איש השבוע - פנדיאני
- פותח הנושא R a c h e
- פורסם בתאריך
והנה כמה שלי
* איך אתה בוחר את חבריך? - אין ספק שלמקריות/מזל יש מעט שליטה על הנושא. ברפרוף מהיר על רשימת חבריי אני מגלה שהכרתי אותם: בישיבה (עד היום אני שומר על קשרים חמים עם חלקם); בעבודה; בחוג דרמה שהשתתפתי בו; באינטרנט בכלל, ו - כמובן - גם דרך הפורום הכרתי אנשים טובים וכיפיים. * מה פשר הניק שלך? - אוקיי. מדובר בשאלה שכל חבר פורום שאל אותי לפחות פעמיים בחייו. הניק מוקדש לעילוי נשמת "וולטר פנדאיני" שחקנה של אספניול בהווה ושל דפורטיבו לה קורוניה בעבר. נתקלתי בו לראשונה במשחק כדורגל אירופי כלשהו (לדעתי חצי גמר גביע אופ"א, אך אינני סגור על כך), והצליל של השם תפס אותי. התלבטתי בשעתו בין פנדיאני ל"בני מקארתי" (כדורגלן נוסף) ולבסוף פנדיאני ניצח. ייזכר לטובה ידידי מהמוקד הטכני בפלאפון, בוגר ישיבת נחלים שהבאתי אותו פעם לטיש (יוו... ברח לי שמו הפרטי. עומר, או משהו כזה). כשסיפרתי לו על הפורום, הזכרתי את הניק שלי פנדיאני, וההוא ששלט היטב בספורט על כל תחומיו, הגיב בטבעיות "אה, וולטר פנדיאני, יפה". * עד כמה חשוב לך הקשר עם המשפחה? - מאוד. חשוב להדגיש שאני מבחינתי כבר הגעתי למצב בחיי שבו הייתי מספיק עצמאי על מנת לחיות טכנית ללא המשפחה. המשפחה בכללותה ואבי בפרט נלחמו על הקשר. הם הקריבו הרבה יותר ממני בשביל הקשר הזה, ומגיע להם בחזרה. אציין 2 משפטים שאבי אמר לי ב2 הזדמנויות שונות, משפטים שלעולם לא אשכח. האחד, "גם אם תחליט לנסוע למזרח, ולהפוך לחבר בכת בודהיסטית, אתה לנצח תשאר חלק בלתי נפרד מהמשפחה". המשפט השני נאמר בתגובה לשאלה שהעליתי בפניו, האם לא אכפת לו שבסעודות שבת אני מנסך לו את היין. ההוא השיב בטבעיות גמורה: "אין מצב שהבן שלי ינסך את היין שלי". אין ספק שגישה זו - כמאמר הפסוק "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" - יצרה אצלי מחוייבות וקשר עמוק הדדי כלפי משפחתי. למדנו להתגמש, למדנו מה לומר ומה לא, ולמדנו להיות משפחה שלימה ומאושרת למרות הכל. * הבנאלית - אז למה בעצם יצאת? - אשיב בקצרה: במהלך חורף תשס"ב (2002 בשבילכם...) עבדתי בישיבת חב"ד בטורונטו כמורה/משיב/ר"מ אחה"צ לתלמידי הישיבה קטנה. באותה תקופה התחילה להתגבש אצלי ההכרה הפסיכולוגית בתופעה שכיניתיה לעצמי בשם "אלמנט ההשארות". שמתי לב באלף ואחת וריאציות שונות, עד כמה אנחנו (=המין האנושי בכללותו) נוטים להתפתח ולחשוב במה שנולדנו לתוכו. עקבתי אחר הבחורים בישיבה שהיו רשעים לכל הדעות בכל מה שקשור ליחסים ש"בין אדם לחבירו". לא יכולתי להבין איך אדם שמעולם לא השליט את המוח על הלב, ומעולם לא עבד על מידותיו בהתאם לשיטתו של בעל התניא, ומעולם לא התאמץ להסתכל על יהודי בתור נשמה ולא בתור גוף (כל האלמנטים הנ"ל הם אבני יסוד בשיטתו של בעל התניא); איך אדם כזה כשזה מגיע למלחמות בין חסידים לליטאים (שכה רווחו בטורונטו) מתייצב לצד החסידים. "מה לך ולחסידות?" הייתי שואל. התשובה היחידה שהיתה לי היא ש"הוא פשוט נולד חב"דניק". באותה תקופה ירד לי החשק מלהניח תפילין כל יום, אך פסיכולוגית לא יכולתי שלא להניח. ואז פשוט שאלתי את עצמי: האם הסיבה שאני לא מסוגל יום אחד לא להניח תפילין, אינה בעצם המקבילה הפסיכולוגית של אותו "להט חב"די בילט-אין" של אותם בחורים חבדניקים רשעים שכה בזתי לו? התשובה היתה בלתי נמנעת. והשאר - היסטוריה... * תחביב אהוב? - חזנות. או בשמה המקורי "חאזאנעס". בדמי, ברוחי, בנשמתי. במקלחתי, בדרכי לאוטובוס, בעומדי במשתנה.
