מילון המונחים
- פותח הנושא SideKick
- פורסם בתאריך
לא, זה תלוי גם במושא ההתבוננות ../images/Emo8.gif
אם תעיף מבט בציטוט הנבחר של הכרטיס האישי שלי, תבין שזו הדילמה הקבועה בחיי.
גם כאן, מצד אחד, אני רוצה להפוך את החץ והקשת למדיטציה, בלי לרצות לנצח. כמו בסיפור על הנזיר, שכאשר מורו שאל אותו מה הוא באמת רוצה, ענה: "אני רוצה את אלוהים". "אם כך", ענה המורה, "בטל את ה'רוצה', בטל את ה'אני', ותישאר עם אלוהים". מצד שני, אם בוחנים שוב את התמונה השלמה, ניתן לראות שלמרות שקשת הגלגיליות המזורגגת אולי משופעת בחסרונות, הם בטלים בשישים לעומת היתרונות הבולטים...
אם תעיף מבט בציטוט הנבחר של הכרטיס האישי שלי, תבין שזו הדילמה הקבועה בחיי.
התמונה השלמה
שים לב: 1. מרפק יד שמאל מופנה למטה. זה מכניס את המרפק למסלול המתיחה של המיתר, מה שמכריח אותה לשים מגן אמה (כי המיתר פוגע ביד, וזה כואב. מאוד מוזר שיד שמאל נראית לא-נעולה, אבל יתכן שזה היישור המירבי של המרפק שלה (נדיר אבל קורה); בכל מקרה, אין מתיחה של כתף שמאלה החוצה, וזה מבטיח לה בעיות במפרק הכתף (שחיקת סחוסים, בעיות רצועות וגידים, בעיות שרירים). 2. כתף ימין למעלה. זה יוצר עומס מיותר על כל חגורת הכתפיים ומונע חופש-תנועה של יד ימין. נסה לעבוד בטאו-שיאצו עם כתף למעלה. 3. גב מוקשת. משפיע על היציבה, על הנשימה, ולאורך-זמן יגרום בעיות בעמוד השדרה התחתון. 4. בצד שמאל של הקשתית, ממש בקצה התמונה, נראית קשת "רגילה", בלי גלגיליות. גם על הקשת הזו מחוברות כוונות, מאזנות, מפצי סטיית רוח ושאר דברים מיותרים העוסקים במטרה ולא בקַשַת. מיותר.
שים לב: 1. מרפק יד שמאל מופנה למטה. זה מכניס את המרפק למסלול המתיחה של המיתר, מה שמכריח אותה לשים מגן אמה (כי המיתר פוגע ביד, וזה כואב. מאוד מוזר שיד שמאל נראית לא-נעולה, אבל יתכן שזה היישור המירבי של המרפק שלה (נדיר אבל קורה); בכל מקרה, אין מתיחה של כתף שמאלה החוצה, וזה מבטיח לה בעיות במפרק הכתף (שחיקת סחוסים, בעיות רצועות וגידים, בעיות שרירים). 2. כתף ימין למעלה. זה יוצר עומס מיותר על כל חגורת הכתפיים ומונע חופש-תנועה של יד ימין. נסה לעבוד בטאו-שיאצו עם כתף למעלה. 3. גב מוקשת. משפיע על היציבה, על הנשימה, ולאורך-זמן יגרום בעיות בעמוד השדרה התחתון. 4. בצד שמאל של הקשתית, ממש בקצה התמונה, נראית קשת "רגילה", בלי גלגיליות. גם על הקשת הזו מחוברות כוונות, מאזנות, מפצי סטיית רוח ושאר דברים מיותרים העוסקים במטרה ולא בקַשַת. מיותר.
הקשתות האלה עולות החל מ-3,000 ש"ח
אדם שיכול להשקיע סכומים כאלה בקשת, יכול ללכת לצוד בסופרמרקט. לענין אימון הגוף, קשתים מערביים סובלים הרבה מבעיות גב וכתפיים שלא קיימות בקשתוּת יפנית (קיודו). ההבדל העצום הוא שיטת הדריכה, המפעילה את שתי הכתפיים בצורה סימטרית ומקפידה על עמוד-שדרה ישר. באירופה, כשמוצאים שלד מלפני מאות שנים, ניתן לדעת אם האיש היה קשת לפי דחיסה של זרוע וכתף שמאל לתוך השלד (יד שמאל קצרה מיד ימין), והתארכות של שתי אצבעות ביד ימין (המותחות את המיתר).
