רואה איך אפשר להפריד בין הכאב הפרטי לבין דיבורי הסביבה. הם מעורבבים זה בזה וגם אם לפעמים הראש צף ועולה תצוץ לה איזו אימרה שפשוט תפיל אותי לקרשים. באמת שאין אדם שיודע למה קורה(ים) הדבר או מה יהיה בעתיד.. מנסה להאמין שיהיה טוב מתי שהוא..בקרוב (בע"ה). תודה על המילים הנבונות.זה מאוד חשוב לי ונוגע בלב..במיוחד ברגעים הקשים האלה בהם אני נמצאת. שלך.נטלי.

 

[פלגיה]

כמה הרבה דברים ../images/Emo201.gif

אני ממש לא יודעת ממה להתחיל. אני לא מכירה נשים שנולדו עם רחם לא מפותח. אבל אני מכירה לפחות שתים שמסיבות של הזנחה גדלו עם רחם לא מפותח, ועוד אחת שבגיל 22 הרופא הודיע לה שמבחינה גניקולוגית היא כמו אישה בת חמישים. מה קורה עם הנשים הללו? אחת אמצה בן והיא אימו לכל דבר ועניין, למרות כל הקשיים שבדרך (כולל הערות מכוערות מצד המשפחה של בעלה) אחת (השלישית) אימצה ילד, ואז עוד שנים, ואז במפתיע בנס רפואי מדהים נולדה לה תינוקת לא צפויה בכלל וברוכה מאוד. עוד אחת - לא ילדה, ולא אימצה, אבל הביאה ברכה לכל כך הרבה אנשים בדרכים אחרות. היא הרבה יותר "אמא" מהרבה אימהות (בטח יותר מכל המתעללות ומזניחות). נטלי, את מלאה כל כך רגשות של אהבה, שופעת כל כך נתינה, והכלה ואמפטיה לכל העולם. ואת תראי - בדרך מהדרכים את תהיי אמא,ואמא נהדרת. זאת בנוסף לכל נשמות האחרות בעולם הזה שעזרת ושאת עוזרת להן. (אני לא מכירה עוד גולשת שיש לה כל כך הרבה שמות בחתימה. זה כבר אומר הכל. ורק לסיום. המשפט של סבתא שלך השאיר אותי המומה ומזועזעת. אני ממש לא יודעת מה לומר על משפט כזה שמכיל כל כך הרבה אטימות ורוע. אני מקווה שאני לא פוגעת בך, אבל משפט כזה הוא שיא השיאים של חוסר הטקט בעולם. ועוד

למישהי מקסימה שהיא לא מוטציה בכלל.

 

[פיית האופטימיות]

תודה פלגיה..

