מדעי ההתנהגות

נגבר

New member
בת 11 חודשים - לא אוהבת את אבא. צריכה עצה...

הנסיכה שלי, בת 11 חודשים, לא אוהבת את אבא. בכל פעם כשהוא חוזר מהעבודה ובא אליה היא פורצת בבכי ובאה ישר אלי. היא בוכה בכל פעם שהוא עושה לה אמבטיה ומלביש אותה. אבא שלה מאוד אוהב אותה ואף פעם לא מתייחס אליה לא יפה. אני לא יודעת מה לעשות. זה לא נעים לי וגם מאוד מקשה עלי כי הוא לא יכול לשחק איתה יותר מידי זמן ולתת לי קצת מנוחה. אני צריכה לציין שמאז ומתמיד הוא היה האחראי אצלינו על האמבטיה ובעבר היא היתה מאוד נהנית. כשהוא לוקח אותה לגינה היא גם נהנית. בבית או כשאני איתם בחוץ היא פשוט לא מוכנה להיות איתו. ממש בוכה בכי היסטרי. אגב, את ההורים שלו היא דווקא אוהבת ותמיד שמחה להיות איתם וכך עם עוד כל מיני אנשים שהם לא אני אבל איתו היא בוכה. מה לעשות?????????????????
 

amitco

New member
מה קורה לבת שלי?! ארוך

כן כן גיל שנתיים האיום הגיע אבל למה ככה?! לפני כמה ימים היא למדה להגיד "לא רוצה" תוך כדי הנעת הכתף ומאז היא לא מפסיקה! אבל ממש. כל דבר היא אומרת "לא רוצה" כל דבר! נמאס! הכל נהיה סרט אחד גדול- להחליףטיטול? אני צריכה בשישו ושמחו של הסחות דעת. להכנס הביתה בערב? היא זורקת את עצמה, צורחת כאילו מרביצים לה, ומרביצה לי. בקיצור משהו מפחיד וממש ממש ממש ממש לא אופייני לילדה השקטה והעדינה שהיא. אני דיי מבוהלת ממה שקרה אתמול בערב- בעלי עשה לה טיול באופניים והיא לא רצתה להכנס הביתה בשבע וחצי בערב. הכנסתי אותה כשהיא על הידיים שלי תוך כדי הסבר שעכשיו ערב וכל הילדים נכנסים הביתה לאכול וכו'. היא המשיכה לצרוח ולמשוך לי בשיער. כתגובה שמתי אותה בחדר ואמרתי לה שעד שהיא לא נרגעת היא לא יוצאת (בינתיים בעלי יצא לעבודה). כמו בסופר נני נתתי לה הסבר מפורט על מה היא עשתה ולמה היא "נענשת" וכמובן שירדתי על הברכיים כדי לדבר איתה בגובה העיניים. היא באמת נרגעה ויצאה לאכול ארוחת ערב ברגוע לחלוטין ואפילו ביקשה סליחה. אח"כ אמרתי לה שצריך להכנס למקלחת והיא התחילה שוב עם הלא רוצה ולהשתולל ושוב להרביץ. שוב חזרתי על הקטע ושמתי אותה בחדר להרגע. הסברתי לה שככה לא מתנהגים בטון תקיף אך לא בצעקות. אמרתי לה שכשהיא תחליט להיות ילדה טובה שתבוא אליי. שמתי ערוץ הופ היא שמעה (כבר היה 8 וחצי בערב) ובאה אליי ואמרה שהיא ילדה טובה. אבל ברגע שרציתי להכניס אותה לאמבטיה היא התחילה שוב! ולא הצלחתי לקלח אותה, יצאתי רטובה ופשוט התייאשתי! הוצאתי אותה חצי מקולחת, תוך כדי הסבר שככה לא מתנהגים ושאין סיפור לפני השינה ואין ציצי. היא אפילן לא בכתה רק הסתכלה עליי. אמרתי לה לילה טוב ושמתי במיטה. והיא פשוט נרדמה. ואני אוכלת את עצמי! מיואשת, מתוסכלת, לא מבינה מה קרה וממש פוחדת מאיך יעברו הימים הבאים. חשוב לי לציין שבזמן האחרון היא לא ממש נהנית באמבטיה כי היא לא אוהבת שהמים נופלים לה על הפנים אבל חייבים לחפוף והיא לא מוכנה בשום אופן לשים את הראש אחורה אלא מתעקשת לשבת! מה עושים??? עד עכשיו היא היתה ילדה ממושמעת וגם אם היא ניסתה להתמרד הצלחנו "לשכנע" אותה... אנחנו לא נלחמים איתה אלא נותנים לה עצמאות לבחור ומטילים עליה אחריות והיא מאוד אוהבת את זה ומרגישה חשובה והיא תמיד מקבלת חיזוקים מאיתנו על התנהגות טובה. חשבתי שהשלב הזה יפסח עלינו....מה עושים?!?! אמאלה! חוץ מלדעת לבחור את המלחמות מולה אין לי שמץ איך להתמודד. בבקשה עזרה! אגב, גם הפרידות כל בוקר במעון התחילו להיות סיוט. היא נדבקת אליי וצורחת ולא מוכנה לעזוב אותי. אין שום שינוי בבית, ובמעון הכל כרגיל. אין סיכוי שמציקים לה כי אני מתחקרת את כל המטפלות כל יום ויש שם מטפלות שהן חברות שלי (מהמושב שלי ואני סומכת עליה בעיניים עצומות) והן דואגות לה ויודעות בדיוק מה קורה איתה. מה גם שאחרי שאני הולכת אני מתקשרת והיא רגועה ומשחקת כרגיל. ממש קשה לי ובא לי פשוט להביא אותה הביתה
 

