אחלה כיוון ונהניתי לקרוא את מה שכתבת
כמה מחשבות לאור מה שכתבת שעכשיו ברור לי יותר:
/
- סוגיית הקהילתיוּת, האופן בו קבוצת אנשים מתארגנת - אכן ראויה ללמידה, בטח ובטח בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה... מה שונה, מה דומה, למה כך ולא אחרת בכל קבוצה, מה משמעות הקהילה עבור כל קבוצה וכו' וכו'. לא התייחסתי לזה בהרחבה בתזה, ובהחלט יש לזה מקום לדעתי.
/
- מה שכן, באחד מתתי-הפרקים בתזה, השוויתי בין אוכלוסיית הגייז לאוכלוסיית האנשים שלא רוצים ילדים. ההשוואה התבססה על השוואות שחברי הפורום יצרו לעיתים - למשל הודעה של מישהי כאן "יוצאת מהארון" וגם על תגובות המשפחה לבחירה "הסוטה" שלנו - חוסר הקבלה, הדחייה, ההתבוננות על האדם הבוחר כ"סוטה" וכו': "ישנן קבוצות שלמות באוכלוסייה, ובהן אנשים שאינם רוצים ילדים, החיות בבדידות כפויה: בעוד הסביבה עשויה לראות בבחירה שלא להוליד ילדים, מעשה של מרדנות והתרסה – אלו הבוחרים באורח חיים זה חשים כי החברה היא זו שכפתה עליהם את תג ה"נון-קונפורמיות", רק מתוקף ההגדרה של מהי קונפורמיות רבייתית. המדובר בבחירה מרצון, אשר לה השלכות שאינן מרצון... לאור הדברים האמורים לעיל, ניתן ללמוד כי אנו חיים בחברה של ארונות, ולא אחד: כל אותם אנשים שאינם מצייתים לקודים נורמטיביים (דוגמת הומואים, לסביות ואוכלוסיית מחקר זה) חיים במעין ארון, וההצהרה על סרבנותם לציית לקודים אלה, עשויה להיחוות כיציאה ממנו, כפי שמחזקת Sedgwick (1990) בספרה – “The gay closet is not a feature only of the lives of gay people” (Pp. 68)."
/
- אחד המקומות היותר מעניינים לדעתי להשוואה, היה שגם הקהילה שלנו וגם קהילת הגייז מייחסים לא פעם חשיבות גדולה יותר ל"משפחות נבחרות" כמשמעותיות יותר לעומת "משפחות ביולוגיות": "בדומה לטקסטים שצוטטו לעיל, המחקר אודות Relatedness חושף כי אוכלוסיות שונות, דוגמת הומואים ולסביות, תופסות 'קשרי דם' כזמניים וכבלתי-בטוחים, בעוד של'משפחות נבחרות' (Chosen Families) של חברים - מיוחסות תכונות דוגמת ביטחון, עומק וקביעוּת, קרי באמצעות אידיומים של משפחות ביולוגיות, כפי שהן נתפסות בצורתן המסורתית (Carsten, 2000). שינוי זה בערכים המיוחסים למשפחה ביולוגית אל מול זו החברתית, הופך על ראשן, בתהליך של דה-נטורליזציה, את כל אותן הבנות קונבנציונליות שעניינן בתפיסת המשפחה. קשרים חבריים אלה, המחליפים לעיתים את המשפחה הביולוגית או מתקיימים לצדה."
/
- כשהזכרת את האמירה הידועה הזו, זה הזכיר לי וורסיה אחרת שתמיד מקוממת אותי: "אין לי בעיה עם גייז, כל עוד הם עושים את זה בחדרי המיטות שלהם". מי שאומר אותה מרגיש כאילו הוא ליברלי ומקבל, אבל הרי זה כל-כך רחוק מזה.
/
- דברייך האחרונים בתשובה הזכירו לי שבאחד הראיונות שקיימתי בזמנו, אחת המרואיינות אמרה לי שלפעמים היא שוקלת להגיד במקום העבודה שהיא פשוט לא יכולה ללדת ילדים (בעיות פוריות) מאשר להגיד שהיא בוחרת. ה"לא יכול" (בין אם כי זה מולד, ובין אם בגלל בעיה של הגוף שהאדם אינו אחראי לה אלא קורבן שלה) הרבה יותר קל להתמודדות חברתית מן הסתם מאשר "לא רוצה". זהו. שאפו למי שהגיע עד כאן בתשובה הארוכה הזו
/
-