באמת שאני בתחושה כי לא משנה לי הדרך להיות אמא.. פעם כתבתי על זה באריכות..בדרך שעברתי מאז שנולדתי הרבה אנשים היו לי להורים ולאמא בפרט מבלי שיהיה ביננו קשר דם/ביולוגי כלשהו.. לא חשוב לי להיות בהריון..חשוב לי להיות אמא..זו הכמיהה הגדולה שלי רק שהרבה דברים משתבשים בדרך. לא מאשרים לי לאמץ בגלל שאני צעירה לדבריהם ונמאס לי לערער פעם אחר פעם על החלטתם..אישרו לי אימוץ של ילד עם צרכים מיוחדים מעל גיל שנתיים וגם זה לוקח זמן והבנות שאני עם עצמי צריכה להגיע אליהם.. אפילו בשביל הפונדקאות ניסיתי לדרוך אבל ברגע ששמעתי על סכומי הכסף הגדולים שאני צריכה שיהיו לי נסוגתי מיליוני צעדים אחורנית. רעיון פתיחת העסק הוקם לאחר שהבנו מהרופאים שהדרך לא תהיה קלה ומן הסתם נצטרך סכומי כסף לא מעטים.. מה שהכי מעצבן אותי זה שבלאו הכי זמני ההמתנה לתינוק/ת בריאים בארץ מגיע ל-5/6 שנים שזה המון אבל מה הבעיה לטפל בבקשה שלי..גם ככה עד שהאימוץ יצא לפועל יהיה מעל גיל 25..הרבה פרוצדרות מעצבנות. לא ראיתי שאפשר להיות אמא גם מבלי להיות באופן מוחשי אלא יותר באופן המהותי..אולי יש בזה משהו..עוזר לי לחשוב שעזרתי במשהו לאמהות אחרות..אם זה לחברה שחשבה שהעובדה שיש לה ילד לא אומר שתמו ימי השיטוטים ברחובות ושיש כרגע עולל קטן שתלוי בה וזקוק לה..באיזה שהוא מקום פתחתי את עיניה וזה מנחם אותי שהצלחתי לעזור במשהו. לגבי מה שסבתא שלי אמרה..את צודקת במיליון אחוזים..זה היה רע ומגעיל..אבל לא מגיע ממקום של רוע..אטימות וחשיבה שגויה כן..זה עדיין לא הופך את מה שאמרה לצודק..את לא פוגעת בי להיפך..אולי נותנת לי את החוזק לעמוד מאחורי הדברים שעניתי לה באותו הרגע שהיו דברים נכונים אבל אמרתי אותם מתוך כעס ורוגז. תודה לך על המילים הנבונות וההבנה שלך אותי. שלך.נטלי.

 

[מיליתו]

הי פייה

אני מאוד רציתי להיות אמא צעירה. הייתי אמורה ללדת את הילד הראשון קצת לפני גיל 25 (וגם זה נראה לי לא ממש צעיר)... לפני שנתיים, כשאיבדתי אותו, הרופאים אמרו לי שאין לי סיכוי להרות שוב באופן טבעי או עם טיפולים. דיברו על תרומת ביצית או אימוץ (ומאחר ויש לי מחלות - אימוץ בארץ לא רלוונטי). ידענו שזה הולך לעלות המון כסף (תרומת ביצית או אימוץ בחו"ל זה סכומים אדירים) - והתחלנו לחסוך. עברו שנתיים, בניגוד לציפיות הרופאים אני בתחילת חודש שמיני, ובע"ה לאחר הלידה כוונתי לתרום חלק נכבד מהכסף שהתחלנו לחסוך לשם הבאת ילדים. לפעמים נמצאים במקום נורא - כשלמעשה זמן וכסף (שלחסוך אותו זה פונקציה של זמן), יכולים לפתור. את עוד תהיי אמא יקירתי. המועד הוא לא תמיד מה שאנחנו מתכננים, אבל זה יגיע. כשאמרו לי את זה בנות בפורום לא יכולתי להאמין (במיוחד כי הרופאים היו די נחרצים). ועכשיו - אני מרגישה שזה אוטוטו כאן. עדין בחרדות, עדין מתקשה להאמין, ובכל זאת מיום ליום האמונה והתקווה מתגברות, למעט "נפילות" חרדתיות שיש מדי פעם, ממשיכים, והחיים ממשיכים להיראות יפים.

 

[פיית האופטימיות]

תודה מיליתו.

כבר נדרתי נדר שבע"ה לכשיגיע הילד/ה להם אני מחכה אני אתרום בעין יפה (לפי הישג ידי) לאיזה שהוא מקום שקשור לנושא ילדים.. הלוואי ובאמת לא יהיה לי מה לעשות עם הכסף שאני חוסכת.. גרמת גם לי להאמין.. יקרה..שומעת על החרדות שלך כאן לפעמים ואיתך (עד לא מתארת לעצמך כמה איתך) עד הלידה הטובה שתגיע בע"ה..אני מאמינה.. החיים אכן יפים.נטלי.

 

[פיית האופטימיות]

עד=את..טימטום בוקר..

