יהונתן נקודה
New member
../images/Emo155.gif זכרונות מחג הפסח ...
את שנות ילדותי העברתי בין גבעות טבעון היפייפיה , אני זוכר את הימים של אז , זמנים קשים , כסף פנוי לא היה בנמצא , זמנים שלא מבקשים מההורים כלום , פשוט כלום , מה שמקבלים אומרים תודה וממשיכים בשיגרת היום . אני זוכר את אותם ימים של לפני חג הפסח , סיום החורף , הגעת האביב וכן ידעתי אז אותם ימים ששבוע לפני התכנסות המשפחה סביב שולחן הסדר , נצא ההורים ושני אחיי לחנות הבגדים והנעליים המקומית כדי לקבל חולצה אחת וזוג מכנסיים וגם נעליים לכבוד החג . חולצה לבנה , מכנסיים קצרים כחולים עם כיסים גדולים , שהרי משך כל ימות השנה , רכישת בגדים ונעלים לא היתה עולה על סדר היום כלל ועיקר . היה חוק בבית של אז אותם ימים , האח הבכור קיבל את החולצה , המכנס והנעליים החדשים כשצמח האח הבכור ואותם בגדים היו קטנים למידותיו , הועברו הבגדים לאח השני וכך לאחר שנים הגיעו ל"תחנה הסופית" עם טלאים , דהויים אלי האח הצעיר , האחרון בשושלת האחים . לא קיטרתי אז אותם ימים , הכל נראה לי טבעי ונכון , לא היו שאלות של "למה אני תמיד מקבל את הביגוד הישן" ? פשוט כי ככה היו פני הדברים . נעליים לעומת זאת לא קיבלנו "בירושה" כשהרגל צמחה וגדלה מעבר למידות הנעליים , חתכו הורינו את את החלק הקדמי והאחורי של הנעל על מנת שהרגל לא "תלחץ" וע"י מהלך מבריק זה משכו הורינו עוד כמה חודשים עד שהגיעו לצומת "אין ברירה" ורכשו לנו נעליים חדשות . אני נזכר באותם ימים , מעלה חיוך ומוכיר מאוד את מאמצי הוריי לתת לנו הילדים הכל במסגרת האפשרויות . ההתכנסות בליל הסדר סביב שולחן כשאבא ניהל את הסדר כהלכה , משפחה קטנה , ללא סבים , סבתות ודודים שהושמדו במחנות ההשמדה , אני זוכר הכל בהתרגשות . היום , רגע לפני כניסת החג , אני מביט בדאגה כנה באותם משפחות רבות , שאין ביכולתן הכלכלית לארגן חג וסדר כהלכתו , את אותם תורים ארוכים של אזרחים המבקשים דבר פעוט ובסיסי אחד , מזון ! אני לא יכול שלא להצתמרר ולהתעצב כל כך , אין לי מנוחה בעניין ואנחנו כקהילה מזמינים גם השנה כמידי שנה משפחות מעוטות יכולת , על מנת שיסובו איתנו סביב שולחן הסדר ויקבלו את המינימום שבמינימום , הרגשת בית , משפחתיות ואווירת חג ... שבת שלום וחג שמח , יהונתן נקודה .
את שנות ילדותי העברתי בין גבעות טבעון היפייפיה , אני זוכר את הימים של אז , זמנים קשים , כסף פנוי לא היה בנמצא , זמנים שלא מבקשים מההורים כלום , פשוט כלום , מה שמקבלים אומרים תודה וממשיכים בשיגרת היום . אני זוכר את אותם ימים של לפני חג הפסח , סיום החורף , הגעת האביב וכן ידעתי אז אותם ימים ששבוע לפני התכנסות המשפחה סביב שולחן הסדר , נצא ההורים ושני אחיי לחנות הבגדים והנעליים המקומית כדי לקבל חולצה אחת וזוג מכנסיים וגם נעליים לכבוד החג . חולצה לבנה , מכנסיים קצרים כחולים עם כיסים גדולים , שהרי משך כל ימות השנה , רכישת בגדים ונעלים לא היתה עולה על סדר היום כלל ועיקר . היה חוק בבית של אז אותם ימים , האח הבכור קיבל את החולצה , המכנס והנעליים החדשים כשצמח האח הבכור ואותם בגדים היו קטנים למידותיו , הועברו הבגדים לאח השני וכך לאחר שנים הגיעו ל"תחנה הסופית" עם טלאים , דהויים אלי האח הצעיר , האחרון בשושלת האחים . לא קיטרתי אז אותם ימים , הכל נראה לי טבעי ונכון , לא היו שאלות של "למה אני תמיד מקבל את הביגוד הישן" ? פשוט כי ככה היו פני הדברים . נעליים לעומת זאת לא קיבלנו "בירושה" כשהרגל צמחה וגדלה מעבר למידות הנעליים , חתכו הורינו את את החלק הקדמי והאחורי של הנעל על מנת שהרגל לא "תלחץ" וע"י מהלך מבריק זה משכו הורינו עוד כמה חודשים עד שהגיעו לצומת "אין ברירה" ורכשו לנו נעליים חדשות . אני נזכר באותם ימים , מעלה חיוך ומוכיר מאוד את מאמצי הוריי לתת לנו הילדים הכל במסגרת האפשרויות . ההתכנסות בליל הסדר סביב שולחן כשאבא ניהל את הסדר כהלכה , משפחה קטנה , ללא סבים , סבתות ודודים שהושמדו במחנות ההשמדה , אני זוכר הכל בהתרגשות . היום , רגע לפני כניסת החג , אני מביט בדאגה כנה באותם משפחות רבות , שאין ביכולתן הכלכלית לארגן חג וסדר כהלכתו , את אותם תורים ארוכים של אזרחים המבקשים דבר פעוט ובסיסי אחד , מזון ! אני לא יכול שלא להצתמרר ולהתעצב כל כך , אין לי מנוחה בעניין ואנחנו כקהילה מזמינים גם השנה כמידי שנה משפחות מעוטות יכולת , על מנת שיסובו איתנו סביב שולחן הסדר ויקבלו את המינימום שבמינימום , הרגשת בית , משפחתיות ואווירת חג ... שבת שלום וחג שמח , יהונתן נקודה .