כוחה של אשה
- פותח הנושא אשת הדייג
- פורסם בתאריך
ענתיתי וחוזליטה
New member
אורנה יקירתי ../images/Emo24.gif
כל הכבוד לך על הדרך שבה את מטפלת בילדייך ובעצמך. רק מלקרוא את אופן ההתמודדות שלך מאז ששירה נולדה וההתעקשות על כך ששירה ושאר הילדים יקבלו את הטוב ביותר אפשר לדעת שאת אמא נהדרת.
כל הכבוד לך על הדרך שבה את מטפלת בילדייך ובעצמך. רק מלקרוא את אופן ההתמודדות שלך מאז ששירה נולדה וההתעקשות על כך ששירה ושאר הילדים יקבלו את הטוב ביותר אפשר לדעת שאת אמא נהדרת.
אוי חמודה...../images/Emo24.gif
אי לא מכירה אותך כלל ובכל זאת מרגישה קרובה אליך. כנראה שיש משהו בכוח הנשי! מה שהרגשת (התהיות לגבי ההנקה), הן רגשות שעוברות על כל אם מניקה, רק שאצלך זה בא ברמה כזו ששיבשה לך את החיים. תמשכי לדבר, עושה רושם שאת מוקפת בהרבה מאוד אנשים שאוהבים אותך ואכפת להם ממך...ואם חסר אחד, אני מוכנה לתפוס את מקומו
. תרגישי טוב במהרה!!!
אי לא מכירה אותך כלל ובכל זאת מרגישה קרובה אליך. כנראה שיש משהו בכוח הנשי! מה שהרגשת (התהיות לגבי ההנקה), הן רגשות שעוברות על כל אם מניקה, רק שאצלך זה בא ברמה כזו ששיבשה לך את החיים. תמשכי לדבר, עושה רושם שאת מוקפת בהרבה מאוד אנשים שאוהבים אותך ואכפת להם ממך...ואם חסר אחד, אני מוכנה לתפוס את מקומו
סגולה קטנה
New member
../images/Emo24.gifאת מדהימה
באומץ לספר, להודות (גם בפני עצמך) שיש בעיה, לחתור כמה שיותר מהר לפתרון ולעזרה, לדעת לבקש עזרה, לסמוך על המשפחה ועל בעלך, לשתף אותנו בכזו כנות, להתגבר לאט לאט, כל יום יותר טוב, את אישה מדהימה וחזקה, שירה ברת מזל שאת האמא שלה וכמובן גם שאר ילדיך. תרגישי טוב
באומץ לספר, להודות (גם בפני עצמך) שיש בעיה, לחתור כמה שיותר מהר לפתרון ולעזרה, לדעת לבקש עזרה, לסמוך על המשפחה ועל בעלך, לשתף אותנו בכזו כנות, להתגבר לאט לאט, כל יום יותר טוב, את אישה מדהימה וחזקה, שירה ברת מזל שאת האמא שלה וכמובן גם שאר ילדיך. תרגישי טוב
אורנה יקירתי, אני שולחת לך אלפי
חיבוקים מעודדים ומחזקים, מי כמוני יכולה להבין את המלחמות שלך על ההנקה, למרות שאנחנו לא מכירות אישית אבל אני מכירה את הסיפור שלך ובבילי תימיד תהיי מודל לחיקוי על כוח הרצון וההתמדה שלך למרות כל הקשיים... שתהיה החלמה מהירה ושתחזרי לעצמך כמה שיותר מהר...
חיבוקים מעודדים ומחזקים, מי כמוני יכולה להבין את המלחמות שלך על ההנקה, למרות שאנחנו לא מכירות אישית אבל אני מכירה את הסיפור שלך ובבילי תימיד תהיי מודל לחיקוי על כוח הרצון וההתמדה שלך למרות כל הקשיים... שתהיה החלמה מהירה ושתחזרי לעצמך כמה שיותר מהר...
