10 השירים העבריים הגדולים ביותר
זו הבחירה שלי, הנימוקים הם על אחריותי בלבד. 1 "חייל של שוקולד" - החלונות הגבוהים. אחד השירים החריפים, אנטי-מלחמתיים ונועזים ביותר שהולחנו כאן אי פעם, וזה קרה ב-1967. מלים של חנוך לוין, לחן של שמוליק קראוס וביצוע מופלא של השלישיה. 2 "שיר סתיו (כל הנחלים הולכים לים)" - אריק לביא. מלך ה-COOL. רוקנרול עברי משובח, טקסט מעולה של עמוס קינן, אורבני ונון שלנטי, ולחן מבריק של יוחנן זראי, והגיטרה החשמלית של קלפטר, יצחק, אח.. תענוג. 3 "מה שיותר עמוק יותר כחול" - שלום חנוך. דוגמא לכך ששיר ענק יהיה גדול בכל גירסא שלו, בין אם רוקית-קצרה-מהירה (ב"שבלול", 1970) ובין אם ארוכה-פרוגרסיבית (ב"סוף עונת התפוזים" של תמוז, 1976) 4 "לא יודע איך לומר לך" - שלום חנוך. עוד דוגמא. הביצוע הדגול של שלום חנוך ולהקת בני נח מ-1973 יצאה רק על סינגל (שלא ניתן להשיג), אבל יש ביצוע "חוקי" מפוצץ באלבום של תמוז, ועוד גירסה של שלום לבד בהופעה, ותמיד השיר הזה ממוטט. אדיר. 5 "סינדרלה מקומית" - חוה אלברשטיין. שילוש מושלם: רחל שפירא מלים, מיקי גבריאלוב לחן, חוה אלברשטיין ביצוע. מתוך האלבום הכי גדול של אלברשטיין, "התבהרות" (1978) 6 "שיר כאב" - מאיר אריאל. שוב: נועזות וברק של טקסט, לחן בוב-דילני ועיבוד/הפקה מוזיקלית הולמים. שיר ענק, שלא מאבד רלוונטיות. 7 "ערב של יום בהיר" - אפרים שמיר. איזה שיר חורף יפהפה. נסוך עליו קסם. פשוט ככה. שמיר היה זמר-מבצע ענק בתקופה ההיא. 8 אהוד בנאי - "אל תפחד" (וגם "הכנאפה מתוקה"). האמת? הייתי יכול לשים פה 10 שירים של אהוד בנאי, ברשימה הזו, בלי שום בעיה, ובכל זאת אלה השירים שלו, שאני שומר הכי קרוב ללב - כי הם כל-כך ישראלים, ומנחמים ומלאי אור. 9 "נדמה שישוב" - פונץ'. אני זוכר שבפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה ברדיו, כמעט איבדתי את ההכרה. זה היה השיר הכי אנגלי שנכתב בעברית, הגיטרה של אלי שאולי לקחה אותי אל מחוזות ירוקים רחוקים, ועם זאת הטקסט והשירה של יוסי בבליקי היו מאוד מכאן, מהדרום החם של תל אביב, או בת ים, או באר שבע. גם מפונץ' הייתי מסוגל לקחת 10 שירים לרשימה הזו, אבל זו לא חכמה...(-: 10 "דם על הים" - אלג'יר. תיאור חריף, של רגע לפני הקפיצה הגדולה שאין ממנה חזור. אני חושב שמעולם לא נכתב בעברית שיר אובדני כה מהמם. נ.ב. תשאלו אותי מחר, אני אכתוב כאן רשימה של 10 שירים אחרים לגמרי - אבל ככה זה עם רשימות מהסוג הזה (-:
~רצוי לא לחזור על אותו אמן יותר מפעם אחת~ אתה לא הגעת לדבר סתם ביום העצמאות העצוב ביותר בעולם
