נרכין ראש לזכרם...

[שרה כוכבית]

../images/Emo16.gif../images/Emo16.gif../images/Emo104.gif נרכין ראש לזכרם...

 

[ImmortalSoul]

../images/Emo16.gif

 

[zivsb]

../images/Emo104.gifואמר לך: בדמייך חיי,בדמייך חיי

 

[עדן המלאכית החמושה]

../images/Emo16.gif

מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? שאל המלאך. וברך לו חיוך שכמוהו כאור וברך לו עיניים גדולות ורואות לתפוס בן כל פרח וחי וציפור ולב להרגיש בו את כל המראות. מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף ונפש לזכור בה את כל הלחנים ויד האוספת צדפים עלי חוף ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. וברך כי ידיו הלמודות בפרחים יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד ויד מעודנת, ולב מרטט ומה אברך לך עוד? מה אברך לו, במה יבורך זה הנער, העלם הרך? הנער הזה - עכשיו הוא מלאך. לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, אלוהים לו אך ברכת לו - חיים.

 

[אנושית~]

../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif

הרעות מילים: חיים גורי על הנגב יורד ליל הסתיו ומצית כוכבים חרש חרש עת הרוח עובר על הסף עננים מהלכים על הדרך. כבר שנה לא הרגשנו כמעט איך עברו הזמנים בשדותינו כבר שנה ונותרנו מעט מה רבים שאינם כבר בינינו. אך נזכור את כולם את יפי הבלורית והתואר כי רעות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח אהבה מקודשת בדם את תשובי בינינו לפרוח. הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת מלילות האימה הגדולים את נותרת בהירה ודולקת. הרעות כנערייך כולם שוב בשמך נחייך ונלכה כי רעים שנפלו על חרבם את חייך הותירו לזכר. ונזכור את כולם

 

[ImmortalSoul]

ביקשו ממני לרשום

ואני לא יודע מאיפה להתחיל כואב לי לראות כואב לי לשמוע . אני משתתף בצערכם . ולכן רוצה לתת מעצמי רוצה להעניק לכם עוד קצת כוח להמשיך הלאה החיים הם לא מה שהם נראים לפתע חיים שלמים נקטפים מאיתנו ואנחנו לא מבינים יושבים שנים עלגבי שנים מבולבלים ועובדי עצות . מתי זה יגמר ולמה זה קרה אנחנו יכולים רק לנסות ולהבין . אבל דבר אחד לא יקחו מאיתנו וזה את הזכרונות שלנו מהאנשים המופלאים שהיו איתנו זה הדבר היחיד שנשאר לנו והוא כולו שלנו ורק שלנו. כולנו חווינו את האסונות בצורה זו או אחרת אבל הדבר היחיד שיתן לנו להמשיך הלאה זה שהחללים חיים עדיין בתוכנו בליבנו ובמחשבתנו אז עזרו אומץ וקחו קצת ממני אם זה יעזור אני רוצה שתמשיכו לזכור ולזכור ולזכור.

 

[אהובה.א]

פרידה../images/Emo104.gif../images/Emo16.gif

בהתחלה , עוד חשבתי שזה לא באמת. זו רק פרידה קלה. והנה , הנה תפתח את הדלת ותיכנס. ותעמוד בפתחה , ותחייך , ותבוא ותחבק. ותשאל : ``מה כולם עושים כאן? אני חי !!!`` ולא נכנסת. ועבר עוד יום , עוד שבוע , עוד חודש. ונדמה היה לי שאני רואה את בלוריתך השחורה , הבלונדינית , הג`ינג`ית , בדיוק שם במדרכה ממול. ממש אתה , בקומתך הזקופה , הגבוהה , הנמוכה. ולא היית. הידיים שהושטו בתחילה לתמוך , להחזיק , לחבק , נשמטו אחת אחת. עד שנשארתי לבד. והלב מבקש מקום לשאת אליו את האש הבוערת בתהום הנוראה שנפערה בי. ואין מקום. וכמו אוד לוחש במעמקים , אין האש נראית מבחוץ, אך מה צורבת היא מבפנים. אני עדיין שומעת את כל הקולות: קול הצחוק שחלחל בך , קול שירתך ודיבורך, קול נגינתך. אני רואה את פניך - שזופים , חיוורים, מחייכים , רציניים וביישנים. ואת ידך המונפת לאחוז בהגה הטרקטור, בידית המעדר , בקולמוס הכתיבה , מול מסך המחשב. ומחכה לפגישה מחודשת. ובינתיים כואבת כל שנה , כל שנה מחדש. את כאב האובדן וההחמצה - שלא הספקת לגדול עוד. שלא הספקת להינשא ולהביא ילדים. שלא הספקת לגדל את ילדיך ולראותם נהיים לאנשים. לקום בבוקר אל השמש הזורחת או אל הגשם הדולף ולדעת שיותר לא תרגיש את החום והלחות. לקום בבוקר ולדעת שהפרח שאני מריחה , אתה כבר לא תריח. שהאהבה והציפיות וכל מה שרציתי בשבילך - לא תוכל כבר לקבל. צער ההחמצה על החיים שאינם ועל כל שיכול היה להיות ולא יהיה כבר יותר. הולך וגדל מידי שנה. ואתה נשאר תמיד בתוך ליבי - צעיר ומחייך כמו שידעת. ואני מנסה להיות כפליים. גם בשבילך. כי אתה הרי רואה כל מלמעלה. ומתוך הסדק שבליבי השבור צומח פרח האהבה אליך והוא אינו כלה לעולם. אמא (נכתב ע"י אם שכולה שבנה נהרג בלבנון) ת.נ.צ.ב.ה.