מזדהה כל כך!!!! גם לי יש המון המון
התקפי עצבים, לחץ, בכי, וכל זה קורה כשאני שואבת ולא יוצא לי מספיק, ואני צרקיכה לקחת מהמקפיא... ובמשך היום לא מחזירה לשם חזרה בקבוק חלב. אני לא יודעת איך להסביר, אבל אני לא רוצה שייגמר לי המלאי חלב שיש במקפיא. אני רק שואבת, הקטן בכלל לא אוהב מטרנה. התחיל פירות וירקות ואוכל יפה אבל בכל זאת אנטי לא יכולה להפסיק להניק או יותר נכון לשאוב. נראה לי שאם אפסיק אני אכשל, יהיה לא טובה, לא יגן עליו מספיק מכל המחלות ועוד ועוד מחשבות עצובות... המצב הזה גורם להרבה מתח בבית, בעלי טוען שאני עצבנית כל הזמן ושמילא אני מוציאה את העצבים עליו אבל זה גם על הבת שלי... הוא דורש שאני אפסיק עם השאיבות ואני לא יכולה, בוכה מתעצבנת, רבים... מתפייסים ולמחרת- אותו סיפור... אני כועסת על עצמי מאוד, ואני מנסה להגיד לעצמי שוב ושוב לא חייבים להניק~!!!! וסליחה שאני אומרת את זה פה בפורום אבל כל העניין סביב הנקה , במודע או שלא במודע גורם למתח עצום, ללחץ וחרדות!! אנחנו לא יודעות להרגיע אחת את השניה אנחנו לא יו8דעות להגיד "אז אל תניקי" אנחנו כל הזמן אומרות- תשאבי, תנסי תתאמצי..... כמה אפשר????!!! ברור לי שברגע שאפסיק עם השאיבות שנמשכות שבעה חודשיפ, אני אבכה ואהיה בדכאון כמה ימים, אבל בוודאי אח"F אני אהיה רגועה ומשוחררת ובכל זאת-- אני לא יכולה להפסיק...!
התקפי עצבים, לחץ, בכי, וכל זה קורה כשאני שואבת ולא יוצא לי מספיק, ואני צרקיכה לקחת מהמקפיא... ובמשך היום לא מחזירה לשם חזרה בקבוק חלב. אני לא יודעת איך להסביר, אבל אני לא רוצה שייגמר לי המלאי חלב שיש במקפיא. אני רק שואבת, הקטן בכלל לא אוהב מטרנה. התחיל פירות וירקות ואוכל יפה אבל בכל זאת אנטי לא יכולה להפסיק להניק או יותר נכון לשאוב. נראה לי שאם אפסיק אני אכשל, יהיה לא טובה, לא יגן עליו מספיק מכל המחלות ועוד ועוד מחשבות עצובות... המצב הזה גורם להרבה מתח בבית, בעלי טוען שאני עצבנית כל הזמן ושמילא אני מוציאה את העצבים עליו אבל זה גם על הבת שלי... הוא דורש שאני אפסיק עם השאיבות ואני לא יכולה, בוכה מתעצבנת, רבים... מתפייסים ולמחרת- אותו סיפור... אני כועסת על עצמי מאוד, ואני מנסה להגיד לעצמי שוב ושוב לא חייבים להניק~!!!! וסליחה שאני אומרת את זה פה בפורום אבל כל העניין סביב הנקה , במודע או שלא במודע גורם למתח עצום, ללחץ וחרדות!! אנחנו לא יודעות להרגיע אחת את השניה אנחנו לא יו8דעות להגיד "אז אל תניקי" אנחנו כל הזמן אומרות- תשאבי, תנסי תתאמצי..... כמה אפשר????!!! ברור לי שברגע שאפסיק עם השאיבות שנמשכות שבעה חודשיפ, אני אבכה ואהיה בדכאון כמה ימים, אבל בוודאי אח"F אני אהיה רגועה ומשוחררת ובכל זאת-- אני לא יכולה להפסיק...!
אתי של ירדן
New member
../images/Emo24.gif כמה מוכר!!
אני עברתי את אותה "חוויה" עם שאיבות שאבתי עד שירדן היה בן שנה וחודש היו לי תקופות שלא יכלתי לשאוב בגלל לחץ נפשי וככל שנלחצתי מהשאיבות ככה היה לי יותר קשה לשאוב אם לא הייתי ממש רגועה הברזים היו נסגרים והיה יוצא כ"כ מעט חלב וכ"כ דליל - ממש מים!! והייתי נשארת בעבודה עם גודש ובלי יכולת להוציא כלום... דמעות זרמו יותר מחלב... לא ויתרתי... אבל הבנתי שזה מלחץ וקיבלתי את העובדה (עד כמה שיכולתי כמובן) שיהיו ימים שלא יצא כלום וזהו. עד סוף תקופת השאיבות היו ימים טובים עם המון חלב והיו ימים מחוXXבנים מה שמצחיק הוא שירדן פשוט לא רצה לאכול מבקבוק בגיל שנה + רק אחרי שבועות מספר של שאיבות שתוצרתן נשפך לכיור נפל לי האסימון והפסקתי לשאוב... לא יאמן לאיזה לחץ מאסיבי אנחנו יכולות להכנס בגלל דברים שבסך הכל לא כאלו משמעותיים... ממש הייתי צריכה שירדן לא ישתה חלב שאוב במשך שבועות כדי להבין שזהו די !! מספיק עם השאיבות !!