* איך אתה בוחר את חבריך? - אין ספק שלמקריות/מזל יש מעט שליטה על הנושא. ברפרוף מהיר על רשימת חבריי אני מגלה שהכרתי אותם: בישיבה (עד היום אני שומר על קשרים חמים עם חלקם); בעבודה; בחוג דרמה שהשתתפתי בו; באינטרנט בכלל, ו - כמובן - גם דרך הפורום הכרתי אנשים טובים וכיפיים. * מה פשר הניק שלך? - אוקיי. מדובר בשאלה שכל חבר פורום שאל אותי לפחות פעמיים בחייו. הניק מוקדש לעילוי נשמת "וולטר פנדאיני" שחקנה של אספניול בהווה ושל דפורטיבו לה קורוניה בעבר. נתקלתי בו לראשונה במשחק כדורגל אירופי כלשהו (לדעתי חצי גמר גביע אופ"א, אך אינני סגור על כך), והצליל של השם תפס אותי. התלבטתי בשעתו בין פנדיאני ל"בני מקארתי" (כדורגלן נוסף) ולבסוף פנדיאני ניצח. ייזכר לטובה ידידי מהמוקד הטכני בפלאפון, בוגר ישיבת נחלים שהבאתי אותו פעם לטיש (יוו... ברח לי שמו הפרטי. עומר, או משהו כזה). כשסיפרתי לו על הפורום, הזכרתי את הניק שלי פנדיאני, וההוא ששלט היטב בספורט על כל תחומיו, הגיב בטבעיות "אה, וולטר פנדיאני, יפה". * עד כמה חשוב לך הקשר עם המשפחה? - מאוד. חשוב להדגיש שאני מבחינתי כבר הגעתי למצב בחיי שבו הייתי מספיק עצמאי על מנת לחיות טכנית ללא המשפחה. המשפחה בכללותה ואבי בפרט נלחמו על הקשר. הם הקריבו הרבה יותר ממני בשביל הקשר הזה, ומגיע להם בחזרה. אציין 2 משפטים שאבי אמר לי ב2 הזדמנויות שונות, משפטים שלעולם לא אשכח. האחד, "גם אם תחליט לנסוע למזרח, ולהפוך לחבר בכת בודהיסטית, אתה לנצח תשאר חלק בלתי נפרד מהמשפחה". המשפט השני נאמר בתגובה לשאלה שהעליתי בפניו, האם לא אכפת לו שבסעודות שבת אני מנסך לו את היין. ההוא השיב בטבעיות גמורה: "אין מצב שהבן שלי ינסך את היין שלי". אין ספק שגישה זו - כמאמר הפסוק "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" - יצרה אצלי מחוייבות וקשר עמוק הדדי כלפי משפחתי. למדנו להתגמש, למדנו מה לומר ומה לא, ולמדנו להיות משפחה שלימה ומאושרת למרות הכל. * הבנאלית - אז למה בעצם יצאת? - אשיב בקצרה: במהלך חורף תשס"ב (2002 בשבילכם...) עבדתי בישיבת חב"ד בטורונטו כמורה/משיב/ר"מ אחה"צ לתלמידי הישיבה קטנה. באותה תקופה התחילה להתגבש אצלי ההכרה הפסיכולוגית בתופעה שכיניתיה לעצמי בשם "אלמנט ההשארות". שמתי לב באלף ואחת וריאציות שונות, עד כמה אנחנו (=המין האנושי בכללותו) נוטים להתפתח ולחשוב במה שנולדנו לתוכו. עקבתי אחר הבחורים בישיבה שהיו רשעים לכל הדעות בכל מה שקשור ליחסים ש"בין אדם לחבירו". לא יכולתי להבין איך