Rowdy Girl
New member
../images/Emo121.gif רדוף רוחות ../images/Emo41.gif פרק 17 ../images/Emo121.gif
הצטרכתי לחשוב ולשאוף קצת אוויר אז החלטתי ללכת מסביב לאחוזה. אני תוהה למה דני רץ מהבית. עשיתי משהו שעיצבן אותי? כל מה שעשיתי היה להרדם אז לא יכלתי לעשות שומדבר. אולי הנרי ואמילי ביקרו אותו, נה.. אני חושבת שהם נעלמו עכשיו. לפחות אני מקווה. אני לא מתכוונת להמשיך לגלות עליהם, ממש לא אכפת לי איך הם נרצחו. לא, אני הולכת לבלות את שארית החופשה עם החברים כמו שתכננתי. הלכתי לפארק וראיתי את דני בוהה בכלום. לא ידעתי אם כדאי לי ללכת כי הוא נראה כאילו הוא צריך זמן לעצמו אבל דאגתי אז הלכתי. "היי, אתה בסדר?" שאלתי "היי. אני בסדר. את מרגישה יותר טוב?" "כן תודה. סליחה שלא אירחתי לך חברה..." "זה בסדר. אני שמח שאת מרגישה יותר טוב." "תודה. החלטתי להפסיק לחפש אודות הרצח. אני עייפה מדי בשביל זה וגם ממש לא אכפת לי יותר. אז מה דעתך שבשאר החופשה נצא לבלות, כמו שהיינו אמורים?" "נשמע טוב." "יופי. מה דעתך להתחיל עכשיו? מה אתה רוצה לעשות?" "אמממ... אני דיי רעב." "יאללה בוא נלך לאכול." "את רוצה?" "אני בסדר." הלכתי לפאב ואכלנו ארוחת ערב. זה היה נחמד לבלות זמן ביחד ולא לנסות לגלות כלום. סופסוף נהננו. כבר נהיה מאוחר אז חזרנו לאחוזה וגילינו שאין שם אף אחד. היה פתק על השולחן במטבח. היי, יצאנו. נראה אתכם מחר. אוהבים אתכם Xx "נו מה אנחנו צריכים לעשות?" "לראות טלוויזיה!" "אוקיי." דני הדליק את הטלוויזיה והלך להביא חטיפים ושתייה. התיישבתי לידו על אחת הספות והתחבקנו. הרגשתי שהוא לחוץ אז התרחקתי. "סליחה." "לא אני מצטער. את פשוט הפתעת אותי, זה הכל. זתומרת... אף פעם לא היינו כלכך קרובים קודם." "שכחתי שאנחנו בד''כ לא מסתדרים. אני דווקא מחבבת אותך." "באמת?" "כן. סופסוף ראיתי את מה שכולם ראו. אתה נהדר." "גם אני חושב... זתומרת את נהדרת." "תודה." "את יכולה לחזור לכאן." הוא חייך חזרתי אליו והתחבקנו... ונרדמנו מחובקים על הספה.
הצטרכתי לחשוב ולשאוף קצת אוויר אז החלטתי ללכת מסביב לאחוזה. אני תוהה למה דני רץ מהבית. עשיתי משהו שעיצבן אותי? כל מה שעשיתי היה להרדם אז לא יכלתי לעשות שומדבר. אולי הנרי ואמילי ביקרו אותו, נה.. אני חושבת שהם נעלמו עכשיו. לפחות אני מקווה. אני לא מתכוונת להמשיך לגלות עליהם, ממש לא אכפת לי איך הם נרצחו. לא, אני הולכת לבלות את שארית החופשה עם החברים כמו שתכננתי. הלכתי לפארק וראיתי את דני בוהה בכלום. לא ידעתי אם כדאי לי ללכת כי הוא נראה כאילו הוא צריך זמן לעצמו אבל דאגתי אז הלכתי. "היי, אתה בסדר?" שאלתי "היי. אני בסדר. את מרגישה יותר טוב?" "כן תודה. סליחה שלא אירחתי לך חברה..." "זה בסדר. אני שמח שאת מרגישה יותר טוב." "תודה. החלטתי להפסיק לחפש אודות הרצח. אני עייפה מדי בשביל זה וגם ממש לא אכפת לי יותר. אז מה דעתך שבשאר החופשה נצא לבלות, כמו שהיינו אמורים?" "נשמע טוב." "יופי. מה דעתך להתחיל עכשיו? מה אתה רוצה לעשות?" "אמממ... אני דיי רעב." "יאללה בוא נלך לאכול." "את רוצה?" "אני בסדר." הלכתי לפאב ואכלנו ארוחת ערב. זה היה נחמד לבלות זמן ביחד ולא לנסות לגלות כלום. סופסוף נהננו. כבר נהיה מאוחר אז חזרנו לאחוזה וגילינו שאין שם אף אחד. היה פתק על השולחן במטבח. היי, יצאנו. נראה אתכם מחר. אוהבים אתכם Xx "נו מה אנחנו צריכים לעשות?" "לראות טלוויזיה!" "אוקיי." דני הדליק את הטלוויזיה והלך להביא חטיפים ושתייה. התיישבתי לידו על אחת הספות והתחבקנו. הרגשתי שהוא לחוץ אז התרחקתי. "סליחה." "לא אני מצטער. את פשוט הפתעת אותי, זה הכל. זתומרת... אף פעם לא היינו כלכך קרובים קודם." "שכחתי שאנחנו בד''כ לא מסתדרים. אני דווקא מחבבת אותך." "באמת?" "כן. סופסוף ראיתי את מה שכולם ראו. אתה נהדר." "גם אני חושב... זתומרת את נהדרת." "תודה." "את יכולה לחזור לכאן." הוא חייך חזרתי אליו והתחבקנו... ונרדמנו מחובקים על הספה.