אלונית 2006
New member
../images/Emo15.gif עוד הפעם! קרמבו!
כי כפי שנאמר בצופים עוד הפעם! אני לא מוותרת! לעולם לא! גם אם תחנקו אותי ותרמסו אותי ותדרסו אותי ותמעכו אותי ותקוצצ'ו אותי ותמרטו אותי ותפרמו אותי ותרצחו אותי ותהרגו אותי ותשרפו אותי ותטביעו אותי ותחשמלו אותי ותפילו עלי פסנתרים וגיטרות וסדנים ומשקולות ותזרקו אותי מראש מגדל פיזה ותפילו עלי פצצת מימן ופצצת אטום, ואז לקינוח תזרקו אותי לתוך הר געש פעיל, אני אצא משם, ואצעק עוד נותרה תקווה בליבי! פורום היקארגו לתחייה יקום! אז, קרמבו! אני מתחילה, וסבתכם בגבס- תמשיכו!!! (אווו, שלושה סימני קיראה! סימן מסוכן.....) זה היה בוקר נחמד ונאה. ציפורים צייצו להן, עננים שטו בשמיים תכולים עמוקים, והיקארו ישן שינה עמוקה, שרוע על גבו, רגלו האחת מתנודדת מהמיטה, השמיכה המקומטת זרוקה בצד, ופיו פתוח לרווחה. כמובן, שמשהו היה חייב להפריע את התמונה השלווה. במקרה הזה היה זה צלצול טלפון. היקארו הרים את השפורפרת, הקישב למשך שניה וחצי לפני שצעק "לא תודה אני לא רוצה שום חלונות כפולים! לילה טוב@!" וטרק את הטלפון לאשת המכירות שבצידו השני של הקו. באנקת עצבים רמה התפתל וניסה לשקוע חזרה בשנתו הנעימה, וכמעט הצליח כאשר טלפון נוסף הפריע לו, הור קם, מעוצבן, שיער מזדקר לכול כיוון כאילו חטף מכת חשמל, וענה לטלפון. "הלו?" אקירה היה בצד השני. קולו נשמע מאוד מבוהל. הוא לא הצליח לחבר משפט צשלם, משהו היה לא בסדר. "אקירה? מה קרה? תירגע!" "היקארו... זה..." החל אקירה לומר בפאניקה, קולו רועד ומזנק בין הטונים "בוא.... מהר! "אני בא מיד!" קרא וטרק את הטלפון. לעזאזל להבגדים! הוא התלבש במהירות שבוודאי הייתה מזכה אותו בשיא עולמי, בעט את נעלי הבית שלו וזינק לתוך נעלי הספורט, ויצא מהבית בריצה. הוא חייב להגיע לאקירה, מהר.
כי כפי שנאמר בצופים עוד הפעם! אני לא מוותרת! לעולם לא! גם אם תחנקו אותי ותרמסו אותי ותדרסו אותי ותמעכו אותי ותקוצצ'ו אותי ותמרטו אותי ותפרמו אותי ותרצחו אותי ותהרגו אותי ותשרפו אותי ותטביעו אותי ותחשמלו אותי ותפילו עלי פסנתרים וגיטרות וסדנים ומשקולות ותזרקו אותי מראש מגדל פיזה ותפילו עלי פצצת מימן ופצצת אטום, ואז לקינוח תזרקו אותי לתוך הר געש פעיל, אני אצא משם, ואצעק עוד נותרה תקווה בליבי! פורום היקארגו לתחייה יקום! אז, קרמבו! אני מתחילה, וסבתכם בגבס- תמשיכו!!! (אווו, שלושה סימני קיראה! סימן מסוכן.....) זה היה בוקר נחמד ונאה. ציפורים צייצו להן, עננים שטו בשמיים תכולים עמוקים, והיקארו ישן שינה עמוקה, שרוע על גבו, רגלו האחת מתנודדת מהמיטה, השמיכה המקומטת זרוקה בצד, ופיו פתוח לרווחה. כמובן, שמשהו היה חייב להפריע את התמונה השלווה. במקרה הזה היה זה צלצול טלפון. היקארו הרים את השפורפרת, הקישב למשך שניה וחצי לפני שצעק "לא תודה אני לא רוצה שום חלונות כפולים! לילה טוב@!" וטרק את הטלפון לאשת המכירות שבצידו השני של הקו. באנקת עצבים רמה התפתל וניסה לשקוע חזרה בשנתו הנעימה, וכמעט הצליח כאשר טלפון נוסף הפריע לו, הור קם, מעוצבן, שיער מזדקר לכול כיוון כאילו חטף מכת חשמל, וענה לטלפון. "הלו?" אקירה היה בצד השני. קולו נשמע מאוד מבוהל. הוא לא הצליח לחבר משפט צשלם, משהו היה לא בסדר. "אקירה? מה קרה? תירגע!" "היקארו... זה..." החל אקירה לומר בפאניקה, קולו רועד ומזנק בין הטונים "בוא.... מהר! "אני בא מיד!" קרא וטרק את הטלפון. לעזאזל להבגדים! הוא התלבש במהירות שבוודאי הייתה מזכה אותו בשיא עולמי, בעט את נעלי הבית שלו וזינק לתוך נעלי הספורט, ויצא מהבית בריצה. הוא חייב להגיע לאקירה, מהר.