אדם שמעולם לא השליט את המוח על הלב, ומעולם לא עבד על מידותיו בהתאם לשיטתו של בעל התניא, ומעולם לא התאמץ להסתכל על יהודי בתור נשמה ולא בתור גוף (כל האלמנטים הנ"ל הם אבני יסוד בשיטתו של בעל התניא); איך אדם כזה כשזה מגיע למלחמות בין חסידים לליטאים (שכה רווחו בטורונטו) מתייצב לצד החסידים. "מה לך ולחסידות?" הייתי שואל. התשובה היחידה שהיתה לי היא ש"הוא פשוט נולד חב"דניק". באותה תקופה ירד לי החשק מלהניח תפילין כל יום, אך פסיכולוגית לא יכולתי שלא להניח. ואז פשוט שאלתי את עצמי: האם הסיבה שאני לא מסוגל יום אחד לא להניח תפילין, אינה בעצם המקבילה הפסיכולוגית של אותו "להט חב"די בילט-אין" של אותם בחורים חבדניקים רשעים שכה בזתי לו? התשובה היתה בלתי נמנעת. והשאר - היסטוריה... * תחביב אהוב? - חזנות. או בשמה המקורי "חאזאנעס". בדמי, ברוחי, בנשמתי. במקלחתי, בדרכי לאוטובוס, בעומדי במשתנה.
כיפה שקופה
New member
וגם אתה פנידיאני נשמע עמוק מאוד מאוד
vanity of vanities
New member
זו אנושיות ולא יהדות, (ומילה לפ')
ואין לזה קשר לחרדיות-סתם יינם (לא יין נסך) זו הלכה,ורוח התורה שנושב ממנה עומד בניגוד גמור למה שביטא האבא.אבל אביו של פאדיאני הוא כנראה זן מיוחד של אוהב אדם. ואכן התרגשתי מאבא חרדי שאומר מילים כאלה. אני יכול רק לחלום על אבא שלי שיגיד משהו דומה לזה. אני לא מכיר אותך ואין לי מה לשאול אותך רק לאחל לך חיים מלאים.
ואין לזה קשר לחרדיות-סתם יינם (לא יין נסך) זו הלכה,ורוח התורה שנושב ממנה עומד בניגוד גמור למה שביטא האבא.אבל אביו של פאדיאני הוא כנראה זן מיוחד של אוהב אדם. ואכן התרגשתי מאבא חרדי שאומר מילים כאלה. אני יכול רק לחלום על אבא שלי שיגיד משהו דומה לזה. אני לא מכיר אותך ואין לי מה לשאול אותך רק לאחל לך חיים מלאים.
vanity of vanities
New member
השורה האחרונה יועדה לפדיאני
וכמובן גם לך כל שתבקש יהי.
וכמובן גם לך כל שתבקש יהי.
vanity of vanities
New member
פנדיאני כמובן
ננסה
האם אתה נהנה מהחיים? האם היית רואה חזרה לדתיות כדבר שיכול לקרות, או שזה "בשום אופן לא יעלה על הדעת". זו שאלה של תחושה, לא שאלה מעשית. אתה רוצה לייצר (to produce) ילדים? (ואם כן כמה?) אתה רואה מסלול מעט שונה בחיים בו היית נשאר דתי? ואם כן, יש מצב לשתף את הנוער? כמה הפסדים הקבוצה שלך צריכה כדי שתעבור צד? מה היתה השאלה הכי מעצבנת? על כמה שאלות נוספות אתה מוכן לענות? בכל מקרה מזלטוב על הצומי המרוכז. תאסוף את אורות הזרקורים לימים קשים.
