בהודעה- חלק 1
שם: נעדר פרק: 1 פאנדום: הארי פוטר אורך: 1,537 מילים. דירוג: PG ג'ס היקרה, יש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך, אבל אין לי אמצעים. אני רוצה שתדעי שאף-אחד פה לא נוטש אותך, יקירה, המשלחת הזאת מאוד חשובה, אבל שום דבר לא חשוב יותר ממך, זה בסך-הכל עבודה. אני רוצה שתדעי שאני ואמא אוהבים אותך מאוד, והנסיעה שלי היא לא מעשה אנוכי נגדך, זה לטובתך. אני רוצה שתדעי שאני מצטער מאוד שעזבתי בזמן הקשה הזה שסבתא אתיקה חולה. אני רוצה, או יותר נכון, מקווה שהנסיעה הזאת לא תשפיע על הסדר יום שלך, ושלא תבלי יותר זמן בגעגועים אליי. אני רוצה שתדעי שאני מתגעגע אלייך מאוד, יקירה, ושאני חושב עלייך כל הזמן, ושאני לא שחכתי ממך. אני מקווה שאימך מטפלת במצב היטב, ושאת לא מרגישה יותר מדי רע. כרגע אני כותב מתחנת ההיתעתקות בטאינברו, וכנראה שזה יהיה המכתב האחרון שלי לזמן רב. אני מצטער מאוד יקירה, את יודעת שהייתי מחליף את זה בכל זמן רק כדי לשבת איתך ולאכול איתך קרואסון, אבל לא ככה העולם עובד. אוהב אותך מאוד מאוד מאוד, אבא. ג'סיקה מחתה את דמעותיה והצמידה את הקלף לליבה, ממש חזק, כאילו רצתה שייכנס למחזור הדם שלה. היא הצמידה את כף היד הנותרת לעיניה כאילו להסתיר את העובדה שהיא בוכה. היא קראה את המכתב הזה לפחות פעם ביום בשש שנים האחרונות. הוא המזכרת האחרונה שנשארה לה מאביה, סר טיאליס לנסיול, לפני שנעדר. אבא שלה, הנערץ, בא ממשפחת אצולה מוכרת בעולם הקוסמים, אך הוא גם עבד במשרד הקסמים- כי לא רצה שהמוניטין שלו יבוא רק משם משפחתו. הוא אמר לג'סיקה שהוא עובד במחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי בקסמים, ולכן היה צריך לצאת למסע הזה. כששאלה אותו למה הוא לא יכל פשוט להתעתק הביתה כל יום, הוא אמר שהוא הולך לאזורים שבהם אסור להתעתק בחופשיות. ג'סיקה שנאה את העובדה הזאת מפני שהיא ואביה היו מאוד קרובים והיא שנאה כל דקה שהוא לא לצידה. ואז זה קרה. היא אכלה ארוחת בוקר כשאמה נכנסה לחדר, נזעמת והסבירה בעדינות שהמשלחת של אביה נעלמה. ג'סיקה הרגישה כל-כך הרבה רגשות באותו הרגע. היא הרגישה עצבות- שאביה נעלם, היא הרגישה חרטה- שנתנה לו בכלל לצאת למסע הזה, אכזבה- כי אביה הבטיח לחזור והוא לא חזר, וכו'. היא רצה לחדר וקראה את הקלף עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. מאותו היום המכתב הזה לא יצא מטווח הראיה שלה. לפעמים היא הרגישה שכל זה רק חלום ושעוד מעט היא תתעורר, ותמצא את אביה על הכורסא ליד המיטה שלה, ישן שנת ישרים עם ספר פתוח בידיו. ואז היא תתחמק מהחדר תכין שני ספלים גדולים של שוקו חם (מנהג מוגלגי) ושני קרואסונים- עם פרג בשבילה ועם שוקולד בשבילו. ואז היא תביא לו את האוכל והוא יתעורר מהריח ויגיד בפה מלא קרואסון "כשהאבות מתעוררים מריחות מתוקים, הילדות הקטנות הופכות לפרעושים" ואז הוא יניף אותה וידגדג אותה עד שכבר תבכה, והם יצחקו וישחקו וידברו. אבל ג'סי לא התעוררה. ואביה לא חזר. אחרי שנה בערך התקשרו לביתה בכירים במשרד הקסמים ואמרו שמצאו את גופותיהם של חברי המשלחת אבל ש סר טיאליס לא הייתה איתם. זה גרם לה להרגיש הקלה- זה לא אומר שהוא לא נעדר זה פשוט אומר שהוא לא מת. באותם הימים אימה חשבה שג'סיקה היא מוגלית מפני שאובדנו של אביה הפך אותה לכל-כך סגורה ומופנמת שהיא בקושי דיברה עם אמה, שלא לדבר על הילדים בבית-הספר. ואז היא קיבלה את המכתב מבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. ג'סיקה התלבטה אם כדאי לה ללכת לאחר כזאת טראומה אבל אמה רצתה בתוקף שהיא תלך כדי להחזיר