אמרתי היום בערב "נמאס לי"

ענתש

New member
אוי חמודה. יכולה לתת לך כמה עיצות

פרקטיות לחלוטין ? אז קודם כל הדבר הראשון שחשוב לדעת זה שבהתחלה, במיוחד אם מניקים, נורא קשה להסתדר עם הזמן. מה לעשות אף אחת לא סופרוומן ומי שמספרת לך (מי אמר חמותי?
) שאצלה הילדים תמיד אכלו כל 4 שעות, ישנו את שאר הזמן והבית היה מצוחצח ונקי ולבעל חיכתה ארוחה חמה בערב - בואי נאמר שמעוותת קצת את המציאות (שלא לאמר חיה ביקום אלטרנטיבי). מה עושים ? מתעדפים. לא עושים: כביסה/ נקיון/ סדר/ אוכל/ קניות (בשביל זה יש בעל/ חמות/ אמא/ חברה/ עוזרת/ משלוחי פיצה-סיני-איטלקי...). תכניסי לך לראש שזה לא לתמיד וזה לא עושה אותך "בלבוסטה" גרועה. זו תקופה והיא תעבור. כן עושים: אוכלים כשהיא ישנה/ ישנים כשהיא ישנה/ נרגעים כשהיא ישנה. לא עושים: סופרים לה כמה היא אוכלת ומתי. זה מלחיץ אותך ולחץ ממש לאטוב להנקה... כן עושים: זורקים את השעון. מניקים לפי רצון וצורך. לומדים להניק בשכיבה (זה לא מסובך כו שזה נשמע - בואי לשאול בפורום הנקה) מה שמאפשר לך לישון תוך כדי הנקה (הנוק אאוט מבחינתי של הנקה לעומת בקבוק זה שאפשר לישון תוך כדי. בלי זה הייתי מתמוטטת עד שנגה היתה בת 3 חודשים לדעתי). לומדים להניק "תוך כדי" - למשל תוך כדי צפיה בסרט וידאו/ DVD שמזמן רצית לראות... עוד דברים שחשוב לדעת: את צריכה לאכול כמו שצריך ולשתות הרבה, אחרת תהיה ירידה בכמות החלב מה שתביא לעליה בזמן ההנקה מה שיביא שוב לתיסכול וחוזר חלילה. בערב יש באופן טבעי ירידה בכמות החלב ולכן תמיד עצבניים יותר בערב. אין מה לעשות עם זה - רק לדעת שזה צפוי. וטיפ הכי חשוב - אל תזניחי בכל הסיפור הזה את עצמך. להפך, שימי אותך במרכז ביחד איתה. תחשבי מה עושה לך טוב כשקשה לך ותהפכי עולמות בשביל שהוא יקרה כי זה יתן לך כוחות שלא תאמיני. אצלי, למשל, זה לחפוף שיער - משדרג לי את התחושה שלי כלפי עצמי פי 10. אני מדברת על חפיפה שווה עם מסכה וקרמים וסירוק טוב טוב אחרי זה וקליעת צמה יפה (טוב יש לי תלתלים, אני מתוסבכת בקטע הזה). כמה שזה נשמע לי אז מסובך ולא מושג - זה לוקח אולי חצי שעה. אז בעלי שמר עליה ואני שידרגתי אותי. זה יכול להיות מסכה לפנים, זה יכול להיות סיבוב רגלי בחוץ, זה יכול להיות בית קפה עם חברה טובה - תחשבי מה יעשה לך טוב ותפני לגורמים שיכולים לאפשר את זה (למשל בעלך שישאר עם הקטנה קצת). צאי קצת החוצה - יעזור לך לראות שעולם כמנהגו נוהג. ממליצה לך לאמץ לשם כך מנשא נחמד ולא עגלה (יותר ביחד כזה ונעים ומכורבל). מאחלת לך להרגיש יותר טוב (ומגלה לך בסוד שזה ממש לא הנמאס לך האחרון...)
 

new mermaid

New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gifכל מילה - אמת!

סיפורים מהשוחות? אין אמא שלא תיזכר (ב-
) בשעות האילה! אני לא יכולה לשכוח את הערב שניצן היתה מחוברת לציצ מ 16:30 ןעד אחרי חצות ר-צ-ו-ף! כולל שינה איתו בפה ונראה את הגיבור שינסה להפריד... כשאמרו לי לנסות לנוח לא ידעתי אם
או
, זה היה כ"כ רחוק ממני (אני מהדפוקות האילה שגם בחושך לא יכולה להרדם אם מבולגן, למרות שלא רואים
) ותשמעי: בחיזוק לכל הדברים הנפלאים שענתש אמרה: זה עובר. לא מנחם ברגע זה, אני יודעת, אבל יש אור בקצה המנהרה. לדעתי היית *לא נורמאלית* אם היית מרגישה אחרת, ואל תשכחי שאת האמא הכי טובה בעולם עבור עדי!
 