liata17

New member
צריכה עצה דחופה, מה קורה לילד? ../images/Emo10.gif

היי, המון זמן לא כתבתי פה, אבל עדיין מכורה לפורום הזה, קשות.... מתן בן ארבע וארבעה חודשים, תמיד היה ילד לא קל, לא ממושמע, התפתחות שפתית מאוחרת, ירידה משמעותית בשמיעה, היום הוא כבר מדבר יפה לאחר טיפולים אצל קלינאית תקשורת והשמיעה חזרה אליו. הוא לא ילד רגוע, כל דבר מבקש בקיטורים ובעצבים, מציק לאחיו הקטן בכל הזדמנות. להכין אותו בבוקר לגן לוקח המון זמן כי הוא מסרב להתלבש, משחק עם הקלפים שלו ואח"כ אוסף אותם לאט לאט לאט למרות שהוא יודע שאנחנו ממהרים לעבודה וזה ממש מעצבן... הוא מסוגל להעסיק את עצמו שעות עם הקלפים שלו, בצביעה מוקפדת ואז פתאום לעשות כל מיני קולות מעצבנים ורועשים. חשוב לי לציין שהוא ילד די מקסים כשאחיו לא בסביבה ואני בקושי מרגישה אותו. בגן הוא אחד הילדים הטובים, הממושמעים והמקסימים, נכון שהוא עושה שטויות עם חבר אחד מסווים שלו ומעירים לו על כך אבל הוא מכבד את הגננת והסייעת ולא את הוריו. כאילו אנחנו לא קיימים, מתעלם מהבקשות שלנו אבל בגן הוא מתנהג אחרת. בשבת היינו אצל חברים וישבנו לאכול ארוחת בוקר עם ילדיהם הקטנים ורק מתן עשה שטויות, עשה פרצופים וקולות והיה נורא מבסוט מתשומת הלב שקיבל ואז פשוט הלך לבריכה וזרק לתוכה דברים. בהתחלה חשבנו שהוא היפר אקטיבי אבל אנחנו בספק וחושבים שיש לו בעיה אחרת, אולי הפרעת קשב? אבל בגן הוא מקשיב ומרוכז. למי אנחנו פונים כי אנחנו חוששים לעתיד שלו, אולי זו תקופה פרועה שלו ואנחנו סתם דואגים. משהו חשוב שאני רוצה לציין שאכן בבית לא רגוע, בעלי מאוד לא סבלני ומרים את קולו הרבה. אבל מתן מאוד אוהב אותו, כל הזמן מחבק אותו ואמר לו שהוא אוהב אותו. מצטערת על האורך הייתי חייבת להוציא את זה. תודה על הסבלנות, ליאת.
 