 

[זיוה33]

נטלי,

תחושת מחנק עולה בי בזמן קריאת דברייך וגם תחושת פספוס ענקית.אני חשבתי לכתוב לך מה שגילי כתבה , כי אני מסכימה איתה.את במערבולת רגשית עצומה מידי ואת חייבת לעצמך לעשות סדר בדברים. יקירתי שלי,הגיל הכרונולוגי לא מעיד על דבר.את חווה כל כך הרבה כאב בחייך שזה גוזל אנרגיות ולא תמיד נותר כוח למלחמות נוספות. אבל.... קודם כל,לגבי האימוץ אני מצטערת ומתארת לעצמי איזו תחושה קשה זו.העולם אינו היה ולעולם לא יהיה מקום הוגן,עם סדר אנושי.תמיד יהיו מפלצות עם מיליון ילדים שיתעללו בהם,יהרגו אותם ומה לא.תמיד תהינה נשים כמוך שכמיהתן הטבעית לילד לא תצלח לאורך זמן.אם תחפשי הגיון בסדרי עולם לא תמצאי וזה דבר שאת חייבת,לדעתי,לבטל במחשבותייך.אנשים רעים תמיד יהיו.נמצא אותם בכל מקום.כהורים,כמחנכים,כפוליטיקאים,כשכנים.אם נביט על הרע בעולם נטבע.ממקום כזה לא תוכלי לצוף.אבא שלך הוא לא דוגמה לאבא וזה לא עבר אלייך או לילדייך בעתיד,בירושה.צר לי על דבריה של סבתך.היא מדברת מתוך כעסה ואכזבתה.אין לכך שום קשר אלייך.תראי כמה תעלת את כל מה שעברת.תראי לאיזה אדם מיוחד וטוב את נהיית.את ההוכחה לחלק הטוב בעולם הזה.יש ניסים שמתרחשים ללא הרף בעולם הזה,יש מקרים שפתאום הקערה הופכת את פניה והטוב והשמח צץ ומציף ומחבק.איני יודעת מדוע רחמך קטן או מדוע חווית הרבה הפלות.אני לא יודעת מדוע עבר עלייך כל מה שעברת.אני יודעת דבר אחד,את העבר לא ניתן לשנות ואת העתיד לא ניתן לחזות.מה שיש לנו הוא ההווה,הרגע הזה כרגע.ולמרות הקשיים העצומים,כבר הוכחת שיש בך את הכוחות והיכולות לתעל את הרע ולשבח את חייך.כרגע את עייפה מאד,מאוכזבת.הסביבה לרוב לא תומכת.אנחנו צריכות למצוא את הדרך לפלס את דרכנו בסביבה תומכת וכנה. את לא אישה? אין לזה קשר לגודל הרחם.האם נשים שנאלצות לעבור כריתת רחם הופכות לפחות נשים?האם נשים שמחליטות לא להיות אמהות לעולם הן פחות נשיות?. נטלי,קחי את מה שכתבת והדפיסי אותו.ואז התחילי לעשות סדר.תעשי שני טורים.מה שתלוי בך ומה שלא.לגבי מה שלא תלוי בך,צריך לבדוק איך אפשר לשנות.לגבי מה שתלוי בך,שם העבודה האמיתית.זה קשה נורא.עברתי את זה עם הפסיכולוג שלי.אבל זה עוזר.זה מביא לבהירות.וכשהתמונה בהירה,קל יותר לפעול. את עיפה,אולי הגיע הזמן לדבר עם מישהו,לקחת אפילו כדור שיעזור.אפילו רגיעון או קלמנרבין,או ללכת לרופא ולקבל תרופת מרשם. אני חושבת שאת צריכה לעשות הפסקה.את רצה ממאבק למאבק.קודם ההפלות,אחר כך האפוטרפסות על אחותך,אחר כך המפעל,ובתוכך דברים ממשיכים לכמוה,לרצות,לקוות.את אדם מיוחד וחכם,פשוט עייפת מן הדרך. אין בי ספקות לגבי היותך אמא בעתיד.אין לי ספק שתהיי אמא נפלאה עם הרבה כלים חשובים ואהבה שיש בתוכך.אין לי ספק שעלייך לעצור,להביט,לקחת נשימה עמוקה ולנוח,ללמוד עצמך מחדש,להבהיר מהם רצונותיך,להחליף רופאים.לנסוע לכמה ימים לבד,לבכות,להתרוקן ולהתחיל מחדש. אני מצטערת אם אני נשמעת איומה או קשוחה.את חשובה לי וכואב לי מאד לדעת שיש מישהי כמוך עם כאב כה גדול ואין ביכולתי לעזור.אני מחבקת אותך מכאן,מציעה לך תמיכה באשר תרצי בכל רגע נתון. את תנצחי את כל המאבקים שלך,כי כבר עשית זאת.ואני רואה אותך,יפה ושמחה עם פיצפון או פצפונת בזרועותייך. אל תתיאשי,הטוב יחזור אלייך ובינתיים,אני לרשותך בכל מה שתרצי.זיוה.