אני עברתי את אותה "חוויה" עם שאיבות שאבתי עד שירדן היה בן שנה וחודש היו לי תקופות שלא יכלתי לשאוב בגלל לחץ נפשי וככל שנלחצתי מהשאיבות ככה היה לי יותר קשה לשאוב אם לא הייתי ממש רגועה הברזים היו נסגרים והיה יוצא כ"כ מעט חלב וכ"כ דליל - ממש מים!! והייתי נשארת בעבודה עם גודש ובלי יכולת להוציא כלום... דמעות זרמו יותר מחלב... לא ויתרתי... אבל הבנתי שזה מלחץ וקיבלתי את העובדה (עד כמה שיכולתי כמובן) שיהיו ימים שלא יצא כלום וזהו. עד סוף תקופת השאיבות היו ימים טובים עם המון חלב והיו ימים מחוXXבנים מה שמצחיק הוא שירדן פשוט לא רצה לאכול מבקבוק בגיל שנה + רק אחרי שבועות מספר של שאיבות שתוצרתן נשפך לכיור נפל לי האסימון והפסקתי לשאוב... לא יאמן לאיזה לחץ מאסיבי אנחנו יכולות להכנס בגלל דברים שבסך הכל לא כאלו משמעותיים... ממש הייתי צריכה שירדן לא ישתה חלב שאוב במשך שבועות כדי להבין שזהו די !! מספיק עם השאיבות !!
בלינקי ופינקי
New member
תרגישי טוב ותתחזקי - סליחה שאני
שואלת אבל איך שירה הגיבה או הרגישה לגבי זה אני שואלת כי כאשר אני לא רגועה ולחוצה בת שלי מרגישה את זה ואז היא לא מוכנה לינוק היא בוכה קצת ואח"כ נרגעת פשוט הם מרגישים גם מה שעובר עלינו. גם אני הייתי לחוצה מזה שנעה לא רוצה לינוק ביום ובוכה, שהיא לא רגועה גם כשהיא אוכלת שאוב או סימילאק ועכשו אני בתקופת בחינות וזה יותר מלחיץ - קראתי את מה שכתבת וזה צבט בלב אבל גרם להארה שיכול להיות שהלחץ שלי והרצון שלי גורם למתחים אצל הילדה כי כשאני זורמת עם ההחלטות שאני עושה אז הכל רגוע - תבינו זה מצחיק חמתי תגיד לי תתני לה מטרנה אני אתעצבן ואתרגז אבל כמה דקות אחרי זה אני הראה שהיא לא רגועה אני אכין לה בעצמי תחליף וארגיש יותר טוב אם זה. גם בביה"ח היתה לי את אותה תחושהשנעה לא אכלה הרגשתי רע לתת לה את הסימילאק אבל שהעמדתי לעצמי מטרה שחשוב ילדה שבעה ושתשתחרר מביה"ח מהר אז זה לא היה נורא הנקה זה חשוב לתינוק וגם לאם אבל (ואני מסייגת) חשוב אמא רגועה ורעננה לתינוק ולצמיחתו הבריאה, המון פעמים הפסקת ההנקה תראה לנו ככשלון של עצמנו כהורים ואז התינוק ירגיש ויחמיר את הסיטואציה (התינוקות שלנו חכמים מאוד הם מבינים מה קורה סביבם) שוב מאחלת שתרגישי טוב ותנוחי ושתדעי שכל החלטה שתחליטי תהיה טובה עבורך ועבור שירה כי את האמא שלה.
