מערבולת ים
New member
../images/Emo16.gifמאוחדים או חצויים../images/Emo35.gif ../images/Emo104.gif
קודם כל שלום, ולילה טוב כולם
היום, בטקס העירוני, חשבתי על זה, האם היום הזה הוא באמת איחוד בעם שלנו, כי לרגע הרגשתי שאנחנו חצויים: אלה מהשכול - אלה משם, ואלה שלא. כי מולי הניחו משפחות שכולות זרים, והיו מי שהתגודדו סמוך לגדר הרחבה שקטים ועצובים ומנגד, היו מי שהתגודדו מאחוריי- הם היו שם בטקס אבל בעצם לא היו בו. כי הם חופשי דיברו על עניינים של יום, עישנו סיגריות ואפילו צחקו על כל מיני דברים משעשעים מהיום יום. לא כעסתי עליהם, כי הם באו מתוך כבוד למעמד ואני בטוחה ללא שום ספק שיש להם את הכבוד ושהם באו מהרצון להשתתף בצער המשפחות ולכבד את זכר הנופלים. אבל אם הם היו משם - הם היו דוממים. שותקים. נזכרים. אם הם היו משם, לא הייתי שומעת אותם כמו ששמעתי אותם היום. לא יודעת אם הצלחתי להעביר את התחושה, אבל חשבתי על זה, שאח של מישהו מהעיר שלי, היה פעם מאלה, שעמדו בסוף - עם אלה שרחוקים מהמשפחות השכולות שנואמות ומניחות זרים, שעמדו בסוף והיו בטקס אבל בעצם לא היו בו. והיום, היום הוא עמד מקדימה. שותק. כואב. היום הוא בחצי השני. ופתאום הרגשתי שבעצם, אף פעם לא נהיה מאוחדים לגוש אחד. תמיד יהיה את אלה משם ואת אלה שלא. ואז אמרתי לעצמי, שבעצם, הלוואי וכולם היו כמוהם- אלה שעומדים בסוף. הלוואי וכולם היו באים מתוך רצון והזדהות וכבוד ולא מתוך שכול אישי שלהם.
לילה טוב
קודם כל שלום, ולילה טוב כולם