אדם שיכול להשקיע סכומים כאלה בקשת, יכול ללכת לצוד בסופרמרקט. לענין אימון הגוף, קשתים מערביים סובלים הרבה מבעיות גב וכתפיים שלא קיימות בקשתוּת יפנית (קיודו). ההבדל העצום הוא שיטת הדריכה, המפעילה את שתי הכתפיים בצורה סימטרית ומקפידה על עמוד-שדרה ישר. באירופה, כשמוצאים שלד מלפני מאות שנים, ניתן לדעת אם האיש היה קשת לפי דחיסה של זרוע וכתף שמאל לתוך השלד (יד שמאל קצרה מיד ימין), והתארכות של שתי אצבעות ביד ימין (המותחות את המיתר).
אוקיי, אז הנה גם שאלה רצינית ../images/Emo13.gif
אם הבנתי נכון, אז אתה פוסל את קשתות הגלגיליות לא בגלל מחירן ולא בגלל בעיות הבריאות (אגב, בהתייחס לשלדים האירופאים, האם קשת הגלגיליות היתה קיימת כבר לפני מאות שנים?), אלא בעיקר בשל מה שהן מייצגות: משהו קר, בלי רגש, בלי אמנות. אולי מה שלפעמים רואים בגישה ה"מערבית" המודרנית: לתפוס, לקחת, כמה שיותר מהר, כמה שיותר חזק. בערך ההיפך לכל מה שמייצגות קשתות הזן. כיוון שקשתוּת היא אמנות לחימה, הרשה לי להישאר בתחום זה ולשאול: האם איגרוף תאילנדי, ואיגרוף בכלל, הם פחות לגיטימיים בעיניך מטאי צ'י ואייקידו? הם פחות "אמנות לחימה"? כיוון שהספקת להכיר אותי מעט, אני מקווה שאינך חושד בי בקנטרנות או בפרובוקטיביות; זו שאלה רצינית, לשם שינוי. אני אישית נוטה דווקא לטאי צ'י ואייקידו, אבל אני תוהה האם אין משהו שהושקעו בו המון מחשבה, זמן ועבודה כדי להפוך אותו ליעיל, נוח, מדויק, חזק - כמו איגרוף, ולהבדיל, כמו קשת הגלגיליות שנואת נפשך - אינו מעשה אמנות בפני עצמו.
אם הבנתי נכון, אז אתה פוסל את קשתות הגלגיליות לא בגלל מחירן ולא בגלל בעיות הבריאות (אגב, בהתייחס לשלדים האירופאים, האם קשת הגלגיליות היתה קיימת כבר לפני מאות שנים?), אלא בעיקר בשל מה שהן מייצגות: משהו קר, בלי רגש, בלי אמנות. אולי מה שלפעמים רואים בגישה ה"מערבית" המודרנית: לתפוס, לקחת, כמה שיותר מהר, כמה שיותר חזק. בערך ההיפך לכל מה שמייצגות קשתות הזן. כיוון שקשתוּת היא אמנות לחימה, הרשה לי להישאר בתחום זה ולשאול: האם איגרוף תאילנדי, ואיגרוף בכלל, הם פחות לגיטימיים בעיניך מטאי צ'י ואייקידו? הם פחות "אמנות לחימה"? כיוון שהספקת להכיר אותי מעט, אני מקווה שאינך חושד בי בקנטרנות או בפרובוקטיביות; זו שאלה רצינית, לשם שינוי. אני אישית נוטה דווקא לטאי צ'י ואייקידו, אבל אני תוהה האם אין משהו שהושקעו בו המון מחשבה, זמן ועבודה כדי להפוך אותו ליעיל, נוח, מדויק, חזק - כמו איגרוף, ולהבדיל, כמו קשת הגלגיליות שנואת נפשך - אינו מעשה אמנות בפני עצמו.