שואלת אבל איך שירה הגיבה או הרגישה לגבי זה אני שואלת כי כאשר אני לא רגועה ולחוצה בת שלי מרגישה את זה ואז היא לא מוכנה לינוק היא בוכה קצת ואח"כ נרגעת פשוט הם מרגישים גם מה שעובר עלינו. גם אני הייתי לחוצה מזה שנעה לא רוצה לינוק ביום ובוכה, שהיא לא רגועה גם כשהיא אוכלת שאוב או סימילאק ועכשו אני בתקופת בחינות וזה יותר מלחיץ - קראתי את מה שכתבת וזה צבט בלב אבל גרם להארה שיכול להיות שהלחץ שלי והרצון שלי גורם למתחים אצל הילדה כי כשאני זורמת עם ההחלטות שאני עושה אז הכל רגוע - תבינו זה מצחיק חמתי תגיד לי תתני לה מטרנה אני אתעצבן ואתרגז אבל כמה דקות אחרי זה אני הראה שהיא לא רגועה אני אכין לה בעצמי תחליף וארגיש יותר טוב אם זה. גם בביה"ח היתה לי את אותה תחושהשנעה לא אכלה הרגשתי רע לתת לה את הסימילאק אבל שהעמדתי לעצמי מטרה שחשוב ילדה שבעה ושתשתחרר מביה"ח מהר אז זה לא היה נורא הנקה זה חשוב לתינוק וגם לאם אבל (ואני מסייגת) חשוב אמא רגועה ורעננה לתינוק ולצמיחתו הבריאה, המון פעמים הפסקת ההנקה תראה לנו ככשלון של עצמנו כהורים ואז התינוק ירגיש ויחמיר את הסיטואציה (התינוקות שלנו חכמים מאוד הם מבינים מה קורה סביבם) שוב מאחלת שתרגישי טוב ותנוחי ושתדעי שכל החלטה שתחליטי תהיה טובה עבורך ועבור שירה כי את האמא שלה.
אתי של ירדן
New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif
את מדהימה!! אני מאמינה שתתגברי !! אין כמוך!
את מדהימה!! אני מאמינה שתתגברי !! אין כמוך!
כל כך מזדהה!!!
הסיפור שלך כל כך נגע לליבי, מכיוון שעברתי חרדות מאוד דומות. סיפור ההנקה שלי התחיל בכי רע, כתבתי על כך כאן בפורום, את יכולה לקרוא במאמרים את סיפור ההנקה של NUXI וגיא. בנוסף לקשיים הפיסיים של ההנקה, סבלתי גם מדיכאון וחרדות קשות. זה היה מתגבר במיוחד בלילות, כשישבתי וניסיתי להניק את גיא, שלא רצה לינוק ורק צרח, ואני הרגשתי שאם הוא לא יינק, הוא ימות. ממש כך. למרות הסימילאק שעמד על המדף, ולמרות שהיו לי בבית 3 משאבות שונות איתן יכולתי לשאוב עבורו חלב. אני חושבת שהנושא הזה של חרדות הנקה לא מדובר מספיק, וממש כפי שהתחילו בשנים האחרונות לדבר על חרדות מהריון ולידה, נראה לי שיש מקום להסב את תשומת הלב לחרדות הנקה. נראה לי שזה נפוץ למדי, גם אצל נשים שאצלן ההנקה כבר מבוססת, והן מניקות כבר זמן לא קצר. מה שעצוב, שכמו בכל דבר אחר בחיים, החרדה מכישלון ההנקה, ו"מה יקרה אם לא אצליח להניק", היא זו שגם מכשילה את ההנקה במקרים רבים. ממש כמו שחרדת בחינות יכולה להוביל לכישלון בבחינה. היום, אחרי שאני מניקה את גיא מלא מגיל חודשיים וחצי (היום בן 4 חודשים!), אני עדיין מוצאת את עצמי נתקפת הפחדים הללו: האם אכל מספיק, האם היה מספיק פיפי, למה הוא לא עושה קקי, איך אני אצא ללימודים, אין לי חלב שאוב... ואז אני לוקחת נשימה עמוקה ו...מתחילה מחדש. אה, כן, גם התחלתי טיפול פסיכולוגי, שמאוד הקל את המצוקה הראשונית, עכשיו אני מנסה לברר מאיפה החרדות הללו באות, ואיך אני מתמודדת איתן הלאה, גם בתחומים אחרים של ההורות. אז לכל אלה שמרגישות דומה, אל תהססו לפנות לטיפול ותדעו שאתן לא לבד!