tiger mom

New member
תשובות

גילשנתיים לא פוסח על אף אחד. גם מי שעושה הכל "נכון". ואת לא רוצה שהוא יפסח עליכם כי הוא מייצג שלב חשוב בהתפתחות של הילד זה חשוב שאתם נותנים לה עצמאות וחופש בחירה תנו לה התראה מראש על כל דבר שאתם עושים אל תגידו: "יאללה עולים הביתה". תגידו: "עוד מעט עולים הביתה", "נגיע עד נקודה X עם האופניים ונעלה הביתה" וכו'. אל תגידי: "עכשיו למקלחת". תגידי לה מראש: "נאכל ארוחת ערב אח"כ מקלחת", "עוד מעט מסיימים ארוחת ערב ואח"כ מקלחת". ילדים לא אוהבים הפתעות. הם אוהבים לדעת מה קורה בכל רגע נתון. ההסבר: "כל הילדים הולכים הביתה לאכול" לא ממש רלוונטי. יותר חשוב שהיא תדע ש"אנחנו הולכים הביתה לאכול". כי זה באמת לא מעניין מה ילדים אחרים עושים. חשוב מה אתם עושים. אני לא אוהבת לשים את הילדה בחדר שלה לעונש. כי אני לא רוצה שהיא תקשר בין החדר שלה לעונשים. אפשר למצוא פינה אחרת בבית. ובכל נקרה לפ ני שמענישים (למשל אין סיפור לפני השינה) עדיף לתת התראה: "אם תמשיכי ככהלא יהיה סיפור לפ ני השינה" ולתת לה הזדמנות לשנות את ההתנהגות שלה. תשקפי לה את הרגשות שלה. תסבירי לה איך להתבטא במקום לצעוק ולהרביץ. תגידי לה דברים כמו: "אני מבינה שאת כועסת כי את לא רוצה לעלות הביתה, אבל כבר מאוחר וצריך לאכול ארוחת ערב". ילד צריך ללמוד איך לכעוס ואיך להתבטא. ואת צריכה ללמד אותה את הדרך הנכונה. צריך גם להפריד בין דברים שקשורים לגיל 2 וחיפוש העצמאות לדברים אחרים למשל המים על הפנים. גם אצלנו זההיה שלב. לכי לשילב, קני מצחיה שמגנה על העיניים. או שתמצעי משחקים שגורמים לה להטות את הראש לאחור. אבל הכי חשוב: היא בודקת גבולות. היא עושה את זה ע"י צעקות ובכי. וזה לגיטימי. לא צריך ללפחד מהכי שלהם. לפעמים זה מה שעוזר להם לשחרר קיטור (כמו קללות אצל מבוגרים). אפשר לתת להם לבכות קצת, ואז לחזור ולדבר איתם שוב.
 

amitco

New member
אופפפ

אני מקוה שזה יעבור לה מהר או לפחות יתמתן. גם כשאנחנו אומרים "עוד מעט" אז היא אומרת "לא רוצה". וכמובן שאני נותנת התראה לפני העונש, העונש בהחלט לא מגיע מיד. אולי פה הבעיה - כי לפעמים אחרי שהיא נרגעת אז אנחנו מוותרים. החדר שבו שמתי אותה הוא החדר שלנו ולא חדר המשחקים שלה. מתי זה עובר? זו תקופה ארוכה?
 

tiger mom

New member
כשהיא תתחתן זו תהיה בעיה של בעלה ../images/Emo13.gif

זה מתמתן ויש דברים אחרים צריך לנשום עמוק "עוד מעט" זה משהו לא קל בשביל ילדים בגילה. בכלל דחיית סיפוקים זה לא קל. אמנם הם צריכים ללמוד לקבל את זה שאי אפשר לקפוץ על כל פיפס, אבל זה לוקח זמן. מבחינתם בגיל הזה הם מרכז העולם. תנסי לא להגיד "עוד מעט" שזה משהו בלתי מוגדר ובלתי ידוע תעברי לדברים כמו: "כשאני אסיים לשתות", "כשאני אסיים לדבר בטלפון". ואם היא מחכה, אפילו 20 שניות, שבחי אותה. כי זה הרבה זמן. בגיל הזה צריך להקפיד לשבח אותם לא רק כי הם הצליחו לעשות משימה שלמה בהצלחה, אלא גם באמצע.
 

yaelyb

New member
../images/Emo45.gifמסכימה ומוסיפה בענין משהו קטן

מרוב שאנו עסוקות במה אסור לפעמים אנחנו שוכחות לפאר ולהלל שהם עושים משהו שמותר. למשל מקרה קיצוני כמו דחיפה אם היום הילד דחף בגן אז אפשר לכעוס ולהגיד אסור לדחוף וכו'. אבל למחרת שהילד לא דחף זה נראה לנו נורמלי אבל אנו כהורים צריכים את המקרה החיובי הזה לשבח ולהלל ממש רעש וצילצולים לעשות מזה שהיום הוא התנהג יפה ככה נפיק את המיטב והילד ילמד את הלקח...
 
טיפ לחפיפת ראש...