האם אתה נהנה מהחיים? האם היית רואה חזרה לדתיות כדבר שיכול לקרות, או שזה "בשום אופן לא יעלה על הדעת". זו שאלה של תחושה, לא שאלה מעשית. אתה רוצה לייצר (to produce) ילדים? (ואם כן כמה?) אתה רואה מסלול מעט שונה בחיים בו היית נשאר דתי? ואם כן, יש מצב לשתף את הנוער? כמה הפסדים הקבוצה שלך צריכה כדי שתעבור צד? מה היתה השאלה הכי מעצבנת? על כמה שאלות נוספות אתה מוכן לענות? בכל מקרה מזלטוב על הצומי המרוכז. תאסוף את אורות הזרקורים לימים קשים.
נצליח
האם אתה נהנה מהחיים? - שאלה אבסטרקטית מידיי. האם אני נהנה כמו שהייתי רוצה להנות? לא. האם אני שלם עם עצמי ועם דרכי? אז כן, בפרט ביחס לגילאים 18-20. ואם תרצה אז גם ביחס לשנים מוקדמות יותר, שהייתי כביכול "דוס מאמין ופנאט", אך בתוך תוכי לא הייתי "אני". האם היית רואה חזרה לדתיות כדבר שיכול לקרות? או שזה "בשום אופן לא יעלה על הדעת"? זו שאלה של תחושה, לא שאלה מעשית. - מעשית, לא נראה לי שזה יקרה. על כל פנים, אני לא רואה את עצמי חוזר לאמונה האידיאולוגית. כן הייתי אומר שחיים בהם הדת אינה מיתוס/קודש קודשים אלא תרבות והוויי, חיים כאלה אינם מושללים על הסף. היפותטית אם עוד כמה שנים אתבסס (כלכלית ובכלל) ואמצא בחורה דתיה בראש פתוח וטוב שמוכנה לשלב חיים מודרניים ותרבותיים עם קידוש, אנעים זמירות, וסיפורי חסידים, זה משהו ששווה לישון עליו לילה... אתה רוצה לייצר (to produce) ילדים? (ואם כן כמה)? - זו פונקציה של יציבות כלכלית, זמן, תעסוקה, מקום מגורים ועוד. אני מסתכל על משפחות שיש בהם הרבה ילדים וזה כיף חיים. זה דורש מחיר, וכשיש לך אתה מוכן לשלם את המחיר. השאלה אם יש לך? ימים יגידו. אתה רואה מסלול מעט שונה בחיים בו היית נשאר דתי? ואם כן, יש מצב לשתף את הנוער? - עיין תשובתי לעיל. אם הייתי מלכתחילה גדל לתרבות שבה הדת אינה האלמנט היחיד המרכיב את ההווי, ייתכן והייתי נשאר דתי. חשוב להדגיש שאם כל הכבוד לאידיאולוגיה (ויש כבוד...) רובינו נזקקים לאיזה משבר, מצוקה, משהו רגשי אחר, על מנת לתת לאידיאולוגיה לפרוץ החוצה. ייתכן שאם הייתי חי ב"חיים דתיים של כיף וחילוץ עצמות" האידיאולוגיה שלי הייתה נשארת בתוך גלידי הנפש, והיתה מחכה אם בכלל להתממש. כמה הפסדים הקבוצה שלך צריכה כדי שתעבור צד? - זה לא רק פונקציה של הפסדים/נצחונות. זה בעיקר הרוח והאופי. מטבעי אני נמשך לאנדרדוגים ול"דוידים" הנאבקים ב"גולייתיים". ולכן אולי להיפך, אם הקבוצה שלי רק תנצח ותדרוס, ותקנה שחקני רכש בסכומים מטורפים רק כדי לנצח (ע"ע בית"ר זבל ירושלים), סיכוי טוב שאעזוב אותה. מה היתה השאלה הכי מעצבנת? - זאת לא שאלה. זה דווקא האיחול שלך בירכתי השאלות... על כמה שאלות נוספות אתה מוכן לענות? - ככל אשר יושת עליי. עבד הציבור אנוכי. בכל מקרה מזלטוב על הצומי המרוכז. תאסוף את אורות הזרקורים לימים קשים. - נודניק!