הסיפור שלך כל כך נגע לליבי, מכיוון שעברתי חרדות מאוד דומות. סיפור ההנקה שלי התחיל בכי רע, כתבתי על כך כאן בפורום, את יכולה לקרוא במאמרים את סיפור ההנקה של NUXI וגיא. בנוסף לקשיים הפיסיים של ההנקה, סבלתי גם מדיכאון וחרדות קשות. זה היה מתגבר במיוחד בלילות, כשישבתי וניסיתי להניק את גיא, שלא רצה לינוק ורק צרח, ואני הרגשתי שאם הוא לא יינק, הוא ימות. ממש כך. למרות הסימילאק שעמד על המדף, ולמרות שהיו לי בבית 3 משאבות שונות איתן יכולתי לשאוב עבורו חלב. אני חושבת שהנושא הזה של חרדות הנקה לא מדובר מספיק, וממש כפי שהתחילו בשנים האחרונות לדבר על חרדות מהריון ולידה, נראה לי שיש מקום להסב את תשומת הלב לחרדות הנקה. נראה לי שזה נפוץ למדי, גם אצל נשים שאצלן ההנקה כבר מבוססת, והן מניקות כבר זמן לא קצר. מה שעצוב, שכמו בכל דבר אחר בחיים, החרדה מכישלון ההנקה, ו"מה יקרה אם לא אצליח להניק", היא זו שגם מכשילה את ההנקה במקרים רבים. ממש כמו שחרדת בחינות יכולה להוביל לכישלון בבחינה. היום, אחרי שאני מניקה את גיא מלא מגיל חודשיים וחצי (היום בן 4 חודשים!), אני עדיין מוצאת את עצמי נתקפת הפחדים הללו: האם אכל מספיק, האם היה מספיק פיפי, למה הוא לא עושה קקי, איך אני אצא ללימודים, אין לי חלב שאוב... ואז אני לוקחת נשימה עמוקה ו...מתחילה מחדש. אה, כן, גם התחלתי טיפול פסיכולוגי, שמאוד הקל את המצוקה הראשונית, עכשיו אני מנסה לברר מאיפה החרדות הללו באות, ואיך אני מתמודדת איתן הלאה, גם בתחומים אחרים של ההורות. אז לכל אלה שמרגישות דומה, אל תהססו לפנות לטיפול ותדעו שאתן לא לבד!
מדהים וגם אני מזדהה
קודם כל לאשת הדייג... אין מילים בפי לתאר את ההערכה שלי אליך על ההתמדה. מקווה שעכשיו עם טיפול תהיה תחושה וחוויה שאת מוחזקת יותר וזה אני מקווה ישנה את התמונה. מהשרשור הזה נהייתי קצת מצומררת, לא ידעתי שיש עוד בנות שהיה להן כל כך קשה עם הנקה בהתחלה. אצלי עד היום לא עיבדתי לגמרי את הקשיים שיש והיו לי עם ההנקה, בעיקר מה שהיה בהתחלה וצובע עד היום את הקשר שלנו עם הפשושי ועם תחום האוכל אצלו. פתאום בא לי לדבר עם כל אלה מכאן שהיה להם ממש קשה בהתחלה, ושהיו להן חרדות של אין או יש חלב וחלילה שאולי התינוק ימות כי לא מקבל חלב. וגם כל הקטע כל לשים על החלב יש או אין את החששות העמוקים שלנו מיש או אין לי להעניק לו, יש או אין בתוכי משהו פורה וטוב, אני אמא טובה או לא וכו'. אעצור כאן, הצלחתן לרגש אותי.
קודם כל לאשת הדייג... אין מילים בפי לתאר את ההערכה שלי אליך על ההתמדה. מקווה שעכשיו עם טיפול תהיה תחושה וחוויה שאת מוחזקת יותר וזה אני מקווה ישנה את התמונה. מהשרשור הזה נהייתי קצת מצומררת, לא ידעתי שיש עוד בנות שהיה להן כל כך קשה עם הנקה בהתחלה. אצלי עד היום לא עיבדתי לגמרי את הקשיים שיש והיו לי עם ההנקה, בעיקר מה שהיה בהתחלה וצובע עד היום את הקשר שלנו עם הפשושי ועם תחום האוכל אצלו. פתאום בא לי לדבר עם כל אלה מכאן שהיה להם ממש קשה בהתחלה, ושהיו להן חרדות של אין או יש חלב וחלילה שאולי התינוק ימות כי לא מקבל חלב. וגם כל הקטע כל לשים על החלב יש או אין את החששות העמוקים שלנו מיש או אין לי להעניק לו, יש או אין בתוכי משהו פורה וטוב, אני אמא טובה או לא וכו'. אעצור כאן, הצלחתן לרגש אותי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.