Y Alice

New member
אמא אמיתית

את העיצות שקבלת מענתש לא קונים בכסף. כל מילה אמת. את חייבת קודם כל להבין שאת בן אדם. ברגע שנולד תינוק זה אך טבעי שההסתגלות היא ת-ה-ל-י-ך ,והז אומר ששתיכן צריכות זמן על מנת להכיר אחת את השניה בכל המשתמע מכך.את חייבת לנצל את הזמן שהיא ישנה על מנת לנוח ולישון. אצלי זה היה כלל ברזל .(חייבים לאסוף כוחות,וזה עסק ממש לא פשוט. דבר נוסף שהרגשתי ונשים רבות מרגישות שהן הולכות ונעלמות, מתפוגגות, נמחקות והופכות להיות מחלבות ניידות. בקשי עזרה בלחזור לעצמך אם זה בזמן איכות עם עצמך באמבטיה, בגיחה לבית קפה או בשינה בריאה. אך ממש מתארת תופעה טבעית ושכיחה. אני בטוחה שאת תהיי אמא לתפארת ולשם כך אסור לך לשכוח את עצמך בכל הסיפור. כשהאמא רגועה ,התינוקת רגועה. שולחת לך
 

fanushi

New member
../images/Emo20.gif../images/Emo24.gif../images/Emo140.gif קודם יום נישואים שמח

אושר ועושר וים של אהבה
ושל זוגיות והורות. תרשי לי להגיד לך קודם כל שאת נורמלית
אני מכירה המון נשים אחרי לידה שחוו בדיוק את אותן חוויות כשלך. את אמא
וכל מה שפרקת כאן, יצא מ
של אמא טובה שדואגת לבת שלה ומתמודדת עם האופי שלה ובכלל אתן לומדות להכיר אחת את השניה. היא בודקת אותך הקטנה
ורוצה לראות את הגבולות ואת בתור אמא רוצה שהכל ילך כמו שכתוב בספר , אבל זה בודאי לא הולך ככה. {אני בטוחה שבנות שילדו יכולות להעיד}. דפנוש זהו תהליך הסתגלות שהוא לא מוכר ואני בטוחה שתוך זמן קצר מאד תוכלי להכיר את עדי עוד יותר טוב ובטח גם תהנו האחת מהשניה. תני קצת זמן לעדי וגם להורמונים. אנחנו כאן בשבילך אוהבות ומקשיבות
 

MASHY BOSTON

New member
דפנה'לה- זה עובר ../images/Emo60.gif

השבועות הראשונים הם הכי קשים, אחכ נכנסים לשגרה וזורמים עם זה. מה שאת מתארת נשמע כמו קפיצת גדילה. תכנסי למיטה ליומיים ורק תניקי. עוד דבר, כשתמרי נהיית עצבנית על הציצי ודוחפת אותו, זה בדרכ אומר שתקוע לה גרפס ואז אני מרימה אותה לכתף, היא עושה גרפס וחוזרת לינוק.
 

Arfilit

New member
אפשרות אחרת -

אם היא נלחמת עם הציצי אחרי שהיא התחילה לינוק - זה אולי אומר שהזרם חזק לה מדי (צרות של עשירים - את יודעת...) - והמלצה שאני שמעתי (אך לא הצלחתי לישם) זה שאת ההתחלה (שאז הזרמים החזקים יותר) כדאי "לסחוט" ידנית או לתוך חיתול. סחיטת החזה היא מיומנות נרכשת - צריך ללחוץ מסביב לעטרה (כמובן שלא בפטמה...) עם תנועת משיכה קלה (בדיוק כמו חליבת פרה למרבית המבוכה...).
 

Sashuka

New member
דפנה, אין לי הרבה מה להוסיף לכל מה

שנכתב כאן... אבל אני יכולה להציע
ענק ממני תחזיקי מעמד - זה משתפר עם הזמן (כך שמעתי) ובאיחור - המון המון המון
להולדת עדי
 

lulyK

New member
דפנה - את דורשת מעצמך ה-ר-ב-ה

יותר מדי! להכין ארוחת ערב? לחשוב שיהיה זמן לשבת לאכול אותה? יום נישואים????? הלוווווווווו! הגזמת לגמרי! שלא לדבר על השטפונות ההורמונליים, יחד עם מצב פיזי לא משהו. לעידוד: אני בכיתי המון, ולא חשבתי שאי פעם אצליח להרים את הראש. והנה חלפו שלושה שבועות והכל הפך להיות יותר קל. בגיל חמישה שבועות גם התחילו החיוכים וזה כבר ממש נהיה עולם אחר. אני זוכרת כמה קשה להסתכל קדימה בהתחלה, אבל קחי כל יום כמו שהוא, ובאמת - אל תעמיסי על עצמך כל כך הרבה. אצלנו חמותי היתה שבועיים, כך שאפילו קפה לא הכנתי. אולי תזמינו אוכל בימים הקרובים? אולי חברה שיכולה לבוא לעזור שעתיים ביום ואת תלכי לישון? (סידור שהיה לי עם אמא שלי עד גיל חודשיים, אבל בשבוע השני לחייו של יותם mummy חברתי באה ושמרה עליו ואני ישנתי. אני אזכור לה את זה לנצח). לא תאמיני כמה זה עוזר
 