משהו שעובד אצלנו בשבועיים האחרונים - יש את הדמויות הצבעוניות הללו מחומר כמו ספוג שמצמידים לדפנות האמבטיה/אריחים וכו' (יש דגים, קוביות, בובות, מכוניות ועוד). אנחנו קנינו את המכוניות (מגוון מכוניות עם רמזורים וכביש) ובזמן החפיפה, אנחנו מתחילים "להדביק" יחד כביש ארוך עם רמזורים ומכוניות (רותם בן 1.7 ולכן אנחנו עושים זאת בליווי קריאת סוגי הרכבים, הצבעים.. מספרים סיפור) וכל זה על האריחים הגבוהים מה שמחייב אותו להרים ראש ואני חייבת לציין שאנחנו עוברים חפיפות מלאות בלי שהוא בכלל ירגיש. טיפ נוסף, קניתי מגבות קטנטנות שהן מגבות פנים ולקראת חפיפה אנחנו לוקחים את המגבת בקול תרועה, שהנוכחות שלה תנסוך ביטחון נוסף ורותם כבר מבקש לבד "אגבת" (
) כשיש לו מים על הפנים.. לגבי הנושא השני - אין לי תובנות לצערי
בהצלחה
 

לאורה30

New member
אין מה לעשות, גם אני באותו המצב

לפני כמה זמן, קיבלתי את הלינק הזה במייל, אומנם זה לא פוטר שום דבר אבל לפחות זה מוסיף קצת הומור למצב http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1440920 מומלץ לקרא את זה, לפחות תביני שהיא נורמלית לגמרי (וגם את כמובן)
 

yaelyb

New member
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif היא כתבה ממש טוב../images/Emo6.gif

 

בוליפלג

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifנשמע לא פשוט בכלל...

האם במהלך או לפני הפגישות עם הקלינאית ראה אותו צוות טיפולי-התפתחותי-פסיכולוגי? האם היה מי שבדק מהו הקושי שעליו אתם מדברים? כשאת כותבת "חשבנו שהוא היפר-אקטיבי" - מי זה חשבנו? אתם? צוות שבדק? נשמע שאתם זקוקים ליד מקצועית מכוונת, שתאבחן/תלווה אתכם.
 

פלגיה

New member
כמה דברים

הדבר הראשון הוא שהרבה ילדים עוברים תקופה "פרועה" בסביבות גיל ארבע. זה מין גיל התבגרות נוסף, שנראה כמו חזרה למה שהיה בגיל שנתיים. זה מצריך סבלנות, שחזור הכלים של גיל שנתיים (כולל "לבחור את המלחמות") וזה עובר. מעבר לכך - אני מאוד ממליצה לדבר עם הגננות בגן. יכול להיות פער ברמת ציפיות ומה שאתם קוראים "השתוללות" נקרא בגן כהתנהגות טבעית ורגילה לילד בן גילו. גם אם זה לא ככה, יכול להיות שאפשר ללמוד מדרך הפניה אליו בגן, ומאיך שהגננות מניעות אותו לעשות דברים. עוד נקודה למחשבה - השעות בבית שונות מן השעות בגן. שעות בוקר לחוצות תמיד, בכל מקום, ולכן יכול להיות שהוא מוציא אתכם מהכלים במהירות. ושעות אחה"צ, עבור ילד שעשה מאמץ להתנהג מאוד יפה בגן, יכולות להיות שעות פורקן עבורו. היפראקטיביות או כל הפרעת קשב אחרת לא נבדקת ולא מאובחנת בגיל 4, בעיקר כי כל כך הרבה ילדים מפגינים התנהגות של חוסר קשב וריכוז בגיל הזה, וזה נורמלי. וכדי לקבל הדרכה - אני ממליצה בחום על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו".
 

b o t t e n

New member
בוודאי../images/Emo70.gif

החכמה היא לא לוותר לה. שאבא6 ימשיך לעשות את המטלות האבהיות שלו וכל הזמן ידבר איתה על כמה הוא אוהב אותה.
 

בוליפלג

New member
להקדיש זמן של אבא-בת, שלא בנוכחותך.

גם זמן של עשייה הכרחית, כמו האמבטיה, הלבשה וכד', שאת מציינת שעושים, וגם זמן של משחק והנאה, שלא קשורה למטלות היומיום. טיול בחוץ, גן שעשועים, רביצה על דשא, ריקודים כשהיא על הידיים שלו - פעילויות שיגרמו לה להנאה כשהנוכחים הם היא והוא בלבד. בהצלחה.
 
למעלה