../images/Emo16.gif במוצאי פסח 2002...
נרצחו בביתם שבאלון מורה ארבעה מבני משפחת גביש: יצחק קנר, דוד ורחל גביש, ורס"ן אברהם גביש, קצין בסיירת מטכ"ל. אברהם גביש היה מורה בישיבה התיכונית בה למדתי. הוא לא היה מחנך שלי, אלא לימד מקצועות שונים בשנות התיכון. הוא גם היה המורה המחליף הקבוע, ובכל פעם שנוצר "חור" במערכת הוא היה נכנס ללמד למורת רוחנו. בעצם הביטוי לא מדויק, כי בד"כ שמחתי כשהוא נכנס ללמד. בשיעורים שלו הוא נהג פעמים רבות לעסוק בנושאים שלא באים לידי ביטוי במקצועות השונים. אני זוכר שיעור בו הוא לימד ניגון חסידי. בשיעור אחר הוא התעקש להסביר איך עונים אל שאלה "מה ההבדל בין X ל-Y". היו מקרים בהם הוא "ויתר לנו" והוציא אותנו לכדורסל, ולפעמים הוא גם שיחק עם התלמידים (גם בליל הרצח הוא יצא למשחק כדורסל). מה שרציתי להזכיר הוא דווקא שיעור שהוא העביר לנו בנושא טעמי המקרא. כבר הזכרתי פה בעבר (כאן) את החוקיות שבטעמי המקרא. בזמנו לא ידעתי כמובן את החוקיות הזאת, ודי התפלאתי כשהוא אמר לנו לבחון אותו. הוא אמר שהוא מסוגל לכתוב את טעמי המקרא של פסוק מסוים שניתן לו את מילותיו. בעקבות השיעור הזה התחלתי גם אני ללמוד על הנושא. מקובל להזכיר את המת בדברי תורה, ולכן אביא פה ניתוח של פסוק אחד מפורסם עפ"י טעמי המקרא. זאת דוגמה ידועה מאוד, אבל אני שמעתי אותה לראשונה מהרב דוד גביש. בספר במדבר פרק י"ט מפורטים דיני פרה אדומה. אדם הנוגע במת הוא טמא, וצריך לעבור תהליך של טהרה באפר פרה אדומה. תהליך זה נקרא גם "חיטוי". מהו בדיוק תהליך החיטוי ומתי הוא נעשה? הדבר מפורט באופן כללי בפסוקים י"א-י"ב שם: י"א: הנוגע במת לכל-נפש אדם, וטמא שבעת ימים. י"ב: הוא יתחטא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ואם-לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר. רוב האנשים שיקראו את פסוק י"ב יבינו כך את המשמעות: הטמא צריך להתחטא (לעבור חיטוי) ביום השלישי, ואם יעשה זאת הוא הופך לטהור ביום השביעי. אם לא יעשה זאת הוא לא יהפוך לטהור. כך באמת כולנו הבנו כשהרב גביש שאל אותנו מה משמעות הפסוק. אבל זאת לא המשמעות לפי טעמי המקרא. לפי טעמי המקרא פסוק י"ב אכן מתחלק לשתי צלעות ע"י הטעם אתנחתא שמופיע תחת המילה "יטהר" (ראו תמונה, הטעמים מסומנים באדום). אלא שכל אחד מצלעות פסוק י"ב אינו מתחלק לאחר המילה "השלישי", בהתאם להבנה הראשונית שלנו, אלא דווקא לאחר המילה "השביעי"! אנחנו יודעים זאת עפ"י דרגות הטעמים בפסוק. הטעם "טפחא" שתחת המילה "השביעי" בשתי הצלעות גבוה יותר בדרגתו מכל שאר הטעמים שבצלע (עיינו כאן). למי שקורא את כל הפרק הדבר פשוט, משום שכך נאמר בפירוש בהמשך הפרק (פסוק י"ט), כשתהליך החיטוי מפורט לפרטיו: והזה הטהור על-הטמא ביום השלישי וביום השביעי, וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. יהי זכרם של הנרצחים ברוך. הי"ד.