האם אתה נהנה מהחיים? - שאלה אבסטרקטית מידיי. האם אני נהנה כמו שהייתי רוצה להנות? לא. האם אני שלם עם עצמי ועם דרכי? אז כן, בפרט ביחס לגילאים 18-20. ואם תרצה אז גם ביחס לשנים מוקדמות יותר, שהייתי כביכול "דוס מאמין ופנאט", אך בתוך תוכי לא הייתי "אני". האם היית רואה חזרה לדתיות כדבר שיכול לקרות? או שזה "בשום אופן לא יעלה על הדעת"? זו שאלה של תחושה, לא שאלה מעשית. - מעשית, לא נראה לי שזה יקרה. על כל פנים, אני לא רואה את עצמי חוזר לאמונה האידיאולוגית. כן הייתי אומר שחיים בהם הדת אינה מיתוס/קודש קודשים אלא תרבות והוויי, חיים כאלה אינם מושללים על הסף. היפותטית אם עוד כמה שנים אתבסס (כלכלית ובכלל) ואמצא בחורה דתיה בראש פתוח וטוב שמוכנה לשלב חיים מודרניים ותרבותיים עם קידוש, אנעים זמירות, וסיפורי חסידים, זה משהו ששווה לישון עליו לילה... אתה רוצה לייצר (to produce) ילדים? (ואם כן כמה)? - זו פונקציה של יציבות כלכלית, זמן, תעסוקה, מקום מגורים ועוד. אני מסתכל על משפחות שיש בהם הרבה ילדים וזה כיף חיים. זה דורש מחיר, וכשיש לך אתה מוכן לשלם את המחיר. השאלה אם יש לך? ימים יגידו. אתה רואה מסלול מעט שונה בחיים בו היית נשאר דתי? ואם כן, יש מצב לשתף את הנוער? - עיין תשובתי לעיל. אם הייתי מלכתחילה גדל לתרבות שבה הדת אינה האלמנט היחיד המרכיב את ההווי, ייתכן והייתי נשאר דתי. חשוב להדגיש שאם כל הכבוד לאידיאולוגיה (ויש כבוד...) רובינו נזקקים לאיזה משבר, מצוקה, משהו רגשי אחר, על מנת לתת לאידיאולוגיה לפרוץ החוצה. ייתכן שאם הייתי חי ב"חיים דתיים של כיף וחילוץ עצמות" האידיאולוגיה שלי הייתה נשארת בתוך גלידי הנפש, והיתה מחכה אם בכלל להתממש. כמה הפסדים הקבוצה שלך צריכה כדי שתעבור צד? - זה לא רק פונקציה של הפסדים/נצחונות. זה בעיקר הרוח והאופי. מטבעי אני נמשך לאנדרדוגים ול"דוידים" הנאבקים ב"גולייתיים". ולכן אולי להיפך, אם הקבוצה שלי רק תנצח ותדרוס, ותקנה שחקני רכש בסכומים מטורפים רק כדי לנצח (ע"ע בית"ר זבל ירושלים), סיכוי טוב שאעזוב אותה. מה היתה השאלה הכי מעצבנת? - זאת לא שאלה. זה דווקא האיחול שלך בירכתי השאלות... על כמה שאלות נוספות אתה מוכן לענות? - ככל אשר יושת עליי. עבד הציבור אנוכי. בכל מקרה מזלטוב על הצומי המרוכז. תאסוף את אורות הזרקורים לימים קשים. - נודניק!
../images/Emo13.gif תורי:
מתי בפעם האחרונה אכלת משהו לא כשר?
מה השיא משמרות שלך בשבוע?
מתי בפעם האחרונת ישנת עד יקיצה טבעית?
אם היית רוצה לחוות רגע בחיים שוב <בלי לשנות אותו> מה היית רוצה לחוות?
קרטיב או ארטיק?
מה אתה אוהב לבשל <אם יוצא לך אי פעם>?