kees

New member
../images/Emo124.gifדפנננננננננהההה

תשמיעי קול מה קורה הבוקר?? ספרי מה עובר עלייך ושוב מזל טוב וזר
ו
ו
ליום הנישואין שלך
 

Salsa S

New member
וואו! נראה לי שאת צריכה לנשום קצת..

לנשום בין מילה למילה, בין שורה לשורה, וכן הלאה... יקירה, אין לי ספק שאת האמא הכי טובה בשביל עדי שלך, ולא צריך לסגל תכונות של סופר וומן, בטח לא בתקופה הזו... נתנו לך פה עצות מאד חיוביות וטובות (המנוסות שבינינו), וכל שאני יכולה להוסיף זה - המון המון
ים ונשימות!!!
 

משוש30

New member
הי דפנה היא במקרה בת 10 ימים +-?

כי זה נשמע לי כמו קפיצת גדילה. הם לא מפסיקים לאכול איזה יום יומיים כדי להגביר את כמות החלב שהציצי מייצר... אבל כמובן הסברים רציונאליים לא עוזרים כשלא מצליחים לישון, לא מבינים מה הילד רוצה, לא מספיקים לעשות שום דבר וכד'... המון מזל טוב ליום הנישואין
מקווה שקצת נרגעו הרוחות והילדה הלכה לישון קצת...אולי תשאבי קצת חלב, תתני אותה לסבתא לשעה שעתיים ותלכו לאכול באיזו מסעדה טובה? (או שזה ממש לא הגיוני?) תחזיקי מעמד
 
קודם כל קבלי ../images/Emo24.gif ענק

זה כ"כ מוכר לי מה שאת כותבת. התקופה הראשונה אחרי הלידה, היתה כ"כ קשה, בכיתי המון, שום דבר לא יצא כמו שרציתי. 4 ימים אחרי שהיא נולדה, זה היה בשבת שסוף סוף בעלי עזב אותי לשעה וחצי והלך להתפלל, מוריה פלטה עלי ועליה את כל מה שהיא אכלה ואני בהיסטריה, רצתי לשכנה שתבוא להציל אותי. תביני שכל החיים משתנים, ולוקח זמן את שאת מתרגלת לחיים עם ילד חדש בבית. תאמיני לי שתוך שבועיים שלושה, היא כבר תהפוך לחלק מהשגרה ואת תחזרי לעצמך. והמון מזל טוב ליום הנישואים החמישי שלכם.
 
דפנוש', אני מרגישה את הקושי

שלך ויודעת בדיוק על מה את מדברת ומה מחכה גם לי, אבל תתעודדי, יש גם ימים כאלה ואת אמא טובה לעדי, תפרגני לעצמך ותנסי למצוא פתרון בלמצוא זמן למנוחה. כששרון היה תינוק הוא ינק ולרוב היה נרדם עלי, לא רק בלילה, ולא הייתי שמחה אותו במיטה אלה משאירה אותו עלי שעה, שעתיים וכך גם אני הייתי נחה ונהנית מזה שהוא עלי. וזאת בשל הפעמים הרבות שהתינוק נרדם וכשאת מניחה אותו במיטה הוא מתעורר. שולחת לך
וכייף שלא ברחת לנו לפורום השכן.
 