נרצחו בביתם שבאלון מורה ארבעה מבני משפחת גביש: יצחק קנר, דוד ורחל גביש, ורס"ן אברהם גביש, קצין בסיירת מטכ"ל. אברהם גביש היה מורה בישיבה התיכונית בה למדתי. הוא לא היה מחנך שלי, אלא לימד מקצועות שונים בשנות התיכון. הוא גם היה המורה המחליף הקבוע, ובכל פעם שנוצר "חור" במערכת הוא היה נכנס ללמד למורת רוחנו. בעצם הביטוי לא מדויק, כי בד"כ שמחתי כשהוא נכנס ללמד. בשיעורים שלו הוא נהג פעמים רבות לעסוק בנושאים שלא באים לידי ביטוי במקצועות השונים. אני זוכר שיעור בו הוא לימד ניגון חסידי. בשיעור אחר הוא התעקש להסביר איך עונים אל שאלה "מה ההבדל בין X ל-Y". היו מקרים בהם הוא "ויתר לנו" והוציא אותנו לכדורסל, ולפעמים הוא גם שיחק עם התלמידים (גם בליל הרצח הוא יצא למשחק כדורסל). מה שרציתי להזכיר הוא דווקא שיעור שהוא העביר לנו בנושא טעמי המקרא. כבר הזכרתי פה בעבר (כאן) את החוקיות שבטעמי המקרא. בזמנו לא ידעתי כמובן את החוקיות הזאת, ודי התפלאתי כשהוא אמר לנו לבחון אותו. הוא אמר שהוא מסוגל לכתוב את טעמי המקרא של פסוק מסוים שניתן לו את מילותיו. בעקבות השיעור הזה התחלתי גם אני ללמוד על הנושא. מקובל להזכיר את המת בדברי תורה, ולכן אביא פה ניתוח של פסוק אחד מפורסם עפ"י טעמי המקרא. זאת דוגמה ידועה מאוד, אבל אני שמעתי אותה לראשונה מהרב דוד גביש. בספר במדבר פרק י"ט מפורטים דיני פרה אדומה. אדם הנוגע במת הוא טמא, וצריך לעבור תהליך של טהרה באפר פרה אדומה. תהליך זה נקרא גם "חיטוי". מהו בדיוק תהליך החיטוי ומתי הוא נעשה? הדבר מפורט באופן כללי בפסוקים י"א-י"ב שם: י"א: הנוגע במת לכל-נפש אדם, וטמא שבעת ימים. י"ב: הוא יתחטא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ואם-לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר. רוב האנשים שיקראו את פסוק י"ב יבינו כך את המשמעות: הטמא צריך להתחטא (לעבור חיטוי) ביום השלישי, ואם יעשה זאת הוא הופך לטהור ביום השביעי. אם לא יעשה זאת הוא לא יהפוך לטהור. כך באמת כולנו הבנו כשהרב גביש שאל אותנו מה משמעות הפסוק. אבל זאת לא המשמעות לפי טעמי המקרא. לפי טעמי המקרא פסוק י"ב אכן מתחלק לשתי צלעות ע"י הטעם אתנחתא שמופיע תחת המילה "יטהר" (ראו תמונה, הטעמים מסומנים באדום). אלא שכל אחד מצלעות פסוק י"ב אינו מתחלק לאחר המילה "השלישי", בהתאם להבנה הראשונית שלנו, אלא דווקא לאחר המילה "השביעי"! אנחנו יודעים זאת עפ"י דרגות הטעמים בפסוק. הטעם "טפחא" שתחת המילה "השביעי" בשתי הצלעות גבוה יותר בדרגתו מכל שאר הטעמים שבצלע (עיינו כאן). למי שקורא את כל הפרק הדבר פשוט, משום שכך נאמר בפירוש בהמשך הפרק (פסוק י"ט), כשתהליך החיטוי מפורט לפרטיו: והזה הטהור על-הטמא ביום השלישי וביום השביעי, וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. יהי זכרם של הנרצחים ברוך. הי"ד.