קצת שיגרה לחייה. שש שנים עברו מאז שאביה נעלם, היא כבר בשנתה החמישית בהוגוורטס וכל מה שהיא רוצה זה לצאת משם ולהתחיל לחפש את אביה. כבר כמה שנים היא תכננה איך היא תמצא אותו והוא ירוץ אליה ויחבק אותה ולעולם לא יעזוב אותה. דמעות בצבצו מתחת לעפעפיה וג'ודי זזה קצת. ג'ודי הייתה החברה הכי טובה שלה בכל העולם. היא הרגישה בטוחה לספר לה הכול. חוץ מאמה היא הייתה היחידה שהיא ממש נפתחה אליה. היא סיפרה לה את חששותיה וחרדותיה ודאגותיה ומחשבותיה ורגשותיה, ופשוט הכול. וג'ודי קיבלה את זה. היא קיבלה את ג'סיקה עם כל המטען הרגשי שלה והיא הקשיבה היטב ושיתפה גם את ג'סיקה בחייה. הן עזרו אחת לשנייה בדרכים שונות ומגוונות. ג'סיקה לא יכלה לדמיין את חייה בלי ג'ודי, והרגש הזה היה הדדי. מאז אביה נעלם היא נתנה רק לאנשים ספורים להיכנס לחייה, ג'ודי אמה וינשופה סלי. אמה עשתה כל שביכולתה להסתיר את העובדה שהיא כל-כך עצובה בגלל שבעלה האהוב נעלם. היא לא רצתה להתפרק בפני ג'סיקה, וג'סיקה ידעה זאת ועשתה את אותו הדבר. אמה מעולם לא ניסתה לתפוס את המקום של אביה בחייה של ג'סי אך היא שינתה את סדר יומה כדי לבלות עם ג'סיקה יותר זמן, כדי שהיא לא תרגיש בודדה. את סלי היא קיבלה מאביה כשהוא נעלם. הוא היה הינשוף של המשפחה הרבה שנים, אוח שחור יפהפה, ואביה אמר לה שאם יהיה מצב שהוא לא יהיה הסביבה היא תקבל אותו. לכן הינשוף הזה סימל את אביה בעיניה. חזק ואמיץ אך גם ידידותי, שלא נאמר ילדותי. ג'ודי כרגע ישנה על ברכיה של ג'סיקה, כשסלי ישב על היד שלה. סלי אהב את ג'ודי מאוד. ג'סי הרגישה שבטוח לקרוא את המכתב שוב, כשכול הנוכחים בתא רכבת ישנו. כרגע הם היו כבר בחצי דרך לשנה החמישית בהוגוורטס ברכבת. ג'סיקה פתחה את המכתב וקראה אותו שוב. היא כבר ידעה את המילים בעל פה אבל עדיין לקלף עצמו הייתה משמעות סמלית כלפיה. עוד פעם היא בכתה. חסר לה שסיריוס המטומטם הזה יופיע עכשיו. בזמן האחרון הוא כל הזמן צץ מולה ברגעים כאלה- כשהיא כבר באפיסת כוחות. סיריוס היה תלמיד שנה חמישית בבית שלה והוא כל הזמן הציק לה. הוא לא היה מכוער, היא הודתה לעצמה, אבל היוהרה שלו שיגעה אותה, והחוסר היענות שלה שיגע אותו. ואז, כאילו קרא את מחשבותיה, הוא דפק על דלת התא. ג'סיקה מחתה את דמעותיה, הזיזה את ג'ודי, וקמה לפתוח את הדלת הנעולה. היא פתחה רק חריץ קטן ואמרה לו בקול רועד; "מה אתה רוצה?". "כמה מהבנים פה משחקים אמת או חובה רוצה להצטרף?" הוא שאל. "לא, לך מפה כבר." אמרה בזעם. "למה את כזאת עצבנית?" שאל בלגלוג, "רוצים לשחק איתך." "ואני לא." השיבה וטרקה את הדלת. היא חזרה למקומה, וניסתה להירדם, אך אחרי כמה דקות הייתה עוד דפיקה על הדלת. ג'סיקה פתחה עוד חריץ ואמרה בקול זועם, "סיריוס אמרתי לא אז לא, מה הבעיה שלך?" הנער שהיה בצד השני פתח את הדלת ואמר "ג'ס!" היא הופתעה ממי שעמד לפניה ואמרה "רמי!" ואז היא חיבקה אותו. עוד אדם שהיה קרוב אליה היה רמוס לופין, תלמיד בשנה שלה, ובבית שלה, שלקח את אותם השיעורים כמוה. אם ג'ודי הייתה חשובה לה מבחינה סנטימנטאלית הוא היה חשוב לה מהבחינות האחרות. איתו היא לא דיברה על אביה, איתו היא דיברה על ספרים ושיעורים ועל תחומי העניין השונים שהיו לה. במהלך החופשה היא התגעגעה לשיחות הארוכות ביניהם על תחומי עניין משותפים. הם התחבקו ואז היא אמרה לו "ג'ודי ישנה, אני אדבר איתך מחר בחדר מועדון כבר." הוא השיב לה "אוקי, כבר נדבר. איזה כיף לראות אותך שוב!" "באמת כיף! התגעגעתי אליך בקיץ!" היא אמרה. הוא פנה ללכת והיא החטיפה לו עוד חיבוק קטן ואז היא חזרה לתא שלה ושל ג'ודי.