אין להפריד בין האמנות לאמן
עם סכין אפשר לעשות סלט ואפשר להרוג. (דרך אגב, הדיון הזה כבר "קצת"
כאן...) זֶן אפשר לעשות עם כל דבר, גם קשת גלגיליות. ההבדל הבסיסי הוא בקַשַת, לא בקֶשֶת. ההבדל העצום בין הקשתוּת המערבית לקיוּדוֹ היפני, הוא בכך שבמערב מנסים לפגוע במטרה וביפן מנסים לחנך את היורה. הקשתות המערביות בנויות להקל כמה שרק אפשר על הפגיעה במטרה: יש להן מקומות לחבר כוונות, צייני-ליזר, מאזנות, בולמי-זעזועים, אפילו משתיקי קול. הקשת היפנית היא "עירומה", אין אפשרות לחבר אליה שום דבר חוץ ממיתר. הגורם לבעיות בכתפיים הוא טכניקת הדריכה. במערב מחזיקים את הקשת בשמאל, כשהיד מתוחה קדימה, ומושכים את המיתר בימין. במערב מחזיקים את הקשת מעל לראש, והדריכה נעשתי כששתי הידיים נמתחות לצדדים מנוגדים; שתי הזרועות, מהכתף ועד למרפק, עושות תנועה סימטרית, והגב נשאר ישר. ההבדל עצום, אבל כנראה שצריך לראות כדי להבין. אולי התמונה תעזור. לגבי איגרוף ואיגרוף תאילנדי - שתיהן שיטות שמיועדות לקרב בזירה, לניצחון על יריב בזירה. זה ספורט-לחימה, לא אמנות לחימה. גם הקשתוּת המערבית היא ספורט ולא אמנות לחימה. כל הרעיון בקשתות מערבית הוא לפגוע במטרה; כל השאר (ריכוז, דיוק, כושר) הוא תוצר לוואי. כל הרעיון בקשתות יפנית (קיודו) הוא לשפר את הקַשַת; הפגיעה במטרה היא תוצר לוואי. טאי-צ'י, אייקידו וקיודו מיועדות ללמד אותך לא איך להילחם, אלא איך לחיות. הלחימה היא רק דרך התרגול. באיגרוף הלחימה היא המטרה. קשת גלגיליות נוצרה לפגיעה במטרה. גם רובה צלפים. אפשר לעשות זן גם עם רובה צלפים. אבל אני, אישית, שונא רובים. קשת-גלגיליות היא בעיני סוג של רובה. זו דעתי האישית, אף-אחד לא חייב לקבל אותה, אבל אני לא סובל קשת-גלגיליות.
עם סכין אפשר לעשות סלט ואפשר להרוג. (דרך אגב, הדיון הזה כבר "קצת"
טאו שיאצו - הגדרה
הטאו שיאצו נוסד והתפתח על-ידי המאסטר ריוקיו אנדו, מטפל וחוקר של אמנות השיאצו, מוזיקאי ונזיר בודהיסטי. אנדו, תלמידו של המאסטר שיזוטו מסונגה, מציג תפישה רחבה וחדשה, תוכנית ותיאורטית, של השיאצו. הטאו שיאצו מוגדר כהתפתחות מהפכנית וטבעית של השיאצו מן השורשים של רפואת המזרח המסורתית. אנדו פיתח את השיאצו באופן ייחודי שמתאים למגוון הבעיות שמהן סובלת החברה המודרנית, ואשר המרפא של היום נתקל בהן בלי הרף. מתוך אתר הטאו שיאצו.
הטאו שיאצו נוסד והתפתח על-ידי המאסטר ריוקיו אנדו, מטפל וחוקר של אמנות השיאצו, מוזיקאי ונזיר בודהיסטי. אנדו, תלמידו של המאסטר שיזוטו מסונגה, מציג תפישה רחבה וחדשה, תוכנית ותיאורטית, של השיאצו. הטאו שיאצו מוגדר כהתפתחות מהפכנית וטבעית של השיאצו מן השורשים של רפואת המזרח המסורתית. אנדו פיתח את השיאצו באופן ייחודי שמתאים למגוון הבעיות שמהן סובלת החברה המודרנית, ואשר המרפא של היום נתקל בהן בלי הרף. מתוך אתר הטאו שיאצו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.