תבחר מספר בן 65 ל90 <אני אסביר אח"כ- סתם בדיקה> ולגבי הלבחור מספר, גם מי שהוא לא איש השבוע מוזמן לבחור. המשך יום מצויין
תורך
מתי בפעם האחרונה אכלת משהו לא כשר? - חמאה בלי בד"ץ נחשב למשהו לא כשר? ייתכן שהחמאה בה מרחתי את הטוסט הבוקר איננה כשרה. לא טרחתי לבדוק את הכשרות, יותר חשוב לי היה תג המחיר. משהו שבוודאות אינו כשר? אז לדעתי לפני כשבוע וחצי אכלתי המבורגר במסעדה לא כשירה. מה השיא משמרות שלך בשבוע? - יש לנו בעבודה משמרות כפולות שזה 11-13 שעות ביום. אם אני זוכר נכון עבדתי שבוע אחד שישה ימים מתוכם 2-3 כפולות. זה הגיע לסביבות ה-50-55 שעות. מתי בפעם האחרונת ישנת עד יקיצה טבעית? - זה קורה כמעט מידיי שבת, כולל זו האחרונה. בזו האחרונה חזרתי מסעודת ליל שבת אצל משפחה מאנ"ש כאן בפ"ת, כולי מבושם מברבורים שליו וג'ק דניאלס. נכנסתי למיטה, הוצאתי את הבטריה מהשעון, וקמתי כשקמתי. אם היית רוצה לחוות רגע בחיים שוב <בלי לשנות אותו> מה היית רוצה לחוות? - אחד הרגעים הטובים בחיי, היה בשנת ה'תש"ס. מסרתי 'חבורה' ב'זאל' של הישיבה. לא הייתי בחור שקדן ומתמיד, אבל ידעתי להכין פלפולים כשצריך... באותה תקופה נהגו שפעם בשבוע אחד הבחורים מכין "פלפול" ומוסר אותו לפני התלמידים. ראש הישיבה שנורא הערצנו, היה נוהג להתנמנם בכוונה במהלך הפלפול, ולהפגין חוסר התעניינות. אפשר לומר שאת ה"פלפול" הכנתי בעצם בשבילו. כשהגיע הזמן שבו הייתי צריך למסור את הפלפול, ראש הישיבה לא היה ב'זאל'. ממש הרגשתי החמצה כבירה וניסיתי להתנחם ביתר תלמידי החכמים שמילאו את היכל הישיבה. כשרק התחלתי לדבר והשתרר שקט בהיכל, פתאום נכנס ראש הישיבה ל'זאל' והתיישב במקומו. יודעי דבר טוענים שהוא פשוט היה במשרדו וכששמע את קולי, נכנס כדי לשמוע אותי. זו היתה מחמאה עצומה. זו היתה סוגיא שנגעה ב"חזקת ג' שנים רצופות", סוגיא שהאחרונים לא נגעו בה, וגם הראשונים לא ממש נתנו את קולם בענין. מכמה ראשונים הכא והתם בניתי בניין מאוד יפה, והרציתי אותו במשך כעשרים דקות או חצי שעה בריתחא דאורייתא ובהסברה נפלאה. הקהל היה קשוב להפליא, והדממה נשמרה לכל אורך הפלפול. כשסיימתי את הפלפול וחזרתי בחזרה למקומי, הרגשתי "מלך העולם". קרטיב או ארטיק? - אחרי שהחזרת אותי לנוסטלגיה של הפלפול הנ"ל? מה אתה אוהב לבשל <אם יוצא לך אי פעם>? - אני נורא חלש בתחום. אני יודע להכין חביתה, לבשל פסטה, ולחמם את הטייק אוויי במיקרו. אני הכי אוהב לבשל גולים, אבל זה לא יוצא לי כל כך הרבה... תבחר מספר בן 65 ל90 <אני אסביר אח"כ- סתם בדיקה> ולגבי הלבחור מספר, גם מי שהוא לא איש השבוע מוזמן לבחור. - 83