 

[פיית האופטימיות]

תודה זיוה..

את כותבת:"אין לי ספק שתהיי אמא נפלאה" תודה על המשפט הזה..לעיתים אני מפקפקת באמת בנכונותו ועושה לי טוב בלב כשאת רושמת אותו..שוב תודה. לנסוע בכדי לבכות אני לא צריכה..אצלי הדמעות יורדות להן בלי קשר למי שיהיה בסביבה..הן לו דופקות חשבון וזולגות.. באמת צריכה קצת הפסקה..מכל המחשבות המאיימות להפיל אותי. "את רואה אותי..יפה וטובה עם פיצפון או פיצפונת בזרועותיי".. הלוואי הלוואי..תמשיכי לראות אותי ככה..זה נותן לי כוח שאני לא היחידה שמאמינה בזה כאילו נגד כל הסיכויים. תודה יקרה על המילים..תמיד את יודעת מה לומר לי..ואני מוקירה זאת מאוד. שלך..נטלי.

 

[Tנקר בל]

נטלי ../images/Emo201.gif

חשבתי עלייך רבות לאחרונה (שמתי לב להיעדרותך, וקיוויתי ששלומך טוב), והנה מגיעה הודעה כזו

את אשה מדהימה, לא משנה באיזו דרך תהפכי לאם - את תהיי אם חמה וטובה, ותעניקי לילדייך אהבה וערכים. אני שמחה לשמוע שאת לא פוסלת את האופציה של אימוץ. אני מרגישה שחשוב לא לנעול אופציות. כאשר יש לך ילד לא משנה, אבל באמת לא משנה, אם הוא אומץ או נהרה ונולד. בוודאי שמעת גם על מקרים בהם לאחר שזוגות החליטו לאמץ - פתאום הצליחו להרות וללדת באופן טבעי (גם בפורום שלנו יש סיפור כזה). התמודדת עם דברים שקשה להאמין שילדה יכולה להתמודד עימם, ובאופן מרשים הצלחת להשתמש בקשיים כמנוף לקידום ולהתפתחות. אני באמת לא מצליחה להבין איך. גם בקושי הזה - תעמדי. אני לא מבינה בענייני נשמות. לא יודעת אם העוברים שלנו היו נשמות גבוהות או שלא היו להם בכלל נשמות. דבר אחד ברור לי - שהנשמה שלך גבוהה מאוד. את לא מוטציה, ולא משוגעת, רק מאוד כואבת. את בהחלט אשה מה שהופך אשה לאשה איננו יכולת ההולדה שלה, ולא הטרגדיות שהיא עוברת בדרך לילד משלה. אני יודעת ששכיח להרגיש כך, ואני רוצה לחזור וללחוש ולומר ולצעוק זאת, כדי להכניס בך אמונה שאת נמדדת ע"פ תכונותייך, ע"פ עקרונותייך, ע"פ החוזק שניחונת בו. את נבחנת בלב המאיר, ולא ברחם שלך. שמעתי על כמה מקרים עם מספר הפלות גדול משלך (למעלה מ-10 הריונות שהושגו בטיפולי IVF), אבל זה בכלל לא משנה. השוואה בין קשיים של נשים אחרות, לא מביאה הקלה. את רוצה תינוק עכשיו, בלי תלות בסבל שעוברות נשים אחרות. אבל אני משוכנעת שיום אחד תזכרי בשרשור הזה בעודך חובקת את תינוקך.

