בוקר טוב

[אקרא לוחם אמיץ]

../images/Emo171.gif בוקר טוב

האם זה נכון שההשם ישראל - מלשון שררה?

 

[טשאפק]

השם ישראל ניתן ליעקב

ע"פ ספר בראשית, לאחר שנאבק באיש זר, שכנראה היה למעשה מלאך אלוהים, משך לילה שלם. בראשית ל"ב, פסוקים כ"ו-ל"א: >>>וייוותר יעקוב, לבדו; וייאבק איש עימו, עד עלות השחר. כו וירא, כי לא יכול לו, וייגע, בכף-ירכו; ותיקע כף-ירך יעקוב, בהיאבקו עימו. כז ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-בירכתני. כח ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקוב. כט ויאמר, לא יעקוב ייאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל: כי-שרית עם-אלוהים ועם-אנשים, ותוכל. ל וישאל יעקוב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אותו, שם. לא ויקרא יעקוב שם המקום, פניאל: כי-ראיתי אלוהים פנים אל-פנים, ותינצל נפשי. תוכל למצוא לזה שפע של פרשנויות. המשמעות הפשוטה היא שרידה, התמודדות, מאבק פנים אל פנים. זאת לאחר שקודם לכן יעקב בחר בתחבולות ובהתחמקות.

 

[אקרא לוחם אמיץ]

תודה רבה

בפירוש הערבי של הקטע שאתה מציג כתוב שהמאבק הוא בין אלוהים ויעקב ולא בין איש זר.

 

[masorti]

האיש הזר הוא מלאך.

 

[משתתףחדש]

נניח.

 

[double O S]

לפי המסורת../images/Emo3.gif../images/Emo96.gif

אומרים שזה שמות האבות והאמהות י-יצחק ש- שרה ר- רבקה [רבקה או רחל?

] א- אברהם ל- לאה

 

[p i n g o]

איזו מסורת?

 

[double O S]

אממ לוידע, יהודית?../images/Emo12.gif../images/Emo96.gif

נו זה מה שסיפרו לי פעם

 

[אורון ו]

נחמד מאד

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

כן. ישרור האל. ככה הבנתי.

 

[משתתףחדש]

האטימולוגיה שניתנת במקרא לשמות

המקראיים היא ברוב המקרים שגויה ומוטעית. וגם המסורת לא תמיד מדייקת (בלשון המעטה), שכן מגמתה היא למצוא תימוכין לעמדה אמונית כלשהי. זה יכול להיות נחמד, אבל בהחלט לא מדעי.

 

[Scarlight]

מדרש שם

אני סקרן, משתתףחדש: מה דעתך על האטימולוגיה המקראית של "שבּת" ושל "מֹשה", למשל?

 

[משתתףחדש]

לגבי משה אומרים שבת פרעה קראה

כך לילד שאותו מצאה ביאור 'כי מן-המים משיתהו' (שמות ב 10). ובכן, פת פרעה דיברה, כמדומני, מצרית, והסיכוי שבחרה בפועל עברי, שממנו גזרה את השורש כדי ליצור את השם משה, לא הכי נראית לי. מה גם שמשה בצורתו בוא בינוני פועל, כלומר זה שעושה את הפעולה ולא זה שמקבל את הפעולה. אני משער שחוקרי מקרא מודרניים בדקו את האטימולוגיה של השם הזה, וכדאי לראות מה הם גילו. בפירוש קאסוטו מוסבר כך, ונטען שפירוש השם במצרית הוא 'בן'. והוא מוסיף עוד דרש על-סמך הכתיב משיתהו כאילו יוכבד אמרה מילים אלה לבת פרעה. בעניין שבת אכן נראה שיש קשר בין הפועל שבת (לפי אבן שושן ממקור אכדי: להפסיק, להשלים) לבין שם העצם שבת, אם כי איני מבין את משקל השם הזה אם הוא משקל qaTTal הרי שפירושו 'מי שנוהג לשבות' והצירוף יום השבת הוא 'יומו של מי שנוהג לשבות', ונראה לי קצת דחוק. וכמו שאומרים ביידיש - אללה אעלם.

 

[אורון ו]

לפעמים כן, ולפעמים לא

לפעמים ההסבר המובא לשם איננו מקור השם. למשל: השם דן נִתן כי "דנני אלהים ...", אך במקרה הזה ברור שהשם היה קים לפני כן, כי אברהם רדף אחרי 4 המלכים "עד דן" (כמובן, כל זה בהנחה שמקבלים את התנ"ך כמקורי ולא כמזֻיף אחרת אין מקום לדון בו לענינים רבים). רחל חפשה שם קיָּם בעל משמעות קרובה לענין שהיא רצתה להביע, ובחרה בשם דן כי "דנני אלהים". מקרה נוסף: יהודה נקרא כך כי "הפעם אודה ...". אך סביר להניח כי השם היה קים לפני כן, ורק נבחר מִבֵּין שמות קימים, כי דור לפני כן מֻזכרת יהודית אשת עשו. (עשו התחתן לפני שיעקב ברח אל לבן.) לעֻמת זאת, סביר להניח שההסבר המובא בתנ"ך לחלק גדול מן השמות הוא ההסבר המקורי, כי נראה שחלק מהשמות הם מקוריים. אמנם לא תמיד השם נראה כאֹסף המילים המֻדבקות אשר לו היינו מצפים. (שמעתי ספור שפעם היתה באקדמיה ללשון העברית הצעה לקרוא לכלי החקלאי "קומביין" בשם "קְצַרְדַשעַצמוֹנַע" כי הוא קוצר ודש ומתנועע בעצמו (=אוטומטי) .) גם היום, הורים שלא רוצים לקרוא לילד ירון, קוראים לו לפעמים ירין, גם אם זה לא נכון מבחינה לשונית. בענין השם משה, שמעתי הסבר מאלף: משה במצרית קדומה קשור ל"מים" ואולי גם ל"בן". ואכן במדרשים שלנו כתוב ששמו המקורי היה טוביה. ובאמת כשהוא נולד כתוב "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים." וממש מתבקש היה לכתוב "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, ותקרא שמו טוביה". אך נתינת השם "משה" מתֹארת כך: וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ (אמו) לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. מי קראה את שמו "משה"? מי אמרה "כי מן המים משיתהו"? פֹה נכנס ההסבר הנחמד ששמעתי: "ותקרא שמו משה" - את זה אמרה בת פרעה. היא נתנה לו שם במצרית שמשמעותו קשורה או למים או לבן. אך אז אמרה לה האֵם - אכן נתת לו שם מתאים גם משפתי, "כי מן המים משיתהו", כלאמר, כי מן המים את משית אותו. ואכן, אם עוברים על כל התנ"ך, מגלים שמלבד חריג אחד או שנים, כשכתוב "משיתהו" (או כל שרש אחר) הכונה היא: את משית אותו, וכשכתוב "משיתיהו" (עם "י") הכונה היא: אני משיתי אותו. נראה שבעבר היו גם הוגים חיריק מלא וחיריק חסר בצורה שונה, וכך היו מבחינים בַּכונה בעת הדבור.

 

[אקרא לוחם אמיץ]

ישרור האל? איפה זה?