מתי בפעם האחרונה אכלת משהו לא כשר? - חמאה בלי בד"ץ נחשב למשהו לא כשר? ייתכן שהחמאה בה מרחתי את הטוסט הבוקר איננה כשרה. לא טרחתי לבדוק את הכשרות, יותר חשוב לי היה תג המחיר. משהו שבוודאות אינו כשר? אז לדעתי לפני כשבוע וחצי אכלתי המבורגר במסעדה לא כשירה. מה השיא משמרות שלך בשבוע? - יש לנו בעבודה משמרות כפולות שזה 11-13 שעות ביום. אם אני זוכר נכון עבדתי שבוע אחד שישה ימים מתוכם 2-3 כפולות. זה הגיע לסביבות ה-50-55 שעות. מתי בפעם האחרונת ישנת עד יקיצה טבעית? - זה קורה כמעט מידיי שבת, כולל זו האחרונה. בזו האחרונה חזרתי מסעודת ליל שבת אצל משפחה מאנ"ש כאן בפ"ת, כולי מבושם מברבורים שליו וג'ק דניאלס. נכנסתי למיטה, הוצאתי את הבטריה מהשעון, וקמתי כשקמתי. אם היית רוצה לחוות רגע בחיים שוב <בלי לשנות אותו> מה היית רוצה לחוות? - אחד הרגעים הטובים בחיי, היה בשנת ה'תש"ס. מסרתי 'חבורה' ב'זאל' של הישיבה. לא הייתי בחור שקדן ומתמיד, אבל ידעתי להכין פלפולים כשצריך... באותה תקופה נהגו שפעם בשבוע אחד הבחורים מכין "פלפול" ומוסר אותו לפני התלמידים. ראש הישיבה שנורא הערצנו, היה נוהג להתנמנם בכוונה במהלך הפלפול, ולהפגין חוסר התעניינות. אפשר לומר שאת ה"פלפול" הכנתי בעצם בשבילו. כשהגיע הזמן שבו הייתי צריך למסור את הפלפול, ראש הישיבה לא היה ב'זאל'. ממש הרגשתי החמצה כבירה וניסיתי להתנחם ביתר תלמידי החכמים שמילאו את היכל הישיבה. כשרק התחלתי לדבר והשתרר שקט בהיכל, פתאום נכנס ראש הישיבה ל'זאל' והתיישב במקומו. יודעי דבר טוענים שהוא פשוט היה במשרדו וכששמע את קולי, נכנס כדי לשמוע אותי. זו היתה מחמאה עצומה. זו היתה סוגיא שנגעה ב"חזקת ג' שנים רצופות", סוגיא שהאחרונים לא נגעו בה, וגם הראשונים לא ממש נתנו את קולם בענין. מכמה ראשונים הכא והתם בניתי בניין מאוד יפה, והרציתי אותו במשך כעשרים דקות או חצי שעה בריתחא דאורייתא ובהסברה נפלאה. הקהל היה קשוב להפליא, והדממה נשמרה לכל אורך הפלפול. כשסיימתי את הפלפול וחזרתי בחזרה למקומי, הרגשתי "מלך העולם". קרטיב או ארטיק? - אחרי שהחזרת אותי לנוסטלגיה של הפלפול הנ"ל? מה אתה אוהב לבשל <אם יוצא לך אי פעם>? - אני נורא חלש בתחום. אני יודע להכין חביתה, לבשל פסטה, ולחמם את הטייק אוויי במיקרו. אני הכי אוהב לבשל גולים, אבל זה לא יוצא לי כל כך הרבה... תבחר מספר בן 65 ל90 <אני אסביר אח"כ- סתם בדיקה> ולגבי הלבחור מספר, גם מי שהוא לא איש השבוע מוזמן לבחור. - 83
אתה מלך!
עכשיו ההסבר לניחוש של המספר. דבר ראשון, אני בשוק מוחלט- קלעת בול! עשיתי את המבחן הכי גדול והכי מפחיד שלי השנה אתמול, ובגלל שהוא אמריקאי ומטעה בכוונה לא היה לי מושג כמה אני הולכת לקבל ושיערתי שזה בטווח שבין 65 ל90... וסתם התחלתי להציק לאנשים לראות כמה הם יגידו. ויפה לך (ולי) ממש כי קלעת בול- עכשיו התפרסמו התוצאות.
עכשיו ההסבר לניחוש של המספר. דבר ראשון, אני בשוק מוחלט- קלעת בול! עשיתי את המבחן הכי גדול והכי מפחיד שלי השנה אתמול, ובגלל שהוא אמריקאי ומטעה בכוונה לא היה לי מושג כמה אני הולכת לקבל ושיערתי שזה בטווח שבין 65 ל90... וסתם התחלתי להציק לאנשים לראות כמה הם יגידו. ויפה לך (ולי) ממש כי קלעת בול- עכשיו התפרסמו התוצאות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.