 

[פיית האופטימיות]

תודה טינק..

אני לא עושה השוואה ביני לבין נשים אחרות.. מה שהתכוונתי זה שכשאני רואה/שומעת על דרך אף יותר ארוכה ומייגעת זה מייאש אותי..כי האור פתאום לא נראה ובורח. אכן התמודדתי עם דברים שקשה לילדה להתמודד איתם..פעם אפילו הפסיכולוג שלי שאל אותי על דבר חיובי לפחות אחד שאני כן אקח איתי לעתיד למרות כל הרע שהיה..עניתי לו שאם קיים דבר חיובי זה שלפחות אני יודעת איך לא להתנהג כלפי ילדים..איך להיות ההיפך הגמור ממה שהוריי היו כלפיי..שזה לעצמו קצת שונה בניגוד לאנשים שמתרצים (כך אני קוראת לזה) את ההתנהגות הרעה שלהם במעשים הרעים שעשו/עושים.. את משוכנעת שיום יבוא ואיזכר בשרשור הזה כשבזרועותיי אני חובקת תינוק..הלוואי.. באמת שלא חשוב לי להיות בהריון לשם ההריון ואפילו אשמח לוותר על החגיגה שאוגרת בתוכה את כל הפחדים שלי..חשוב לי להיות אמא.אני רוצה להיות אמא.הדרך בכלל לא משנה לי (ראי תגובתי לפלגיה). תודה יקירתי על הכל. שלך.נטלי.

 

[Tנקר בל]

אוי אני מצטערת

הבנתי אותך לא נכון, ובמקום לעודד עוד הקשיתי... אני לא אפרט כאן את הסיבה בשלה אני מכירה מקרים חריגים מאוד של הפלות חוזרות. רק אציין שהגורם להיכרות שלי עם הסיפורים הללו הוא עצמו מצביע על נדירותם. התייעצתי לגבייך עם דיאנה, מנהלת פורום אימוץ, היא לא משוכנעת אך נדמה לה שאת יכולה להירשם לתור כבר כעת. דיאנה הציעה שתכתבי שאלה בפורום שלהם, יש להם מומחית מטעם השירות למען הילד שיכולה לענות לך תשובה מהימנה בעניין ההרשמה לאימוץ. רציתי לכתוב לך גם לעניין סבתך. כמובן שכמו כולן כאן, אני שוללת את מה שכתבה לך מכל וכל, אני לא מאמינה שרוע עובר בגנים. יתכן שהיא אמרה את המשפט הזה מתוך רצון לנחם אותך - את מנסה להרות ולא מצליחה, אז היא מנסה להראות לך את הצד החיובי של העניין - אם תצליחי - אולי יעברו לתינוק הגנים של אביך.... כך פירשתי את המשפט הזה - משפט גרוע שנאמר בכוונה טובה. אוהבת אותך, ויודעת שיבוא היום ובו תהיי אם נהדרת

 

[פיית האופטימיות]

ושוב תודה טינק..

היקרה והמופלאה. האמת היא שאני משוטטת בפורום אימוץ ואפילו שאלתי שם שאלות (בכינוי הראשון שלי)..דיאנה אפילו קישרה ביני לבין היועצת שלהם (ששמה גילה) והיה נדמה שיש אור מתקרב..וזה באמת מסתדר רק לא עכשיו..עוד כמה שנים. מעריכה מאוד את המאמצים שלך. תודה.נטלי.