יקירתי ../images/Emo24.gif

רק עכשיו יצא לי לקרוא את מה שכתבת, ואני מצטרעת שלא הגבתי קודם. אני כל כך מבינה אותך וזוכרת היטב את ההתחלה הקשה. גם היום ממרומי 6 שבועות של אמהות, אני עדיין נתקלת בימים קשים. מה שבטוח זה שמה שאת מרגישה הוא נורמלי לחלוטין
אפילו יותר מנורמלי, הוא צפוי. איך אפשר לא לעבור קצת משברים כשחייך משתנים ביום אחד, ופתאום יש לך יצור קטן (ומקסים, נכון
) שתלוי בך ב-100%, אבל לצערך שכח להביא איתו את מדריך המשתמש. לא תמיד יודעים מה הם רוצים ולמה הם בוכים ואיך לעזור להם... וזה מתיש
(גם ריגשית). חשוב שתזכרי שבגיל צעיר היצמדות לציצי היא טבעית לחלוטין, ומעטים התינוקות שבגיל הזה אוכלים רק כל 3 שעות. הם מאוד צריכים את הקרבה לאמא
. אז הורידי מעלייך דאגות של "לא מספיק טובה"
את הכי טובה בשביל עדי, את הבטחון שלה ולכן היא רוצה להיות עליך כמה שיותר. זה נורמלי, ולמרות שמעייף, פשוט תנסי לזרום עם זה. דבר שני, (וזאת הבטחה!) זה משתפר עם הזמן
כל יום יש שיפור קטן, ולומדים להכיר קצת יותר טוב אחד את השני. אני בהתחלה פחדתי להישאר לבד עם אלה, והיום אנחנו מעבירות יחד ימים שלמים בכיף (טוב, לא רק בכיף, גם קצת בבכי (שלה) ועייפות (שלי
) מידי פעם, אבל זה כבר אחר). החיוכים הקטנים שלהם שווים את הכל
, וגם החיבוקים הקטנים, וההתכרבלות המתוקה שלהם...
. וברגעים שאת כן מצליחה להרגיע אותה, אז פתאום הכל נהדר וה-
יוצאת ומחייכת אל העולם, ואת מרגישה כמה זה כיף להיות אמא
. דפנה, יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך, אני כל כך רוצה שתדעי שאת לא לבד וכל מה שאת עוברת הוא טבעי וזמני
. את מאוד מוזמנת להצטרף לפורום הורים לתינוקות, שם תביני כמה כולם עוברים שם את אותו דבר - וזה מאוד מחזק
. גם פורום הנקה הוא פורום מקסים ותומך שאין כמותו
. תשמרי על אופטימיות
ואם את רוצה לדבר ב-
אז שלחי לי מסר.
 

אביבית1

New member
דפנל'ה כולן כתבו לך את מה שאני

התכוונתי לכתוב, לכן נשאר לי לשלוח לך המון
 

1במיה

New member
אני ממש מזדהה ומכירה מקרוב.../images/Emo24.gif

תתעודדי עד כמה שניתן.. אני לא יכולה להבטיח לך מרחב לנשימה אני מבטיחה לך שתתרגלי בסופו של דבר "לבלאגן" ותהפכי את זה לשגרת חייך... אני גם מבטיחה שהכל (עם הזמן) הולך ונעשה הרבה הרבה (כפול אינסוף)יותר קל הבת שלי הייתה קטסטרופלית בהתנהגות.. לא היה לי יום ולא לילה. בעלי היה (ועדיין)משעה 6 עד שעה 21:00בעבודה ואני חטפתי התמוטטויות חשבתי שאני משתגעת.. עד כמה שזה נשמע מטורף כשהכל מתחיל להשתגע תצאי איתה מהבית. תנשמו אויר
בחוץ הכל נראה ונשמע הרבה יותר טוב.. היום למרות שילדתי עדין לא ישנה כל הלילה ועדיין לא נותנת לי הרבה מרחב לנשימה למדתי להנות ולומר לך את האמת לא יודעת את החיים בכזה שעמום (חוסר אקשן)לפניה.... אני ההיתי הרבה יותר מרירה והתבטאתי בהרבה יותר חריפות.. ממש לא רציתי יותר ילדים (נכנסתי לדיכאון היסטרי) מבינה אותך. אם את ירושלמית את מוזמנת ליצור קשר תמיד יותר קל לבלות בחברת מישהו שעבר חוויה דומה, הכל יהיה הרבה יותר קל והרבה יתר טוב, רק הזמן פה משחק תפקיד
 

mevav1

New member
דפנהל'ה-קודם כל קבלי ../images/Emo24.gifממני

שנית,כמובן שאני מבינה אותך..עברתי זאת פעמיים..אז אני מאמינה שזה מעין ירידת ההורמונים בבת אחת עם כל הכרוך בהבאת ילדה לעולם שעדיין אינך מכירה אותה והכל חדש ומפחיד ומלחיץ ועוד ועוד.. אני מנסיון יכולה רק להציעה לך כמה דברים שאני יישמתי על עצמי והם: קודם כל,תקבלי את העובדה שזה קשה בהתחלה עד שמכירים אחת את השניה. שנית,תנסי לנוח ולעשות דברים שאת אוהבת. תדברי לילדה כל הזמן ותצחיקי אותה ותראי אילו תגובות תקבלי. והכי חשוב זה שברגע שתביני שזו סתם הרגשה שעוברת על כולנו לכמה ימים וחולפת,אז תראי שזה באמת כלום. אני מחזיקה לך אצבעות שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר ומהר ושתהיי חזקה, מירב.
 
למעלה