 

[רונאסטל]

נטלי יקרה ואהובה

את ממש ממש ממש לא מוטציה. את אשה בהחלט. מקסימה. רגישה ואת נותנת כל הזמן מעצמך. קחי לך זמן. תני לעצמך קצת, רק טיפה ממה שאת נותנת לאחרים. קצת סבלנות, קצת חמלה, קצת אהבה, קצת פינוק, קצת רגישות. קחי לעצמך את מה שמגיע לך. את אישה מדהימה. אוהבת אותך. דואגת לך מאד.

 

[פיית האופטימיות]

תודה רונאסטל..

את משאירה אותי פעורת פה..תודה על המחמאות והמילים היפות.. המילה מוטציה כל כך חזקה..עכשיו כשאני יותר רגועה (בהשראת 2 כדורי קלמנרבין חמודים שעזרו לי להירדם קצת) אני אשתמש במילה לא שלמה..עדיין לא. תודה..קוראת את דברייך שוב ושוב ומתרגשת מחדש.תודה. אוהבת אותך בחזרה. נטלי.

 

[אמא של פילפילון]

את לא מוטציה

את אמא. ואת תהיי אמא לתינוק ממשי, ולא משנה איך הוא יגיע, אולי בפונדקאות אולי באימוץ ואולי בדרך הנס, אבל הוא יגיע וזו צריכה להיות הנחת היסוד שלך גם בימים קשים. מעבר לזה, מצטרפת לכל מה שכתבו לך חברותי, שולחת חיבוק ומקווה שהיום טוב יותר.

 

[פיית האופטימיות]

תודה אש"פ..

זו אכן הנחת היסוד שלי בדר"כ..רק שלפעמים...... תודה על החיבוק..אכן מרגישה טוב יותר. נטלי.

 

[שלומית76]

נטלי האהובה

אני קוראת אותך והלב מתכווץ מכאב. את נשמעת כל כך מאוכזבת ומתוסכלת. וזה שלכאורה את "רק" בת 23 ואף אחד לא מבין ממה את לחוצה, - הרי הגיל כאן לא משנה, אלא פרק הזמן הארוך הזה שבו את מנסה ומנסה ומרגישה ששום דבר לא הולך, והוא זה שמייצר את התחושות הכואבות שאת חווה. אני מכירה מקרוב ימים כאלה שבהם את מרגישה כאילו כל דבר שתעשי רק יזיק יותר ויפגע בסיכויים שאת מאמינה שאולי עוד נותרו. אבל באמת יקירה שנותרו כל הסיכויים להצליח ואני בטוחה כל כך שאת תהיי אמא בקרוב, ועוד איזו אמא!! אין לי ספק שזה יגיע ובגדול! את בחורה מדהימה ומלאת כוח ומסוגלת לתת כל כך הרבה מעצמך לאחרים. את נועדת לגדולות! אני באמת מאמינה בזה. את מסוג האנשים שמסוגלים לחוות משברים גדולים, ולמרות שאת (כמו כל אחד אחר) לא מבינה מדוע את צריכה את כל הכאב הזה על הראש שלך ולמה דוקא את "נבחרת", אני בטוחה שההוא שם למעלה שמתכנן הכל יודע מה הוא עושה, ואין לי ספק שיש לו גם פיצוי גדול עבורך, שיגיע ובקרוב! אל תתייאשי יקירה, תאמיני ביכולות שלך לראות את הטוב שבכל דבר, ומותר לך ואף טבעי ובריא ביותר להישבר אחרי כל מה שעברת, תזכרי שהטוב ממש קרוב אליך! מרחק נגיעה שמתקצר והולך! אם את רוצה לדבר, אשמח להיות בשבילך שם, שלחי לי מסר ואתן לך את מספר הטלפון שלי. אל תתיאשי. את עוד תהיי אמא מאושרת, כי מגיע לך כל כך! חיבוקים.

 

[פיית האופטימיות]

תודה שלומית.

על הכל.באמת. את מקסימה והמילים שלך מאוד מחממות את ליבי. איתך.נטלי.